עלילת דם בלב וושינגטון: כשהאנטישמיות של 1939 חוזרת לרחובות

שלום לכולם, כאן אריאל. במסגרת העיסוק היומיומי שלי בהסברה ובמעקב אחר השיח הציבורי כלפי ישראל והעם היהודי, אני נתקל בלא מעט תכנים קשים. אבל מה שהתרחש לאחרונה בתחנת הרכבת יוניון סטיישן (Union Station) בעיר וושינגטון די.סי, בירת ארצות הברית של אמריקה – הוא ללא ספק אחד הדברים הנוראים, המזעזעים והמבחילים ביותר שראינו מזה זמן רב. זהו רגע שבו ההיסטוריה האפלה ביותר קמה לתחייה מול עינינו, ומחייבת אותנו לעצור, להתבונן ולהבין מול מה אנחנו מתמודדים.

מיצג של אימה בלב העולם החופשי

תארו לעצמכם את הסצנה: תחנת רכבת מרכזית, הומה אדם, בלב ליבה של בירת ארצות הברית. במקום הזה, שאמור לסמל חופש, דמוקרטיה ונאורות, הוצב מיצג אנטישמי בוטה שקשה לתפוס את עצם קיומו במאה ה-21.

המיצג כלל דמויות של ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו (ביבי), יחד עם כמה מחבריו ושותפיו האמריקאים – הנשיא המכהן ג'ו ביידן והנשיא לשעבר דונלד טראמפ. אך זו לא הייתה קריקטורה פוליטית לגיטימית או ביקורת עניינית על מדיניות. הדמויות הללו הוצגו כשהן אוכלות איברים של ילדים, ספוגים בדם, ושותות את הדם בצורה מבחילה ומעוררת פלצות. כדי שלא יהיה ספק לגבי המסר או הקהל שאליו מכוונת השנאה הזו, מאחורי הדמויות הוצבו סמלי מגן דוד בולטים.

התפריט שהוצג שם, כפי שניתן היה לראות, לא השאיר מקום לדמיון. המסר המרכזי של המיצג היה עלילת דם מודרנית, לפיה מתבצעת קצירת איברים מהעזתים שנהרגו. זהו שקר גס, בוטה ומסוכן, שנועד לעשות דמוניזציה מוחלטת לישראל, למנהיגיה, וליהודים בכלל.

האנטומיה של עלילת הדם: מהעבר להווה

כדי להבין את חומרת האירוע, אנחנו חייבים להסתכל עליו דרך משקפי ההיסטוריה. מה שראינו בוושינגטון אינו המצאה חדשה, אלא מיחזור של אחת מעלילות הדם הוותיקות והמסוכנות ביותר שהופנו נגד העם היהודי לאורך הדורות.

במשך מאות שנים, יהודים באירופה ובמקומות אחרים הואשמו שוב ושוב בעלילות דם אכזריות. הטענה המוכרת והנפוצה ביותר הייתה שיהודים חוטפים ילדים נוצרים, רוצחים אותם, ומשתמשים בדם שלהם כדי לאפות מצות לחג הפסח, או לצורכי אכילה ופולחן אחרים. העלילות הללו לא היו רק סיפורי בדיות; הן הובילו לפוגרומים, לרציחות המוניות, לגירושים ולהשמדת קהילות שלמות.

המיצג בתחנת יוניון לוקח את אותה תבנית פסיכולוגית בדיוק – היהודי כצמא דם, כרוצח ילדים, כמי שניזון מסבלם של אחרים – ומלביש אותה בתחפושת אקטואלית של "זכויות אדם" או ביקורת על המלחמה בעזה. קצירת איברים ושתיית דם הם מוטיבים שנועדו לעורר גועל קמאי ושנאה יוקדת. כשהם משולבים עם סמלי מגן דוד, המטרה ברורה: זו אינה ביקורת על מדיניות פוליטית, זוהי אנטישמיות טהורה ומזוקקת.

1 בספטמבר 1939 חזר אלינו שוב

כשאני מסתכל על התמונות והתיעודים מהמיצג הזה, המחשבה הראשונה שעולה לי בראש היא שה-1 בספטמבר 1939 חזר אלינו שוב.

למה דווקא התאריך הזה? כי התעמולה הזו, הדה-הומניזציה הזו, היא בדיוק מה שהכשיר את הקרקע לזוועות הגדולות ביותר בהיסטוריה האנושית. לפני שפורצת אלימות פיזית המונית, חייבת לבוא הכשרה פסיכולוגית. התעמולה הנאצית של שנות ה-30 השתמשה בדיוק באותם דימויים – יהודים כמוצצי דם, כמפלצות, כסכנה לאנושות.

כשמיצג כזה יכול לעמוד בלב וושינגטון, אנחנו מבינים שנחצה פה קו אדום בוהק. נראה שחזרנו באופן מלא לתקופת עלילות הדם הנוראיות נגד היהודים, ממש כמו שהיו לפני פרוץ השואה. הנורמליזציה של שנאה כזו במרחב הציבורי היא תמרור אזהרה בוהק לכל אדם חופשי.

השתיקה וההשהיה: איפה שומרי הסף?

אחת הנקודות המטרידות ביותר באירוע הזה היא התגובה של הרשויות. על פי התיעודים והדיווחים, לקח למשטרה המקומית הרבה מאוד זמן להגיע למקום ולפרק את המיצג המזעזע והאנטישמי הזה.

נכון לזמן כתיבת שורות אלו, לא מצאתי מידע ברור אם עשו משהו עם מארגני המיצג, אם עצרו אותם, או אם מישהו הועמד לדין על הפצת השנאה הזו. השתהות כזו של רשויות אכיפת החוק מעבירה מסר מסוכן: שדם יהודי הוא הפקר, ושעלילות דם אנטישמיות זוכות לסובלנות תחת אצטלה מעוותת של חופש ביטוי.

חשוב להדגיש: חופש הביטוי הוא ערך יסוד בדמוקרטיה, אך הצגת מנהיגים כשותי דם של ילדים על רקע סמלים יהודיים אינה חופש ביטוי – זוהי הסתה לאלימות והפצת עלילת דם שתוצאותיה ההיסטוריות ידועות מראש.

השורה התחתונה

המיצג בתחנת יוניון בוושינגטון הוא קריאת השכמה. הוא מוכיח לנו שהאנטישמיות לא נעלמה, היא רק החליפה את התפאורה. עלילת הדם של ימי הביניים לבשה צורה של "ביקורת פוליטית" מודרנית, אבל המהות נותרה זהה: דמוניזציה של העם היהודי ומדינת ישראל.

אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לעבור על כך בשתיקה. עלינו להכיר את ההיסטוריה שלנו, להבין את השורשים של התעמולה הזו, ולדעת לעמוד מולה בראש מורם ובעובדות ברורות.

מה אתם חושבים שעלינו לעשות מול גל האנטישמיות שרק מתגבר? איך אנחנו, כישראלים וכיהודים, צריכים להגיב כשאנחנו רואים את ההיסטוריה חוזרת על עצמה בצורה כל כך בוטה? תגידו לי מה אתם חושבים בתגובות, כי השיח הזה הוא הצעד הראשון בהתמודדות שלנו.