האובססיה האנטישמית: כשמאשימים את היהודים בכל צרות העולם

בשלב הזה של העשייה שלי, אפשר כבר לומר בביטחון שהתווכחתי עם מאות רבות של אנשים בכל מה שקשור לישראל. אני פוגש אותם ברשתות החברתיות, בתגובות, בהודעות פרטיות ובדיונים פומביים. אבל מתוך כל בליל הטענות, השקרים והסילופים, יש דבר אחד מתסכל במיוחד שחוזר על עצמו שוב ושוב. מדובר באנשים שהם אנטישמיים במלוא מובן המילה, והתסכול הגדול נובע מכך שחלק גדול מהם מאשימים אותנו, היהודים, פשוט בכל דבר רע שקרה בעולם.

זו לא סתם ביקורת על מדיניות כזו או אחרת של ממשלת ישראל. זו אובססיה עמוקה, חולנית וחסרת כל היגיון, שמזכירה לנו שהאנטישמיות הקלאסית מעולם לא נעלמה – היא פשוט עשתה התאמות לעידן הדיגיטלי.

רצח קנדי, אסון התאומים וכל מה שביניהם

כשאני מדבר על קונספירציות, אני לא מדבר על תיאוריות שוליים שאף אחד לא שומע עליהן. אני מדבר על טענות שאנשים מטיחים בי בשיא הרצינות במהלך ויכוחים על המזרח התיכון.

היו לי אנשים שהאשימו אותנו ברצח של נשיא ארצות הברית, ג'ון פ. קנדי (JFK). היו אנשים שהאשימו אותנו ברצח של מרטין לותר קינג. ועכשיו, לאחרונה, יש אפילו כאלה שמאשימים אותנו בכל מה שקשור לאיש התקשורת האמריקאי צ'ארלי קירק. כל דבר שקורה – זה היהודים.

אבל אחת הקונספירציות המטורפות ביותר שנתקלתי בהן קשורה להפלת מגדלי התאומים באסון ה-11 בספטמבר. יש לי איזה אדם ששלח לי כתבה שלמה, באמונה שלמה, שמספרת על כך שהיה יהודי שעבד במגדלי התאומים במשך 26 שנה בלי לקחת יום חופש אחד. ומה אתם יודעים? יום החופש היחיד שהוא לקח אי פעם, היה בדיוק ביום שבו התאומים נפלו. מבחינת אותו אדם, זה כמובן ״מעיד״ על כך שהיהודים עומדים מאחורי הסיפור של התאומים ושהם הוזהרו מראש.

אם אתם לא מאמינים שמישהו באמת חושב ככה, זה רק מראה שאתם לא מבינים איזה קונספירציות מטורפות מסתובבות שם בחוץ. ההזיה היא ברמה אחרת, ומי שלא חווה את זה ביום-יום של ההסברה פשוט לא יבין את האובססיה שיש להם איתנו.

"לא משנה מה תעשו, אתם תמיד הרעים"

האובססיה הזו מחלחלת גם לדיונים האקטואליים ביותר. זה פשוט לא משנה מה אנחנו עושים, וזה לא משנה מה אנחנו נותנים.

היה לי בחור אחד, ותקשיבו טוב לסיפור הזה, שהייתה לי איתו שיחה ארוכה על הנושא של הטענות ל״רצח עם״ בעזה. ניסיתי להסביר לו את המאמצים שישראל עושה, ודיברנו על הסיוע ההומניטרי שישראל מכניסה לרצועה. התגובה שלו הייתה מדהימה באטימותה. הוא אמר לי: ״אם אתם מכניסים סיוע, זה רק בשביל להשפיל אותם. כדי להגיד 'הנה, אנחנו נותנים לכם את האוכל'״.

הייתי המום. אמרתי לו: ״תגיד, אתה נורמלי? כאילו, לא משנה מה אנחנו עושים – אם אנחנו פועלים צבאית אנחנו רעים, ואם אנחנו מכניסים אוכל אנחנו עדיין רעים? אנחנו תמיד הרעים?״

והוא ענה לי, במלוא מובן המילה וככה בפרצוף: ״ברור, אתם יהודים״.

המשפט הזה זיקק עבורי את כל המהות של ההתמודדות שלנו. הוויכוח הוא לא על עובדות, הוא לא על גבולות והוא לא על מדיניות. הוויכוח שלהם הוא על עצם הקיום שלנו.

הקול השפוי מבחוץ: The Misfit Patriot

בתוך כל הטירוף הזה, זה פשוט מדהים כשמגיע מישהו שהוא לא יהודי, שרואה את הדברים בצורה צלולה. אחד האנשים האלה הוא זאק (Zack), המוכר ברשתות כ-The Misfit Patriot. אני מאוד ממליץ לכם לעקוב אחרי התכנים שלו. הוא אחד הלוחמים הגדולים בהסברה לצדנו, אבל הוא תמיד מדגיש שהוא לא עושה את זה מאיזו אהבה מיוחדת או עיוורת לישראל, אלא פשוט מתוך היגיון בסיסי.

זאק פשוט מבטא במילים את מה שאני ממש מרגיש. אני בדרך כלל לא מאלה שצועקים בסרטונים שלי, אבל היה מדהים לראות סרטון שלו שבו פשוט נמאס לו. הוא מסביר שם למה הוא מדבר כל כך הרבה על ישראל. וזה לא בגלל שהוא מקבל על זה משהו, אלא בגלל שהוא נתקל באנשים שהם, לדבריו, פשוט יצאו מדעתם.

כל פעם שהוא מתווכח עם אנשים על ישראל, הוא שומע איך הם כל הזמן מאשימים את היהודים בכל. הוא מסביר לעוקבים שלו: ״אתם יודעים למה אני מדבר על ישראל כל כך הרבה? כי אתם איבדתם את השפיות! אני חייב להתמודד עם אנשים שקוראים לישראל רעים, בזמן שהם עצמם מפיצים את הרוע הזה. בגלל זה אני אמשיך לדבר״.

לראות אדם מבחוץ שחווה את אותו תסכול שאנחנו חווים, שמזהה את האנטישמיות הטהורה שמתחבאת מאחורי ״ביקורת פוליטית״, זה נותן כוח. זה מזכיר לנו שאנחנו לא מדמיינים, ושהצדק וההיגיון נמצאים בצד שלנו.

השורה התחתונה

אנחנו ניצבים מול מכונת רעל שמוזנת מקונספירציות עתיקות וחדשות כאחד. הם יאשימו אותנו באסון התאומים, הם יאשימו אותנו ברצח קנדי, והם יאשימו אותנו שאנחנו נותנים אוכל רק כדי להשפיל. ההיגיון לא משחק כאן תפקיד.

אבל דווקא בגלל זה, אסור לנו להתייאש או לשתוק. אנחנו צריכים להמשיך לחשוף את האבסורד שבהאשמות האלה. אנחנו צריכים להמשיך להילחם על האמת שלנו, לחבק את בני הברית שלנו בעולם שמזהים את הטירוף הזה, ולהזכיר לעצמנו שוב ושוב: הבעיה היא לא במה שאנחנו עושים, אלא בשנאה העיוורת של אלה שעומדים מולנו. אנחנו נמשיך לעמוד זקופים, להסביר, ולהדוף את החושך עם האור של האמת.