מול השנאה: איך להגיב לתקרית אנטישמית במסעדה באירופה?

דמיינו את הסיטואציה הבאה: אתם נמצאים בחופשה, יושבים במסעדה באירופה, נהנים מהאווירה, מהאוכל, ואולי מאיזו בירה טובה. פתאום, משום מקום, המציאות טופחת על הפנים. מישהו מזהה שאתם ישראלים או יהודים, ומתחיל להטיח בכם קללות.

יש מצב שנראה יותר ויותר מראות כאלו במסעדות וברחובות ברחבי אירופה. השאלה הגדולה היא – מה תעשו אם זה יקרה לכם? איך מגיבים כשעומדים מול שנאה טהורה ויוקדת? כדי לענות על זה, בואו ננתח תקרית אמיתית וקשה שתועדה, ונבין ממנה איך נכון לפעול.

"תלכו לגז": כשהמסכה יורדת

בתיעוד של התקרית, אנחנו שומעים בליל של צעקות וקללות שמוטחות לעבר ישראלים. הטקסט, כפי שהוא מוקלט, הוא קשה לשמיעה, אבל חשוב להתעכב עליו. התוקף צועק: "אתם מתים בפלסטינה, תלכו לגז. בגז, בגז... פרי פלסטינה! ישראלי, ציוני!".

בין לבין, הקורבן הישראלי, במקום לאבד עשתונות, עונה בקור רוח מדהים, כמעט ציני: "תודה רבה, יפה. יפה. איזה יפה".

התמלול הזה הוא לא סתם אוסף של מילים גסות. הוא שיעור מאלף על טבעה של האנטישמיות החדשה. במשך שנים מספרים לנו ש"אנטי-ציונות אינה אנטישמיות". אומרים לנו שאנשים רק דואגים לזכויות אדם ב"פלסטין" ושיש להם ביקורת לגיטימית על ממשלת ישראל. אבל אז מגיע רגע כזה במסעדה, ותוך שניות ספורות, ה"פעיל למען זכויות אדם" שצועק "פרי פלסטינה", שולח יהודים "לגז".

המילה "גז" לא קשורה לסכסוך טריטוריאלי במזרח התיכון. היא קשורה למחנות ההשמדה באירופה. היא קשורה לשנאת יהודים טהורה, קלאסית ונאצית. התקרית הזו מוכיחה שוב את מה שאנחנו כבר יודעים: כשהם אומרים "ציוני", הם מתכוונים ל"יהודי". וכשהם צועקים למען פלסטין, פעמים רבות מסתתרת מאחורי זה פשוט שנאה תהומית לעצם קיומנו.

מה עושים ברגע האמת? 3 כללי ברזל

אז מה עושים כשזה קורה? כשהדם רותח, האינסטינקט הראשוני הוא לקום, לצעוק בחזרה, ואולי אפילו להיכנס לעימות פיזי. אבל אנחנו חייבים להיות חכמים יותר. הנה שלושה כללי ברזל להתמודדות עם סיטואציה כזו בחו"ל:

1. ביטחון אישי לפני הכל

הדבר החשוב ביותר הוא לחזור הביתה בשלום. אירופה של היום יכולה להיות מתוחה, ואתם לא יודעים אם התוקף שעומד מולכם פועל לבדו, אם הוא חמוש, או אם יש לו חברים שמחכים מעבר לפינה. אל תיגררו לאלימות פיזית. המטרה שלכם היא לא "לנצח בקרב מגע" באמצע מסעדה, אלא לנהל את האירוע במינימום נזק.

2. קור רוח מנצח התלהמות

שימו לב לתגובה של הישראלי בתיעוד. הוא לא צורח. הוא אומר: "תודה רבה, יפה". התגובה הצינית והשקטה הזו עושה שני דברים: ראשית, היא לא מספקת לתוקף את האקשן שהוא מחפש. שנית, היא גורמת לתוקף להיראות בדיוק כמו שהוא – אדם מטורלל ושטוף שנאה שצועק על אנשים שלווים. קור הרוח שלכם הוא מגן פסיכולוגי. אל תתנו להם את הסיפוק שבלראות אתכם מאבדים שליטה.

3. שלפו טלפונים ותעדו

זהו הנשק החשוב ביותר שלנו במאה ה-21. העובדה שיש לנו את התמלול וההקלטה של האירוע הזה, מאפשרת לנו לחשוף את פרצופם האמיתי. ברגע שמתחיל אירוע כזה, הדליקו מצלמה. אל תדחפו אותה באגרסיביות לפרצוף של התוקף, אלא החזיקו אותה בצורה יציבה ותעדו את מה שנאמר. התיעוד הזה יכול לשמש אחר כך להגשת תלונה במשטרה המקומית, להעברה לתקשורת, ולחשיפת האנטישמיות ברשתות החברתיות. אנטישמים אוהבים לפעול בחושך; המצלמה שלכם היא הפרוז'קטור.

השורה התחתונה

אנחנו לא צריכים להתחבא, ואנחנו לא צריכים להפסיק לטייל בעולם. אנחנו ישראלים, אנחנו יהודים, ויש לנו זכות מלאה לשבת בכל מסעדה, לשתות בירה, ולדבר בעברית. אבל אנחנו כן צריכים להיות מודעים למציאות.

כשאתם נתקלים בשנאה עיוורת ששולחת אתכם "לגז" במסווה של דאגה לפלסטינים, זכרו: הבעיה היא לא בכם, הבעיה היא בהם. שמרו על קור רוח, תעדו את האירוע, שמרו על ביטחונכם, והמשיכו ללכת בראש מורם. האור תמיד מנצח את החושך, והאמת שלנו חזקה יותר מכל קללה שלהם.