אסטרטגיית ה-BDS: איך מייבאים אנטי-נורמליזציה למערב?

שלום לכולם, כאן אריאל אורבוך. אני רוצה לדבר איתכם היום על משהו שקורה ממש מתחת לאף שלנו, תהליך שאנחנו חייבים להבין לעומק כדי לדעת איך להתמודד איתו. כשאנחנו מסתכלים על תנועת החרם, ה-BDS, אנחנו נוטים לפעמים לחשוב שמדובר באוסף של פעילים בודדים, סטודנטים בקמפוסים או ארגוני זכויות אדם תמימים. אבל האמת, כפי שעולה מהשטח, היא שונה לחלוטין. מדובר ברשת מאורגנת, מחושבת, שפועלת על פי אסטרטגיה ברורה ומסוכנת.

אני רוצה להשאיר אתכם עם נקודה למחשבה לגבי השלבים המקומיים של הפעילות הזו. אנחנו עומדים מול רשתות – נטוורק מזרח תיכוני של ארגוני BDS, רשתות שלמעשה משיקות ומתחילות מארגוני טרור כמו חמאס. המטרה שלהם היא לא רק לפעול במזרח התיכון, אלא לייצא את האידיאולוגיה שלהם החוצה.

ייבוא של אנטי-נורמליזציה למערב

הבסיס של הפעילות הזו הוא מה שאנחנו קוראים לו "אנטי-נורמליזציה". בעולם הערבי, במשך עשרות שנים, הייתה מדיניות של חרם מוחלט – לא מדברים עם ישראל, לא סוחרים עם ישראל, ולא מכירים בקיומה. מה שרשתות ה-BDS עושות היום, זה לקחת את אותה מדיניות בדיוק, ולייבא אותה אל תוך מדינות המערב.

הם מעבירים את הפעילות שלהם למדינות היעד המרכזיות: ארצות הברית, אירופה, קנדה ואוסטרליה. אלו זירות הפעולה המרכזיות שלהם. ומה הם בעצם עושים שם? הם מפעילים את הרשתות שלהם כדי ללחוץ על ממשלות, על רשויות מקומיות ועל מוסדות. המטרה הסופית היא אחת: לגרום לנתק מוחלט מישראל. להתנתק מהחברה הישראלית, מהכלכלה הישראלית, ומהאקדמיה הישראלית.

שיטת הפעולה: אזורי אפרטהייד ופעילות מתחת לרדאר

כדי להבין איך הם מצליחים לחדור למערב, אנחנו צריכים להסתכל על הטקטיקה המקומית שלהם. הם לא תמיד הולכים על חקיקה ארצית גדולה ורועשת. במקום זאת, הם עובדים ברמה המקומית. הם מנסים לייצר מה שהם קוראים לו "אזורי אפרטהייד" (או ליתר דיוק, אזורים "נקיים מאפרטהייד" לתפיסתם). הם משתמשים בנרטיבים של שכם (נבלוס) או עזה, ומנסים לשכנע מועצות מקומיות, אוניברסיטאות או איגודי עובדים להכריז על עצמם כאזורים שמחרימים את ישראל.

זהו הלב של האסטרטגיה שלהם. הם יוצרים אזורים שלמים שמסרבים לקיים כל קשר או השקפה חיובית כלפי ישראל. והחלק הכי מסוכן? הם עושים את זה מדינה אחר מדינה, מחוז אחר מחוז, לעיתים קרובות מתחת לרדאר. זה לא תמיד מגיע לכותרות הראשיות של מהדורות החדשות. זה קורה בוועדות מקומיות, בהצבעות שקטות, הרחק מעיני הציבור הרחב.

הם מבינים שפעולה שקטה ומתמשכת, מדינה אחר מדינה, מייצרת בסופו של דבר מציאות חדשה בשטח. הם מפעילים את הממשלות והרשויות המקומיות מבלי שהציבור הרחב בכלל מודע למשמעות המלאה של ההחלטות הללו.

השורה התחתונה

אי אפשר להתעלם מהאסטרטגיה הזו. כשאנחנו קוראים את המפה ורואים כמה הם מנסים, אנחנו מבינים שמדובר במאבק ארוך טווח. ראינו את המאמצים שלהם לאורך שנים, וזה לא משהו שייעלם מעצמו. זה לא יעמוד במקום, אלא ימשיך להתפתח.

התפקיד שלנו הוא להוציא את הפעילות הזו מהמחשכים אל האור. אנחנו חייבים לחשוף את הקשרים בין רשתות ה-BDS לארגונים קיצוניים כמו חמאס, ולהסביר לציבור במערב – בארה"ב, באירופה, בקנדה ובאוסטרליה – שמי שמקדם את החרמות הללו לא מקדם זכויות אדם, אלא מייבא מדיניות של שנאה ואנטי-נורמליזציה מהמזרח התיכון אל תוך הקהילות שלהם. רק ככה, כשאנחנו מבינים את שיטת הפעולה, נוכל לתת לה מענה אמיתי ולעצור את זה.