להביא אור למקום שיש בו הרבה חושך: לזכרו של רס״ל (במיל׳) דן קמחג׳י ז״ל

חברות וחברים,

ישנם משפטים שברגע שאתה שומע אותם, הם חודרים לך ישר אל הלב, מתנחלים שם, ומסרבים לעזוב. משפטים שמזקקים בתוכם מהות שלמה של אדם, של דור, של אומה שלמה שנלחמת על חייה. כזה הוא המשפט שאמר רב-סמל ראשון (במיל') דן קמחג'י ז"ל, כשנשאל מדוע כל כך חשוב לו להיות שם, בתוך התופת של הלחימה. הוא השיב בפשטות, בענווה, אבל עם עוצמה שקשה לתאר במילים: הכלים שצברתי בחיי מסייעים לי "להביא אור למקום שיש בו הרבה חושך".

היום, אנחנו מרכינים ראש ועומדים דום לזכרו של דן. לוחם, מפקד, בן, אח וחבר, שהביא כל כך הרבה אור לעולם שלנו, עד שהחושך ניסה לכבות אותו. אבל האור של דן, כפי שתראו מיד, הוא מסוג האורות שלעולם לא כבים.

הילד עם העיניים הטובות והלב הרחב

דן נולד בכ"ו בסיוון תשנ"ב, ה-27 ביוני 1992, בעיר רמת גן. בנם של גילה זהבה ואריאל, וילד שלישי במשפחה, אח אוהב לליאור, אברהם, נוגה ואוהד.

כשמדברים על דן, מדברים על ילד קסום. יפה תואר, שקט, אבל כזה שהשקט שלו מקרין עוצמה וביטחון. היו לו עיניים טובות שראו את האחר, חיוך כובש שהמיס מחיצות, ולב רחב שהיה בו מקום לכולם. את שנות ילדותו הראשונות הוא בילה ברמת גן, ובגיל חמש עבר עם משפחתו למודיעין. בהמשך, התחנה הבאה של המשפחה הייתה כפר האורנים. שם, ככל שדן הלך והתבגר, הוא נפתח אל העולם. השקט הפנימי שלו לא מנע ממנו ליצור לעצמו חוג חברים רחב ועוטף. אנשים פשוט נמשכו אל הטוב שבו.

החותם העמוק של הפיקוד

כדי להבין את תעצומות הנפש של דן, אנחנו חייבים לחזור אחורה, לשנת 2014, למבצע "צוק איתן". דן שירת אז כמפקד כיתה. להיות מפקד בצה"ל זו אחריות אדירה. אתה מופקד על חייהם של צעירים, ואתה נדרש להוביל אותם לקרב.

במהלך המבצע ההוא, דן חווה את הנורא מכל עבור מפקד: הוא איבד חייל תחת פיקודו. תחשבו על זה רגע. תחשבו על המשא הנפשי, על הכאב המפלח, על תחושת האחריות. האירוע הזה טבע בדן חותם עמוק. זה לא משהו שאפשר פשוט להמשיך הלאה ממנו. אבל כאן בדיוק נמדדת הגדולה של דן: למרות הקושי העצום, למרות הצלקת שנותרה בנפשו, הוא לא נשבר ולא ויתר. הוא בחר להמשיך לשרת במסירות. הוא הבין שהמשימה גדולה יותר מהכאב האישי. בשירות המילואים שלו, הוא שובץ כלוחם בגדוד סיור 6551 בעוצבת "חצי האש".

להביא אור לתוך החושך של עזה

ואז הגיעה השבת השחורה. כ"ב בתשרי תשפ"ד, ה-7 באוקטובר 2023. מתקפת הטרור הרצחנית של חמאס בדרום שטפה את המדינה בדם ובכאב. דן לא היסס לרגע. עם פרוץ המתקפה, הוא התארגן ויצא מיד, ללא שיהוי, לנקודת המפגש עם הצוות שלו.

במשך ארבעה חודשים ארוכים, אינטנסיביים ומסוכנים, דן לחם בתוך רצועת עזה. שם, בתוך ההריסות, בתוך סביבה עוינת ומורכבת, הוא מצא את הייעוד שעליו דיבר. הוא הביא את הכלים שצבר בחייו – את הניסיון הפיקודי, את קור הרוח, את הלב הרחב ואת האכפתיות – כדי להביא אור למקום שיש בו כל כך הרבה חושך.

בשבוע האחרון לפני סיום סבב הלחימה הארוך הזה, דן נפצע. כל אדם סביר היה מנצל את ההזדמנות, מתפנה לקבלת טיפול רפואי וחוזר הביתה קצת מוקדם יותר. אבל לא דן. הוא סירב להתפנות. הוא נשאר עם החברים שלו, עם הצוות שלו, עד הרגע האחרון. רק כשחזר הביתה, לאחר שסיים את המשימה, התברר עד כמה הפציעה הייתה חמורה: הוא שבר את הקרסול.

המסע צפונה והנפילה בנחל עיון

קרסול שבור דורש החלמה ארוכה. אבל המלחמה לא הסתיימה, ודן לא היה מסוגל לשבת מנגד. חודשים ספורים בלבד לאחר שחזר מעזה עם שבר בקרסול, דן עלה שוב על מדים. הפעם, הוא עלה עם חבריו לפעילות מבצעית בצפון הארץ, מול איום החיזבאללה.

ביום שני, ה-6 במאי 2024, דן שהה עם יחידתו באזור נחל עיון, סמוך למושבה מטולה. חיזבאללה שיגר כטב"מ נפץ שפגע בכוח. באירוע הקשה הזה, דן ולוחם נוסף נהרגו במקום.

רב-סמל ראשון דן קמחג'י נפל בקרב ביום כ"ח בניסן תשפ"ד. בן שלושים ואחת בלבד היה בנופלו. חיים שלמים שנגדעו באחת. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין במודיעין, העיר שבה גדל. הוא הותיר אחריו הורים כואבים, שתי אחיות ושני אחים שמתגעגעים אליו בכל רגע.

השורה התחתונה

סיפורו של דן קמחג'י ז"ל הוא סיפורה של הציונות היפה, השקטה והמסורה ביותר. מילד בעל עיניים טובות ולב רחב, דרך מפקד שנושא עמו את כאב השכול של פקודו, ועד ללוחם שמסרב לעזוב את חבריו למרות שבר בקרסול – דן גילם בחייו ובמותו את הערכים שעליהם מושתתת המדינה שלנו. הוא יצא למלחמה הזו כדי להביא אור למקום של חושך. החושך אולי לקח את חייו, אבל האור שהוא הפיץ – במעשיו, באופיו, ובגבורתו – ימשיך להאיר את דרכנו לנצח.

יהי זכרו ברוך.