סמל אושר שמחה ברזילי ז״ל: הגיבורה מחמ״ל נחל עוז שסירבה לנטוש את חברותיה

שלום לכולם, כאן אריאל אורבוך.

היום אני רוצה לעצור הכול ולדבר איתכם על גבורה. לא גבורה של סרטים הוליוודיים, אלא גבורה אמיתית, טהורה וכואבת של המציאות הישראלית שלנו. גבורה של נערה צעירה שמצאה את עצמה בלב התופת, ובמקום לקפוא או לברוח, בחרה לקחת פיקוד, להציל חיים, ולהישאר עם החברות שלה עד הרגע האחרון. זהו סיפורה של סמל אושר שמחה ברזילי ז״ל, הגיבורה מחמ״ל נחל עוז.

אושר נולדה ביום כ"א בסיוון תשס"ד, ה-10 ביוני 2004, במועצה המקומית מזכרת בתיה. בתם האהובה של תיקי וליאור, אחות לספיר, עדן, ירין וירדן הבוגרים ממנה, ולחן הצעירה ממנה. משפחה ישראלית שורשית ויפה שגידלה ילדה עם לב ענק, תושייה ואחריות שאין לה שיעור.

הבוקר השחור: מתקפת הפתע על נחל עוז

באותה שבת ארורה של השבעה באוקטובר 2023, חג שמחת תורה, אושר הייתה במשמרת בחמ"ל (חדר מלחמה) במוצב נחל עוז. השעה הייתה שש וחצי בבוקר כאשר התצפיתניות זיהו מחבלים מתקרבים לגדר הגבול. המציאות השתנתה באחת. כעבור דקות ספורות בלבד, פשטו על המוצב מעל מאה מחבלים צמאי דם. בהמשך, הצטרפו אליהם עוד חמישים מחבלים נוספים.

תחשבו על הסיטואציה הזו רגע. מוצב צה"לי מותקף על ידי כוח עצום של מחבלים. הכאוס שולט, האש כבדה, וההפתעה מוחלטת. אבל אושר לא איבדה את העשתונות. היא הבינה מיד שמדובר באירוע חריג בסדר גודל שלא נראה כמותו, ובקור רוח מצמרר – היא תפסה פיקוד.

קור רוח תחת אש: להציל חיים מתוך החמ״ל

אושר הייתה הסמב"צית (סמלת מבצעים) היחידה באותו בוקר בחמ"ל. כשהמערכת כולה הייתה בהלם, היא הפכה להיות העיניים, האוזניים והקול המכוון של הכוחות בשטח. היא החלה לכוון את לוחמי חטיבת "גולני", שניהלו באותם רגעים קרב הירואי בבסיס עצמו מול המוני המחבלים.

אבל היא לא עצרה שם. אושר ניווטה כוחות נוספים ליישובים הסמוכים שעמדו תחת מתקפה ולמוצבים המותקפים האחרים בגזרה. במעשיה המדויקים והמהירים, תחת אש ותחת לחץ פסיכולוגי בלתי נתפס, היא הצילה את חייהם של אנשים רבים. היא הייתה המגדלור בחשיכה עבור הלוחמים שחיפשו הכוונה.

"תתפללו בשבילי": הסירוב לנטוש את החברות

בתוך כל התופת הזו, אושר נשארה אנושית, אוהבת ודואגת. במהלך הקרב היא הספיקה לכתוב לבן זוגה הודעה שקורעת את הלב: "אני אוהבת אותך. תמסור לכולם שאני בסדר בינתיים. אני בחמ"ל". בשעה 10:23 היא שלחה הודעה למשפחתה: "תתפללו בשבילי".

ואז מגיע הרגע שמגדיר יותר מכל מי הייתה אושר. במהלך המתקפה, הוצע לה להימלט מהחמ"ל ולהציל את חייה. האינסטינקט האנושי הבסיסי ביותר הוא לברוח מסכנה, במיוחד כשמציעים לך פתח מילוט. אבל אושר סירבה. היא סירבה להפקיר את החמ"ל, והיא סירבה להשאיר את חברותיה מאחור. היא בחרה באחריות, ברעות ובמסירות נפש מוחלטת.

היא ביצעה את תפקידה בתושייה אדירה כשהיא לבדה בעמדה במשך כעשרים וחמש דקות. בזמן הקריטי הזה, היא אפילו הספיקה להכין מצבת כוח אדם לקצינות שביקשו זאת, כדי לנסות לעשות סדר בכאוס. ובתוך כל הלחץ המבצעי, היא גילתה אצילות נפש כשנתנה לחברותיה שהיו איתה בחדר את הטלפון האישי שלה, כדי שיוכלו לדבר עם משפחותיהן ברגעים הקשים הללו.

השורה התחתונה: מורשת של גבורה נצחית

בתחקיר הקרב שנערך לאחר מכן, נקבע חד-משמעית: אושר תפקדה למופת עד הרגע האחרון. היא עשתה את כל מה שמצופה מחיילת בצה"ל, והרבה מעבר לכך.

במשך שבעה ימים ארוכים ומייסרים נחשבה אושר לנעדרת. התקווה התחלפה בכאב עמוק בשבת, ה-14 באוקטובר 2023, כאשר משפחתה קיבלה את הידיעה המרה על נפילתה.

רב-טוראי אושר שמחה ברזילי נפלה בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד, ה-7 באוקטובר 2023. לאחר נפילתה, היא הועלתה לדרגת סמל. היא הייתה רק בת 19 וחצי בנופלה.

אנחנו, כאומה, חבים חוב עצום לאושר ולחברותיה בחמ"לים ובתצפיות. נערות צעירות שעמדו בגבורה מול פני הרוע המוחלט, שלא נטשו את משמרתן, ושבזכותן ניצלו חיים רבים. מורשת הגבורה, האחריות ואהבת האדם של סמל אושר שמחה ברזילי תאיר את דרכנו לנצח.

יהי זכרה ברוך, השם ייקום דמה.