מפורסט גאמפ ועד קהלת: הסוד המפתיע מאחורי המילה "עת"

טוב חברים, אין ספק שמבחינתי הדבר שהכי אהוב עליי הוא לעשות לכם סרטונים שקושרים יחד כל מיני סיפורים שונים. אני אוהב למצוא את חוט השני הזה, שמחבר בין דברים שלכאורה אין ביניהם שום קשר.

לא מזמן צפיתי שוב בסרט הקלאסי "פורסט גאמפ" – אני חושב שאולי זו הפעם העשרים שאני רואה אותו – וזה נתן לי השראה לסרטון הזה. מדובר באמת בסרט משובח (ואם גם אתם אוהבים אותו, תכתבו לי בתגובות). אבל אתם יודעים, הרבה פעמים אנחנו מפספסים את מה שהופך סרט מסוים לממש מיוחד. זה לא רק המשחק, הבימוי והתסריט, אלא הפסקול.

במקרה של "פורסט גאמפ", אני מניח שמי שראה יסכים איתי שהפסקול שם הוא מאוד מאוד מיוחד. ספציפית, יש שם שיר אחד שאני רוצה להתייחס אליו: השיר "Turn! Turn! Turn!". מכירים את השורה "To everything, turn, turn, turn, there is a season"? השיר הזה הוא למעשה תרגום, כמעט מילה במילה, של פרק ג' בספר קהלת.

החוכמה של שלמה המלך בפסקול הוליוודי

ספר קהלת, שמיוחס לשלמה המלך – החכם באדם – נפתח בפרק ג' במילים המוכרות והיפהפיות הבאות:

"לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם."

המילה "עת" נכתבת כמובן עם האות עי"ן. כל הפרק הזה, שהוא לגמרי אחד הפרקים הכי אהובים עליי בתנ"ך, מדבר על כך שלכל דבר בעולם יש את הזמן המדויק שלו, את ה"עת" המדויקת שלו. יש עת לטעת ועת לעקור נטוע, עת להילחם ועת לרפא, עת לבנות ועת להרוס. לכל דבר בגלגל החיים שלנו יש את הזמן שלו.

אני רוצה שנתעכב שנייה אחת על המילה הזאת – "עת". מבחינתנו, ביומיום, מילים כמו זמן, עת, ומועד הן כאילו מילים נרדפות. אבל בשפה העברית הן לא. יש להן משמעויות עומק שבאמת אין להן סוף.

הסכין שחותכת את הזמן: פרשנותו של הרב הירש

כדי להבין את העומק הזה, קראתי את פרשנותו של הרב שמשון רפאל הירש (הרב הירש). הייחודיות של הרב הירש היא היכולת שלו לקחת מילים ולעשות להן פרשנות בלשנית מרתקת. הוא מתייחס למילה "עת" לאו דווקא בהקשר של קהלת, אלא דרך ספר תהילים (פרק ט'), שם נכתב:

"וִיהִי ה' מִשְׂגָּב לַדָּךְ מִשְׂגָּב לְעִתּוֹת בַּצָּרָה."

"משגב" זה מקום גבוה, כלומר אלוהים ירים אותך וישמור עליך בעיתות צרה. "עיתות" היא צורת הרבים של המילה עת (עי"ן, ת').

הרב הירש מסביר דבר מדהים: המילה "עת" (עי"ן, ת') קשורה קשר הדוק למילה "אֵת" (אל"ף, ת'). מה זה אֵת? זה סכין, או כלי חיתוך.

אם אתם מכירים את הפסוק המפורסם מספר ישעיהו, יש שם נבואת נחמה אדירה על אחרית הימים, שבה הגויים יפסיקו להילחם:

"וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה."

מה זה אומר "וכתתו חרבותם לאיתים"? זה אומר שבאחרית הימים, כשהם כבר לא יצטרכו את החרבות שלהם למלחמה, הם יהפכו אותן לסכינים קטנות, לאיתים – כלים שמשמשים לחיתוך חקלאי או לצרכים יומיומיים שלא קשורים להרג. ואת החניתות שלהם הם יהפכו למזמרות.

ההבדל המנחם בין "זמן" ל"עת"

לפי הרב הירש, המילה "זמן" מתארת משהו מתמשך, רצף שאין לו בהכרח גבול ברור. אבל המילה "עת" (עי"ן, ת'), ממש כמו אותה "אֵת" (אל"ף, ת') שהיא סכין, מתארת משהו שחותך את הזמן. היא מציינת רגע מסוים, קצוב ומוגדר.

כשספר תהילים אומר שאלוהים יהיה לך למשגב "בעיתות צרה", המשמעות היא עמוקה ומנחמת: הזמן הזה של הצרה הוא מוגבל. הוא חתוך. הוא רגע מסוים בזמן שיתחיל וגם ייגמר. הרבה פעמים המילה "עת" מופיעה בתנ"ך בדיוק במובן הזה – של זמן ספציפי, מדויק ומוגבל. כשאני קורא את הפרשנויות האלה, אני מבין מחדש כמה עשירה השפה שלנו וכמה שום דבר בה אינו מובן מאליו.

מהתנ"ך אל הוותיקן: המסמך ששינה את ההיסטוריה

כל העיסוק הזה במילה "עת" הזכיר לי נושא אחר שעשיתי עליו סרטון לא מזמן – הנצרות הקתולית.

בשנת 1965, הכנסייה הקתולית הפיקה מסמך ממש מטורף. זו הייתה מהפכה אדירה באופן שבו הכנסייה התנהלה עד לאותו רגע. במשך כמעט אלפיים שנה, הכנסייה הקתולית רדפה את היהודים וטענה שהם אלה שרצחו את ישו (וכמו שאתם ודאי יודעים, עד היום יש אנשים שממשיכים להגיד את זה).

אבל המסמך הרשמי הזה מ-1965 קבע משהו אחר לגמרי: הכנסייה הקתולית מסירה מהיהודים את אשמת צליבת ישו, וקובעת שלמעשה צריך להפסיק להתנהל כלפיהם באנטישמיות.

למסמך ההיסטורי הזה יש שם מאוד מיוחד: הוא נקרא "נוסטרה אטאטה" (Nostra Aetate).

עכשיו, לשפה הלטינית ולשפה העברית יש שורשים שונים לגמרי, והסיכוי שיש קשר אטימולוגי בין המילה הלטינית Aetate למילה העברית "עת" הוא מאוד מאוד נמוך. אבל הפירוש המילולי של "נוסטרה אטאטה" הוא "בעת שלנו" או "בזמן שלנו" – כלומר, בתקופתנו אנו. כך הם החליטו לקרוא למסמך. אני חושב שזה פשוט מיוחד לראות איך המשמעות של Aetate מקבילה בדיוק למובן של המילה "עת" שלנו בעברית.

שורה תחתונה

רציתי לקשור לכם את כל הסיפור הזה ביחד – מהוליווד, דרך המקרא ועד לוותיקן – כדי להראות לכם שהשפה העברית היא עשירה מאין כדוגמתה. זו הייתה רק נגיעה קטנה מהעומק של המקרא שלנו.

אם תרצו, נוכל לעשות סרטון נפרד ספציפית על מסמך ה"נוסטרה אטאטה", על עמדת הכנסייה הקתולית כלפינו היום, ואולי גם על כנסיות אחרות. אני חושב שזה נושא מרתק וחשוב.

כרגיל, אם אתם אוהבים את התכנים האלה ומעריכים את החיבורים האלה, תכתבו לי. אני אשמח לעשות לכם עוד. אני חושב שזו לגמרי ה"עת" שלכם להגיב כאן למטה. נתראה בסרטון הבא!