המשמעות האמיתית והמצמררת מאחורי "מהנהר ועד הים"

אתם יודעים, אחד האתגרים הגדולים ביותר של בני האדם באופן כללי, אבל במיוחד של אלו החיים בעולם המערבי, זו המחשבה שאנחנו יודעים מה טוב. אנחנו נוטים להשליך את תפיסת העולם שלנו על אחרים, ויוצאים מנקודת הנחה שכנראה כל האנשים בעולם רוצים שיהיה להם טוב באותה צורה, או שכל האנשים חושבים בדיוק כמונו. האשליה הזו, שאנחנו חולקים את אותם ערכים בסיסיים עם כל שאר האנושות, היא נקודת עיוורון מסוכנת מאוד.

אנחנו, כישראלים, או אפילו יהודים ברחבי העולם, גדלנו וחונכנו על תודעה היסטורית ברורה. למדנו שהשואה היא דבר נורא. שהיא אסון חסר תקדים שהאנושות התדרדרה אליו. חרתנו על דגלנו את הביטוי "Never again" – לעולם לא עוד, מתוך שאיפה עמוקה ומוחלטת שזוועה כזו לעולם לא תחזור על עצמה. אנחנו רואים סרטים על השואה, מציינים את יום הזיכרון לשואה ולגבורה, מבקרים במוזיאונים כמו "יד ושם", ומזדעזעים עד עמקי נשמתנו כל פעם מחדש אל מול הרוע.

אבל מה אם הייתי אומר לכם שהתפיסה הזו ממש לא משותפת לכולם?

האשליה המערבית מול המציאות המצמררת

מה אם הייתי אומר לכם שיש חלקים עצומים באנושות שלא רק שהם לא מזדעזעים מהשואה, אלא איפשהו, בתוך תוכם, הם ממש מייחלים לשואה שנייה ליהודים?

עבור האדם המערבי הממוצע, קשה מאוד לעכל את המחשבה הזו. אבל מה אם הייתם מגלים שיש מקומות שבהם בכל בית יש עותק מהספר של היטלר? מקומות שבהם לומדים על שנאת היהודים באופן ממוסד, וששנאת היהודים מושרשת אצלם עמוק בתוך התרבות. זה לא איזה דבר זר, זה לא שוליים קיצוניים – זה המיינסטרים. באיזשהו מקום, הם מייחלים שהיהודים פשוט ייעלמו מן העולם, ובאופן כזה או אחר, הלוואי ותהיה שואה שנייה.

דה-הומניזציה: איך מכשירים את הקרקע?

אם אכן יש חלקים כאלה עצומים באנושות, נשאלת השאלה: איך הייתה נראית התוכנית שלהם להשמיד את היהודים עכשיו? הרי היום המצב שונה. ליהודים האלה יש מדינה, ויש להם צבא חזק מאוד. איך אפשר בכלל לחולל להם שואה שנייה כשהם מסוגלים להגן על עצמם?

התשובה מורכבת ממילה אחת, קשה אך קריטית להבנה: דה-הומניזציה (שלילת אנושיות).

כדי לפגוע במישהו, קודם כל צריך להפוך אותו למפלצת. קל מאוד לדבר על "ישראל" כישות פוליטית, אבל קשה להסביר דבר אחד: אם ישראל היא כל כך רעה, למה היהודים מותקפים בכל העולם? למה סטודנט יהודי בקמפוס בארצות הברית או משפחה יהודית באירופה צריכים לחשוש לחייהם?

הסיבה היא שהאמונה השורשית שמטופחת שם היא שהיהודים הם המקור של כל הרוע. על הנרטיב הזה האנשים האלה עובדים מאוד מאוד חזק. החינוך של הנוער, שמתחיל ללמד אותם ממש מינקות שיש לשנוא את היהודים ושהם מקור הרוע של העולם, הוא זה שמכשיר את הלבבות. אותם אנשים שגדלים על החינוך הזה, הם אלה שבסוף מייחלים לשואה שנייה.

הבלוף ההיסטורי של "פרי פלסטיין"

כשאנחנו מסתכלים על ההפגנות ברחבי העולם ועל הסיסמאות שמופרחות לאוויר, אנחנו חייבים להבין את ההקשר ההיסטורי. הנושא הזה של "פרי פלסטיין" (Free Palestine), שימו לב – מעולם לא עסק באמת בפלסטין.

בואו נחזור קצת אחורה בזמן. כאשר פרצה מלחמת העצמאות ב-1948, צבאות ערב שפלשו לארץ ישראל לא עשו זאת מתוך דאגה להקמת מדינה פלסטינית. בכלל עניין אותם שיהיו להם חלקים מארץ ישראל לעצמם. סוריה רצתה שיהיה לה חלק מארץ ישראל, ומצרים רצתה שיהיה לה עוד חלק מארץ ישראל. הם לא נלחמו בשביל להקים איזושהי "פלסטין".

למעשה, המציאות ההיסטורית מוכיחה זאת בצורה הברורה ביותר: עד שנת 1967, רצועת עזה הייתה תחת שלטון המצרים. יהודה ושומרון, מה שידוע בעולם בתור "הגדה המערבית", היו חלק מהשטח שבו שלטו הירדנים. במהלך כל אותן שנים (מ-1948 ועד 1967), כשהשטחים הללו היו בידיים ערביות, הם אף פעם לא הפכו אותם לפלסטין. המאבק לא היה על הקמת מדינה, אלא על משהו אחר לחלוטין.

מהנהר ועד הים: המשמעות האמיתית

אז מה באמת מעניין אותם? כל מה שמעניין אותם בנושא הזה של "פלסטין" מתנקז לסיסמה אחת שאנחנו שומעים שוב ושוב: From the river to the sea (מהנהר ועד הים).

מה זה אומר בפועל? זה אומר שמהנהר (נהר הירדן) ועד הים (הים התיכון), כל האזור הזה צריך להיות נקי מיהודים.

ומה זה אומר, לדעתכם, מרחב שלם שנקי מיהודים? המשמעות היא אחת: שואה שנייה.

השורה התחתונה

כשאנחנו מתמודדים מול גלי השנאה וההפגנות ברחבי העולם, אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להיות נאיביים. אנחנו חייבים להפסיק להשליך את הערכים המערביים שלנו על מי שמחנך את ילדיו לשנאה. מאחורי הסיסמאות הקליטות על שחרור וזכויות, מסתתרת לעיתים קרובות אידיאולוגיה אפלה ששוללת את עצם זכות הקיום שלנו. קריאות כמו "מהנהר ועד הים" אינן קריאות לשלום או לדו-קיום; הן ביטוי מודרני לאנטישמיות טהורה, ולכמיהה מצמררת לעולם נטול יהודים.