הקול החרדי שלא תשמעו בתקשורת: מסירות נפש והכרת הטוב לחיילי צה״ל

אתם יודעים, דווקא עכשיו, כשאנחנו מתקרבים בצעדי ענק אל עבר מערכת הבחירות, אני צופה בדאגה גוברת במה שקורה סביבנו. אני צופה שיהיה לנו יותר ויותר פילוג, יותר ויותר הסתה, ויותר קרעים בתוך החברה הישראלית. האווירה הציבורית מתלהטת, והשיח הופך להיות רעיל וקיצוני. לכן, אני חושב שהסרטון והמסר שאני הולך להציג בפניכם היום הוא חשוב מעין כמותו.

הנתק החברתי: אנחנו חיים ביקום מקביל

כמה שאני דוגל בגיוס החרדים לצה״ל ובמציאת פתרון אמיתי ושורשי לסוגיה הזו שכואבת לכולנו – אני גם כל הזמן מזכיר לעצמי ולסביבה שלי עובדה אחת פשוטה וכואבת: לרוב המוחלט של החברה החילונית בישראל אין באמת אפילו חבר חרדי אחד. אנחנו חיים ביקום מקביל. אין לנו את הדרך האמיתית והבלתי אמצעית לשמוע את הקול שלהם. הם לא נמצאים ברשתות החברתיות שאנחנו גולשים בהן, הם לא מופיעים בטלוויזיה שלנו, והשיח שלהם מתנהל בערוצים שאנחנו פשוט לא נחשפים אליהם.

ודווקא בגלל הנתק הזה, הסרטון והקול שאני מביא כאן הוא קול אחר. קול שחובה עלינו לשמוע.

קול של מסירות נפש והכרת הטוב

בתיעוד שהגיע לידיי, אנחנו שומעים דמות רבנית מהמגזר החרדי מדברת מדם ליבה. למרות קשיי השפה והשילוב של עברית ויידיש, המסר זועק לשמיים וחותך את הלב. הוא פונה לציבור שלו, לציבור החרדי, ומדבר על החובה העצומה שיש להם כלפי חיילי צה״ל.

הוא מדבר על לימוד התורה, על קיום המצוות ועל התפילות, אבל מיד מחבר את זה למציאות בשטח – לשמירה על עם ישראל. הוא מזדעזע מעומק נשמתו מכל פגיעה או ביזוי של צבא ההגנה לישראל. הוא קורא לזה "שפל" וזועק נגד כפיות הטובה.

אותו דובר חרדי מזכיר את החיילים – החילונים, הדתיים הלאומיים, אלו שהוא מגדיר כמי שמוסרים את נפשם פשוטו כמשמעו. "זה ממש מסירות נפש," הוא אומר. הם מגינים על הישיבות, מגינים על תלמודי התורה, מגינים על הכוללים. הוא מתאר את הכאב והשבר על כך שיש מי שלא מעריך את זה. עבורו, החיילים האלה, שעומדים בחזית ומוסרים את חייהם למען הכלל, ראויים להכרת הטוב העמוקה ביותר שיש ביהדות.

לראות מעבר למסכים ולאלגוריתם

אנחנו חיים בעידן שבו האלגוריתם שולט לנו בתודעה. הרשתות החברתיות מתוגמלות על זעם. ככל שנכעס יותר, ככה נישאר יותר זמן מול המסך. לכן, התקשורת הממוסדת והרשתות החברתיות תמיד יעדיפו להבליט את הקיצוני, את הפרובוקטור, את זה שצועק ומקלל חיילים. זה משרת את הנרטיב של הפילוג.

אבל המציאות, חברים, היא הרבה יותר מורכבת והרבה יותר מעודדת. כשאנחנו נחשפים לקולות כמו זה שהבאתי כאן – קול של רב חרדי שזועק מדם ליבו על החובה להכיר תודה לחיילי צה״ל – אנחנו מבינים שעובדים עלינו. מסתירים מאיתנו את הרוב הדומם או לפחות את החלקים המשמעותיים בחברה החרדית שחשים חיבור עמוק, כאב והכרת הטוב כלפי מי ששומר עליהם.

הוא מתאר את המציאות שבה החיילים נמצאים תחת אש, תחת סכנה, במתח עצום, עוזבים את המשפחות ואת הנוחות כדי להגן על כולם. הוא מדבר על החובה המוסרית, היהודית והאנושית שלא להתעלם מההקרבה הזו.

יסוד יהודי: בלי צה״ל, אין ישיבות

במסורת היהודית, המושג של "הכרת הטוב" הוא לא סתם נימוס. הוא יסוד מוסד. מי שלא יודע להכיר תודה לבני אדם, לא ידע להכיר תודה לבורא עולם. הרב בסרטון מבין את זה לעומק. הוא רואה בחיילים שליחים של מצווה עצומה.

ביהדות, מסירות נפש היא הדרגה הגבוהה ביותר של קדושה. אדם שמוכן לוותר על חייו למען הכלל, למען העם שלו והארץ שלו, עומד במקום שאין למעלה ממנו. כשהרב הזה אומר שהחיילים מגינים על הישיבות ועל הכוללים, הוא בעצם אומר אמת פשוטה: התורה שלנו יכולה להתקיים רק בזכות המגן האנושי של צה״ל. זו אמירה דרמטית ששומטת את הקרקע תחת ההקצנה שאנחנו רגילים לשמוע.

שורה תחתונה: לבחור באחדות מול ההסתה

אז איך אנחנו עוברים על זה לסדר היום? איך אנחנו נותנים לקולות הקיצוניים להכתיב את היחס שלנו למגזר שלם?

הלב שלי אומר שאנחנו חייבים להכניע את היצר הזה של הפילוג. אנחנו חייבים להכיר בכך שיש שם קולות אחרים, קולות של אהבת ישראל, של הערכה עצומה לצה״ל ושל רצון אמיתי לחיבור.

לקראת הבחירות הקרבות, כשהרוחות יסערו והפוליטיקאים ינסו להפריד בינינו כדי לגרוף קולות, אנחנו צריכים לזכור את הסרטון הזה. אנחנו צריכים לזכור שמאחורי המגזר, הלבוש והדעות הקדומות, יש אנשים שמתפללים על החיילים שלנו ומוקירים את מסירות הנפש שלהם.

הפתרון לגיוס חרדים חייב להגיע. אנחנו חייבים שוויון בנטל. אבל הפתרון הזה יגיע מתוך הבנה, מתוך בניית אמון, ומתוך הידברות אמיתית – ולא מתוך שנאה והסתה עיוורת. עם ישראל חי, ורק ביחד ננצח.