הגיבורים חזרו הביתה: התגלית מתל מרשה ששופכת אור על מרד החשמונאים

שלום לכולם, כאן אריאל אורבוך.

אתם יודעים, אנחנו פשוט שרופים על כל משפחת גורדון, נכון? אהבת השם, כיבוד הורים, וכל החבר'ה של המשפחה הזו שהם לוחמים אדירים. אבל מה באמת מדהים בסיפור שלהם כשחושבים על זה לעומק? אנחנו, כעם ישראל, התרגלנו ב-78 השנים האחרונות – ואפילו קצת לפני מלחמת העצמאות – לראות גיבורים. העולם, לעומת זאת, לא כל כך רגיל לראות גיבורים יהודים-ישראלים חזקים ולוחמים.

תחשבו על זה שנייה אחת. לנו זה נראה מובן מאליו, כי אנחנו חיים במדינה שבה אנחנו מוקפים בגיבורים. אבל העולם, במשך קרוב לאלפיים שנה, לא ראה מה זה בכלל גיבור יהודי. מישהו שהוא גיבור, שהוא לוחם – בין אם הוא לוחם MMA כמו החבר'ה של משפחת גורדון, ובין אם הוא לוחם צבאי. איפה הם ראו דבר כזה?

2,000 שנות גלות: לאן נעלם הלוחם היהודי?

הפעם האחרונה שהעולם ראה לוחמים יהודים הייתה בתקופת בר כוכבא וחייליו, וגם הם, כידוע, נחלו בסופו של דבר כישלון צורב במרד אל מול האימפריה הרומאית, סביב שנת 135 לספירה. זאת אומרת, הגיבורים הבאמת יחידים שהיו, שניצחו והשאירו חותם היסטורי בל יימחה, היו החשמונאים. זה קרה קרוב ל-200 ואפילו 300 שנה לפני אותו מרד בר כוכבא.

המרד של החשמונאים אל מול היוונים, אל מול אנטיוכוס הרביעי, התחיל בערך בשנת 167 לפני הספירה. אז תחשבו על זה שהפעם האחרונה שאנחנו – והעולם כולו – ראינו לוחמים יהודים שמגנים בגבורה על הבית, הייתה לפני כ-2,000 שנה. זה פשוט מטורף לחשוב על זה! אלפיים שנה העולם לא ראה כאלה גיבורים, ולכן החזרה שלנו לארצנו והעמידה שלנו על נפשנו היא כל כך מדהימה.

ספרי המכבים והסיפור המצונזר

איך אנחנו בכלל מכירים את הסיפור של החשמונאים, של יהודה המכבי והאחים שלו? חלק עצום מהכתבים והתיעודים מופיע בספרים שנקראים "ספרי המכבים". ישנם ארבעה ספרים כאלה, שהם לא בהכרח קשורים אחד לשני, ואפילו נכתבו על ידי אנשים שונים. אבל הספר המרכזי, זה שנותן לנו את כל הסיפורים ה"ג'וסיים" והעסיסיים ביותר, הוא ספר מכבים ב'.

חשוב לדעת שספרי המכבים לא נכנסו בכלל לתנ"ך שלנו. הם לא חלק מהקאנון היהודי. למה? כי חז"ל מאוד לא אהבו את ההתנהלות של החשמונאים לאחר הניצחון. על פי המסורת, מי שמגיע מבית דוד צריך לקחת את המלוכה, והשושלת של אהרון הכהן צריכה לקחת את הכהונה. אבל החשמונאים לקחו לעצמם את שניהם – גם את המלוכה וגם את הכהונה הגדולה. לכן חז"ל לא הסכימו להכניס את הספרים הללו לקאנון שלנו. (יש אגב גרסה שטוענת שהם לא הוכנסו כי לא נכתבו בעברית, אבל הגרסה הזו כבר הופרכה, שכן ספר מכבים א' ככל הנראה נכתב במקור בעברית). הנוצרים, דרך אגב, כן כוללים את הספרים הללו בכתבים שלהם.

אבל מבחינתנו, גם אם זה לא בתנ"ך, אלו ספרים שמתארים היסטוריה. ובספר מכבים ב', שיש בו גם לא מעט סיפורי פנטזיה ועלילות מרשימות, מופיע סיפור מדהים על בחור בשם הליודורוס.

הליודורוס ושוד המקדשים

הליודורוס נשלח על ידי אחיו של אנטיוכוס (עוד לפני שאנטיוכוס עצמו שלט) כדי לשדוד את אוצרות בית המקדש בירושלים. הסיפור כשלעצמו לא חריג – לשדוד אוצרות של מקדשים היה דבר מאוד מקובל ונפוץ בעת העתיקה. כל פעם שמנהיג רצה לצאת למלחמה והיה צריך לממן אותה, הוא היה מגיע ושודד מקומות קדושים, כי אנשים היו תורמים ומשלמים כסף רב כדי לתחזק אותם. (אנחנו מכירים את זה גם משער טיטוס ברומא, שמתאר איך הרומאים שדדו את אוצרות בית שני בשנת 70 לספירה – שם מופיעה המנורה שהפכה לסמל הרשמי של מדינת ישראל).

בספר מכבים ב' יש סיפור ניסי על אותו הליודורוס. מתואר שם איך הוא הגיע לשדוד את המקדש, ופתאום הופיעו גיבורים וסוסים פלאיים שהתחילו להכות אותו מכות נמרצות. מי שהציל אותו ממוות ברגע האחרון היה לא אחר מאשר הכהן הגדול באותה תקופה, חוניו השלישי. קראנו את הסיפור הניסי הזה במשך 2,000 שנה, והתייחסנו אליו כאל סוג של אגדה.

הפאזל הארכיאולוגי של תל מרשה

ואז, בשנים 2005-2006, קרה משהו מדהים. באזור שנקרא תל מרשה (ליד בית גוברין של ימינו), שהיה אזור אדומי בו ישבו האדומים, התחילו להתגלות ממצאים. התגלו שתי חתיכות של כתובת אבן, שלימים תיקרא "כתובת הליודורוס". הכתובת הזו מתארת בדיוק את ההנחיה שקיבל אותו הליודורוס – להגיע ולקחת את המס מאזורי המקדש והפולחן!

באותה תקופה, כשהמלך רצה להעביר הוראה, היו מסתתים את ההוראה ביוונית על אבן – כמו כרזה רשמית – ושולחים אותה למקדשים המרכזיים בכל מחוז. למרות שהכרזה הספציפית הזו נמצאה בתל מרשה והופנתה לאדומים, ברור לחלוטין שאותה כרזה בדיוק נשלחה גם למקדשים אחרים באזור, כולל לבית המקדש שלנו בירושלים.

התפנית המדהימה בסיפור היא מציאת החלקים. היה חלק גדול של אבן עם קישוט של פרח למעלה, שלא ידעו מאיפה הוא הגיע. פתאום הבינו ששתי החתיכות שנמצאו בתל מרשה מתאימות בול לחלק הגדול. זה נדיר מאוד בארכיאולוגיה למצוא חלקים שונים שמשתלבים בצורה כל כך מושלמת. כדי להיות בטוחים, עשו בדיקות מיוחדות וגילו על האבן פטרייה עתיקה וייחודית שנמצאת אך ורק באזור של תל מרשה. הפאזל הושלם!

הניצוץ שהדליק את המרד

הממצא הזה פשוט מדהים, כי הוא מאשר שאכן היה איש כזה, פקיד בכיר בשם הליודורוס, ושהרקע לסיפורים הוא אמיתי לחלוטין. גם אם הסוסים הפלאיים לא באמת היו שם, המציאות של שוד המקדשים הייתה קיימת.

הכתובת עצמה מתוארכת בערך לשנת 178 לפני הספירה – עשר שנים בדיוק לפני שהתחיל מרד החשמונאים. ואם אתם מכירים את ההיסטוריה, אתם יודעים שהמרד התחיל לא רק בגלל שאנטיוכוס הקשה על קיום המצוות, אלא בעיקר בגלל שהוא התחיל לגבות עוד ועוד מיסים ולהתעמר ביהודים. כשנוגעים באוצרות בית המקדש – זה מקפיץ את העם.

אנטיוכוס הרביעי, שקרא לעצמו "אנטיוכוס אפיפנס" (האל המתגלה – תבינו לבד באיזה שיגעון גדלות מדובר), יצא נגדנו, ומתוך העם שלנו צצה ההתנגדות. קמו הגיבורים שלנו, המכבים, שלא היו מוכנים לספוג יותר את היחס הזה.

שורה תחתונה

אני מקווה שהכרתם דרך הסיפור הזה קצת יותר את השורשים שלנו. זה בדיוק הזמן שלנו להתחיל להתעלות לגדולתנו. עלינו להבין שהיום – אנחנו הם הגיבורים הנדרשים! אנחנו אלו שעומדים מול איראן, מול חיזבאללה, מול חמאס ומול כל מי שצריך. אנחנו הגיבורים של היום.

אלפיים שנה העולם לא ראה גיבורים יהודים שנלחמים ומגנים על עצמם ועל הבית שלהם. היום, תודה לאל, אנחנו כאן. תחשבו על זה, ואשמח מאוד לשמוע מה אתם חושבים כאן בתגובות. מוזמנים לשתף הלאה!