עלילת הדם החדשה: האם צה"ל ממלכד צעצועים בעזה?

טוב, אני רוצה לדבר איתכם על משהו שפשוט לא מפסיק להדהים אותי בכל פעם מחדש. אנחנו חיים בעידן שבו המידע זורם בקצב מסחרר, אבל נראה שהשקרים – וליתר דיוק, עלילות הדם – זורמים מהר אפילו יותר. עלילות הדם על צה"ל פשוט לא מפסיקות לזרום. נדמה שלמכונת התעמולה שפועלת נגדנו אין שום גבולות, אין שום קווים אדומים, ובעיקר – אין שום קשר למציאות.

אני רוצה שתשימו לב לדבר הבא, כי זה באמת לוקח את הדמוניזציה של ישראל לרמה חדשה לגמרי.

עלילת הדם החדשה: צעצועים ממולכדים

השקר התורן, הסיפור החדש שמופץ עכשיו, טוען את הטענה המזעזעת הבאה: צה"ל ממלכד בובות. כן, שמעתם נכון. בובות וצעצועים. ולמה? לפי אותה עלילה, המטרה היא שכאשר הילדים העזתים יחזרו לביתם – או ליתר דיוק, לביתם ההרוס – הם כמובן יראו את הצעצועים, ירצו לשחק איתם, ויתפוצצו.

תעצרו רגע ותחשבו על התמונה שהשקר הזה מנסה לצייר. הוא לא סתם מאשים את צה"ל בטעויות בשדה הקרב או בפגיעה אגבית. הוא מצייר את חיילי צבא ההגנה לישראל כמפלצות סדיסטיות, שיושבות ומתכננות בקפידה כיצד למלכד דובי או בובה, מתוך כוונה תחילה לרצוח ילד קטן שרק רוצה לשחק.

למה דווקא צעצועים? הפסיכולוגיה של השקר

בואו ננתח את זה רגע. למה לבחור דווקא בנרטיב של בובות וצעצועים ממולכדים? התשובה היא שזהו ניסיון בוטה לפרוט על המיתרים הרגישים ביותר של כל אדם אנושי. ברגע שמכניסים למשוואה ילדים וצעצועים תמימים, המוח האנושי מזדעזע. התעמולה הזו נועדה לעקוף את השכל הישר ואת החשיבה הביקורתית, ולפגוע ישר בבטן.

הרי מי שמייצר את השקרים האלה יודע שאין להם שום בסיס במציאות. אבל הוא גם יודע שברגע שהתמונה הזו – של חייל ממלכד צעצוע – נזרקת לחלל האוויר או לרשתות החברתיות, היא מייצרת זעזוע עמוק. היא הופכת את צה"ל מצבא שנלחם בטרור מתוך הגנה עצמית, לישות דמונית. וזה בדיוק המהות של עלילת דם: לקחת את הפחדים הקמאיים ביותר ולהלביש אותם על היהודי, או במקרה הזה – על מדינת היהודים וצבאה.

השקרים ממשיכים גם כשהכוחות יוצאים

יש כאן עוד נקודה שחשוב מאוד להתעכב עליה. אפילו כשצה"ל יוצא מאזורים מסוימים מרצועת עזה – העלילות ממשיכות.

הייתם מצפים שאם אין נוכחות צבאית בשטח מסוים, אולי קצב ההאשמות יירד. אבל המציאות מוכיחה בדיוק את ההיפך. מכונת הפייק ניוז לא צריכה אירועים אמיתיים כדי לעבוד; היא ניזונה מעצמה. יציאת הכוחות רק משנה את סוג השקר. עכשיו, כשאין חיילים להאשים אותם בפעולה ישירה באותו רגע, ממציאים שהם השאירו מאחוריהם "הפתעות" שטניות בדמות צעצועים ממולכדים.

מה עוד אפשר להמציא?

אני מודה, יש לפעמים תחושה שכבר ראינו הכל ושמענו הכל. לפעמים אני שואל את עצמי, ולפעמים גם אתכם: מה עוד אפשר להמציא? איזה עוד עלילה הזויה אפשר לטפול על החיילים שלנו?

והנה, מסתבר שאפשר. היצירתיות של השנאה היא כנראה אינסופית. הם לא מתעייפים מליצור את השקרים האלה, ואנחנו פשוט לא יכולים להרשות לעצמנו להתעייף מלהדוף אותם.

השורה התחתונה

אנחנו ניצבים מול קמפיין תודעתי שאין לו שום קשר לאמת או לעובדות בשטח. עלילת הצעצועים הממולכדים היא רק דוגמה אחת מיני רבות לאופן שבו אנטישמיות קלאסית מתחפשת לביקורת מודרנית על ישראל. עלינו להכיר את השקרים האלה, לא להיבהל מהם, ולהבין שהם נועדו לייאש אותנו ולשבור את צדקת הדרך שלנו.

מה אתם חושבים על זה? איך לדעתכם אנחנו צריכים להגיב כשאנחנו נתקלים בעלילות דם כל כך בוטות ברשת? תודה שההיסטוריה לימדה אותנו ששקרים שלא זוכים למענה, עלולים להפוך לאמת בעיני מי שרוצה להאמין להם. תודה.