הסכנה הגדולה ביותר לישראל: למה השיח הפנימי מפחיד אותי?

אהלן חברים. היום יש לי מאמר קצת יוצא דופן עבורכם, שנולד בעקבות דברים שמטרידים אותי יותר ויותר בתקופה האחרונה, ויושבים לי כבד על הלב.

ביומיום שלי, אני מוצא את עצמי נלחם ללא הרף נגד האנטישמים בעולם. אני מתווכח עם שאהידים, עם ג'יהאדיסטים ועם תומכי טרור מכל מדינה שאתם רק יכולים להעלות על דעתכם. זו חזית קשה, שוחקת וחשובה מאין כמותה, ואני מקדיש לה את רוב זמני. ועדיין, למרות כל החזיתות החיצוניות שאנחנו מתמודדים איתן, אני באמת חושב שהבעיה הכי חמורה והכי מסוכנת למדינת ישראל כיום היא בכלל לא חיצונית. היא פנימית לחלוטין.

הסכנה הגדולה ביותר שלנו היא השיח בינינו לבין עצמנו.

כשהרעל הופך לסטנדרט ברשתות

אני אוסף לאחרונה דוגמאות של התבטאויות ברשתות החברתיות, וזה פשוט מדהים – ומחריד – לראות את קצה המזלג של מה שקורה שם. יש משהו מאוד מסוכן בדינמיקה הזו: כאשר שפה רעילה, קללות ונאצות הופכות להיות הסטנדרט, הרשתות החברתיות מתגמלות את מי שמדבר בתצורה כזו. האלגוריתם אוהב זעם, הוא אוהב קיצוניות, והוא דוחף את התכנים האלה קדימה.

ומה קורה אז? זה הופך להיות הסטנדרט עבור הדור הבא. בני נוער שגולשים ברשתות רואים את השיח הזה, סופגים אותו, ומבינים שככה מדברים. שככה משיגים תשומת לב. שככה מנהלים ויכוח במדינת ישראל.

"זה מתחיל מהראש"? תירוצים מול אחריות אישית

אני שומע לא פעם אנשים שמתגוננים ואומרים: "מה אפשר לצפות? זה מתחיל מהראש. כשחברי הכנסת ואישי הציבור שלנו מדברים ככה, אז בוודאי שגם בעם ידברו ככה".

אני רוצה להגיד לכם בצורה הכי ברורה: כל בן אדם אחראי לעצמו. אין לנו את מי להאשים אלא את עצמנו. אנחנו לא יכולים להסתתר מאחורי התנהגות של פוליטיקאים כדי להצדיק אלימות מילולית והתבהמות שלנו.

אני רוצה לבקש מכם שנתחיל ליצור עכשיו מגמה הפוכה. מגמה שמרסנת התנהלות כזו, ומגמה שמגנה בצורה פומבית התנהלות שכזו. וזה אפשרי. זה הרבה יותר קל ממה שאתם חושבים.

הסיפור על משפיענית הרשת: הוכחה שאפשר גם אחרת

אני אספר לכם בקצרה סיפור על שינוי שאפשר לחולל, שינוי שקרה לי ממש לפני כחצי שנה. צפיתי בסרטון של משפיענית רשת שאני באופן אישי מאוד מאוד אוהב. היא מדהימה, היא מדברת על המון דברים חשובים, בין היתר גם על נושאים כואבים כמו יוקר המחיה.

באחד הסרטונים שלה, היא דיברה על שר האוצר. קשה לי אפילו לחזור על הביטויים האלה, ואני אומר אותם כאן רק בשביל ההמחשה. היא אמרה שם משהו כמו: "הנה סמוטריץ' האפס הזה וחבורת הזבלים שמסביבו".

עכשיו, אני לא מכיר אותה אישית, והיא לא מכירה אותי. הייתי כולה עוד אחד מהעוקבים שלה. אבל החלטתי להגיב לה שם. כתבתי לה תגובה מכבדת שבה אמרתי שאפשר להעביר את הביקורת הזו – שהיא לגיטימית לחלוטין – גם בלי קללות ובלי נאצות. למה? כי בני נוער צופים בה, והם חושבים שזה לגיטימי לדבר ככה.

היא ראתה את התגובה הזו. ומה היא ענתה לי? היא כתבה: "אתה יודע מה? קיבלתי".

ומאז, לא ראיתי סרטון אחד שלה שמדבר ככה. היא המשיכה להעביר ביקורת, היא המשיכה לעסוק ביוקר המחיה, והסרטונים שלה לא ירדו ברמת הוויראליות שלהם אפילו במילימטר. אבל משהו עמוק השתנה. וזה לא קרה בגלל שיצאתי נגדה במתקפה חזיתית, אלא כי באמת, בצורה מכבדת, הצגתי לה את האופציה שאפשר לעשות את זה אחרת.

איך אנחנו יכולים לשנות את המציאות?

אני רוצה לבקש מכם לעשות בדיוק את אותו הדבר. מול כל מישהו שאתם נפגשים איתו שמדבר ככה, או אפילו בתגובות ברשת – פשוט להגיד: "אחי, או אחותי, אפשר אחרת. אפשר להעביר את הנקודה גם בלי קללות".

אנחנו חייבים להתחיל לחולל גל נגדי לגל העכור הזה של שיח הנאצות. אנחנו חייבים להזכיר לכולנו שלא להסכים זה הדבר הכי טבעי שיש.

12 שבטים: המורשת של חוסר הסכמה

תראו, אנחנו היינו 12 שבטים, ועד היום אנחנו 12 שבטים. אין שום סיכוי שבעולם שכולם יחשבו וידברו בדיוק אותו הדבר. זה לא קרה בהיסטוריה שלנו, וזה לא יקרה בעתיד. המחלוקת היא חלק מה-DNA שלנו כעם.

אבל אין שום סיבה שהמחלוקת הזו תהפוך להיות אסופה של נאצות, קללות ורפש שהפך להיות הסטנדרט של השיח כיום. שכחנו איך להתייחס אחד לשני כמו בני אדם, וזו הטרגדיה האמיתית שלנו.

השורה התחתונה

השיח הבזוי הזה, חוסר הכבוד הבסיסי הזה, הוא הסכנה הכי גדולה שיש לנו כרגע לעם היהודי שיושב בארץ ישראל. יותר מהאויבים מבחוץ, מה שמפורר אותנו זה מה שקורה מבפנים.

אם אתם מסכימים עם המסר הזה, אחד הדברים הכי חשובים שאתם יכולים לעשות זה להתחיל ליישם אותו. להגיב בצורה מכבדת, להעיר בעדינות לאחרים, ולשתף את המסר הזה הלאה כדי שנתחיל מגמה של ריפוי. תודה רבה לכם, ובואו נתחיל לשנות את השיח.