עלילת הדם החדשה באיטליה: האם ישראל משחקת ב"משחקי הדיונון"?

קודם כל, אני רוצה לפתוח בהכרת תודה. אני רוצה להגיד תודה ענקית לכל העוקבים ששולחים לי בלי הפסקה מלא סרטונים ותכנים מכל רחבי העולם. זה לא מובן מאליו, וזה קריטי עבור המאמץ שלנו. למה זה כל כך חשוב? כי זה מאפשר לי להיחשף לדברים שהאלגוריתם שלי פשוט לא מראה לי. הרשתות החברתיות בנויות כך שהן סוגרות אותנו בתוך תיבת תהודה, בבועה שמראה לנו רק את מה שקרוב אלינו. אבל כדי להילחם על האמת שלנו, אנחנו חייבים לדעת מה קורה מעבר לים, בשפות אחרות ובתרבויות אחרות.

והיום, בזכותכם, אני רוצה להראות לכם מה קורה באיטליה.

עלילת הדם החדשה באיטליה

כשאנחנו חושבים על עלילות דם, אנחנו לרוב מדמיינים ציורים אנטישמיים מימי הביניים או תעמולה חשוכה מלפני עשרות ומאות שנים. אבל עלילות הדם לא נעלמו מהעולם; הן פשוט החליפו פלטפורמה, לבשו בגדי מעצבים, וקיבלו פילטר של טיקטוק ואינסטגרם.

היום אני רוצה להציג בפניכם את עלילת הדם החדשה באיטליה. אחד המשפיענים המוכרים שם, אדם עם קהל עוקבים משמעותי, החליט לייצר נרטיב חדש ומזעזע. הוא מציין בשיא הרצינות שישראל עושה בעזה את "משחקי הדיונון" (Squid Game), ופשוט צדה אחד אחרי השני את כל העזתים.

תעצרו רגע ותחשבו על עומק הניתוק והעיוות. לקחת מלחמה מורכבת, שנכפתה עלינו על ידי ארגון טרור רצחני, ולהפוך אותה במוחו של הצופה האירופאי לתוכנית ריאליטי סדיסטית.

ג'ורג' אורוול, מצלמות וקונספירציות

כשמקשיבים לטקסט של אותו משפיען (גם דרך התרגום המעט משובש של הרשתות), אפשר לזהות בדיוק איך עובדת מכונת הרעל המודרנית. הוא משתמש במושגים שכל צעיר בעולם המערבי מכיר כדי לעשות לנו דמוניזציה מוחלטת.

הוא מתאר מצב שבו רואים מבנים הרוסים, ומתאר את זה כאילו אנחנו חיים בתוך תוכנית ריאליטי אכזרית. הוא משתמש בשם המפורש "ג'ורג' אורוול" – סמל הדיסטופיה, האח הגדול והשליטה המוחשבת – כדי לתאר את המציאות. הוא מדבר אל עוקבי ה"סוציאל" (הרשתות החברתיות) שלו, ומצייר את ישראל כמי שמנהלת את "משחקי הדיונון" במציאות. לחשב אחד אחד, לצוד אחד אחד, כדי שלא תהיה להם אפשרות להתפתח ולבנות.

אבל זה לא נגמר שם. התעמולה משלבת גם תיאוריות קונספירציה קלאסיות. הוא מדבר על ה"טלקאמרים" (המצלמות) שעוקבות אחרי כולם, על כך שהכל משרת את ה"גוברנו" (הממשלה) ואת האינטרסים של ממשלות אחרות. זוהי רטוריקה שנועדה לפרוט על הפחדים העמוקים ביותר של האזרח המערבי המודרני: פחד ממעקב, פחד משליטה ממשלתית, ופחד מאובדן צלם אנוש. ומי הנבל בסיפור הזה? כמובן, מדינת ישראל.

הפסיכולוגיה של השקר

למה הם עושים את זה? למה להשתמש ב"משחקי הדיונון" או ב"ג'ורג' אורוול"? התשובה פשוטה ומצמררת: כי זה עובד.

המשפיען האיטלקי אומר במפורש שהוא מנסה לדבר אל ה"פייס" (הפנים) והלב של העוקבים שלו, לגרום להם להסתכל על מה שקורה במזרח התיכון דרך משקפיים רגשיים ומוכרים. ברגע שאתה משווה את צה"ל לשומרים במסכות מ"משחקי הדיונון", ביטלת כל צורך בדיון עובדתי. ביטלת את ה-7 באוקטובר, ביטלת את החטופים, ביטלת את הטרור. הפכת את המציאות לסרט קולנוע שבו יש רעים מוחלטים וטובים מוחלטים, והרעים – לפי עלילת הדם הזו – הם אנחנו.

השורה התחתונה

המלחמה שלנו היא לא רק בשדה הקרב הפיזי, אלא גם בשדה הקרב התודעתי. עלילות הדם של ימינו מופצות על ידי משפיענים עם חיוך ומצלמה איכותית, והן מסוכנות לא פחות מאלה של העבר. אנחנו חייבים להמשיך לחשוף אותם, להוציא את השקרים שלהם לאור, ולא לתת לאלגוריתם להרדים אותנו. תמשיכו לשלוח לי חומרים, תמשיכו להיות העיניים והאוזניים שלנו בעולם. רק יחד נוכל לנפץ את עלילות הדם החדשות ולהביא את האמת שלנו לקדמת הבמה.