אחיי גיבורי התהילה: הסיפור המרתק מאחורי מרד החשמונאים

אנחנו נמצאים ממש אוטוטו לפני חג החנוכה, וזו הזדמנות נהדרת לשתף אתכם באחד הספרים שאני הכי אוהב: "אחיי גיבורי התהילה" (מאת הווארד פאסט). זהו סיפור מרתק ששופך אור על מה שקרה עם החשמונאים, והוא מסופר מנקודת מבטו של שמעון, אחד האחים לבית חשמונאי. הספר הזה לא רק מגולל היסטוריה, אלא גם פותח צוהר להבנת השורשים של האנטישמיות, תופעה שהייתה קיימת כבר באותה התקופה ועתידה הייתה ללוות אותנו עוד שנים רבות.

ההתנגשות בין שני עולמות

בספר ישנה סצנה חזקה שבה שמעון מדבר עם אחד היוונים. היווני פונה אליו ושואל: "תגיד, שמעתי עליכם כל מיני שמועות מוזרות. זה הגיוני?" שמעון שואל אותו במה מדובר, והיווני משיב: "שמעתי שיש לכם יום אחד בשבוע שבו אתם בכלל לא עובדים. זה ממש מוזר."

שמעון מאשר: "נכון. יום השבת הוא יום שבו אנחנו מצווים לנוח ולשבות מכל מלאכה."

היווני מסתכל עליו ולא מצליח להבין. האימפריה היוונית שלטה אז בעמים רבים, וכולם עבדו ושילמו מיסים. הרעיון שיש עם אחד שמחליט פשוט לעצור הכל ליום אחד בשבוע נראה לו בלתי נתפס. היווני היה פשוט בהלם. הוא לא הבין איך יכול להיות ששנה שלמה, במצטבר, הם לא ישלמו מיסים בגלל ימי המנוחה הללו. זה פשוט לא היה הגיוני בעיניו. הכלכלה היוונית בנויה על עבודה רציפה, והקונספט של "מנוחה" כציווי אלוהי היה זר להם לחלוטין.

זכויות אדם בעולם העתיק?

השיחה ממשיכה, והיווני שואל על שמועה נוספת: "זה נכון שאתם פעם בשבע שנים משחררים את העבדים שלכם?"

שמעון משיב בחיוב: "כן, אנחנו מצווים לשחרר את העבדים שלנו, אלא אם כן העבד עצמו רוצה להישאר."

היווני נותר פעור פה. תחשבו על זה – מה זה עבד באותה תקופה? בעולם העתיק, עבד היה רכוש. הוא היה שווה ערך לסוס או לכלב, משהו ששייך לך ונועד לשרת אותך. הרעיון שאחת לשבע שנים אתה פשוט תשחרר את ה"רכוש" שלך לחופשי, אל הטבע, היה בלתי נתפס עבורם. הם לא יכלו לקלוט את זה. איך אתה יכול להסתכל על עבד כאדם? כבן אדם שיש לו זכויות? והדבר המדהים הזה קורה לפני יותר מאלפיים שנה!

אלוהים שאי אפשר לראות

בשלב מסוים, היווני אומר לשמעון: "אתה יודע מה? בוא תראה לי את האל הזה שלך. אני חייב לראות את האלוהים הזה. בוא נלך למקדש ותראה לי אותו."

שמעון עונה לו תשובה שמשאירה אותו המום אף יותר: "אי אפשר לראות את האלוהים שלנו. אין לו פסל, ואין לו תמונה."

תחשבו איך נתפס העם היהודי כבר אז בעיני שאר העולם. עם שיש לו חוקים סוציאליים מתקדמים, אל בלתי נראה, ואנשים שמוכנים למות על קיום המצוות שלהם. זה יצר פער תרבותי עצום.

סכנת ההתייוונות ופרוץ המרד

אבל המאבק לא היה רק מול היוונים בחוץ, אלא גם מאבק פנימי כואב. שמעון, יחד עם אביו מתתיהו ואחיו – אלעזר, יהודה המכבי והאחרים – ראו איך העם מתחיל להתייוון יותר ויותר. ישנם סיפורים מרתקים על כך שאפילו הכוהנים בבית המקדש נמשכו כל כך לתרבות היוונית, עד שהיו זונחים את עבודת הקודש. הם היו רצים להתאבק בעירום בגימנסיון או עושים מעשים של חילול השם, הכל למען ההתייוונות והרצון להידמות לשליטים.

לאט לאט, גם השמות של האנשים הפכו ליווניים. למעשה, אפילו בנו של שמעון כבר נשא את השם "יוחנן הורקנוס".

כאשר אנחנו מסתכלים על התופעה הזו, אנחנו מבינים את נקודת השבר. בשלב מסוים, מתתיהו החשמונאי קם ואמר את המשפט האלמותי: "מי לה' אליי!". המסר היה ברור: מי שעדיין מגדיר את עצמו יהודי כמו שצריך, מוזמן לבוא אליי, ואנחנו נילחם נגד היוונים.

באותה תקופה, השליט היווני היה אנטיוכוס אפיפנס (אנטיוכוס הרביעי). בעוד שאנטיוכוס השלישי נחשב לשליט טוב יחסית, אנטיוכוס הרביעי קבע שאין יותר דבר כזה יהדות. מבחינתו, היה צריך למחוק את הדת הזו לחלוטין. הוא גזר שכל מי שייתפס שומר שבת או אוכל כשר – יוצא להורג.

שיר של גיבורים

אני רוצה לסגור את ההמלצה על "אחיי גיבורי התהילה" עם שיר מדהים של הזמרת אילנית, שאני ממש ממליץ לכם להקשיב לו. זהו שיר יפהפה שמסופר דווקא מנקודת מבטו של האח הקטן, יונתן.

בסרטון אחר סיפרתי לכם על גורלו של יונתן. הוא נלכד והוחזק בשבי, והשובים אמרו לשמעון: "או שאתה נכנע ונסגיר אותו לידיך, או שאנחנו הורגים אותו." שמעון בחר שלא להיכנע, אך לאחר מכן נאבק רבות כדי להחזיר את גופת אחיו יונתן. בשיר של אילנית, אתם תשמעו את הסיפור הכואב וההירואי הזה.

השורה התחתונה: סיפורי החשמונאים מרתקים אותי באופן יוצא דופן. הם הרבה יותר מסיפור על נס פך השמן; הם עדות היסטורית לעמידה איתנה מול אימפריה, על שמירת הזהות שלנו, ועל האומץ לשלם מחיר כבד למען האמונה.

ספרו לי מה אתם חושבים! ואם אתם רוצים לשמוע עוד על החשמונאים – יש לי עוד סיפורים מרתקים ויפהפיים לשתף אתכם, כולל מטבעות נדירים מאותה תקופה שיש לי להראות לכם. תכתבו לי בתגובות אם תרצו שנעשה עוד תוכן על משפחת חשמונאי.