אתר מאובטח. חיבור מוצפן. לא נבקש סיסמה או פרטי אשראי בהודעה. דיווח אבטחה

אריאל אורבוך

שיחת עומק עם מירב לשם גונן: על רומי, יהדות וה״ביחד״ הישראלי

ישבתי לשיחת עומק מרגשת עם חברתי מירב לשם גונן. דיברנו על השיקום של רומי, על יהדות כ־DNA ישראלי, ולמה הגיע הזמן להחליף את המילה ״אחדות״ ב״ביחד״.

עודכן: 4 דק׳ קריאה5:57 סרטון

ישבתי לאחרונה עם חברתי היקרה, מירב לשם גונן. הרבה לפני השבעה באוקטובר, מירב הייתה ועודנה חברה יקרה שלי. מצאנו את עצמנו יושבים במשך שלוש שעות תמימות, מדסכסים וצוללים לעומקם של הנושאים המהותיים ביותר שמעסיקים היום את עם ישראל. מתוך השיחה הארוכה והמרתקת הזו, החלטתי לזקק עבורכם את הרגעים החשובים ביותר ולשתף אתכם בתובנות שעלו בה.

מה שלום רומי הגיבורה?

השאלה הראשונה ששאלתי את מירב, והשאלה שאני משוכנע שכל אחד ואחת מכם סקרנים לגביה, היא פשוטה אך טעונה כל כך: מה עם רומי?

זה מדהים ויפהפה לראות את ההוויה הישראלית הזו, את הערבות ההדדית שבה אנשים נלחמים על כולם, מכירים את החטופים בשמותיהם הפרטיים ויודעים עליהם פרטים אישיים. מירב שיתפה בפתיחות שרומי, כמו כל החטופים ששבו הביתה, נמצאת בהתמודדות אדירה. כפי שאפשר לראות גם בפרסומים שלה באינסטגרם, ישנה התמודדות פיזית יומיומית עם היד הפגועה שלה. היא חזרה, והיא נלחמת בכל כוחה כדי להשתקם. זהו מאפיין שאנחנו רואים אצל כל החטופים ששבו – התשוקה והכמיהה הפשוטה לחזור לחיים.

מירב הודתה בכנות שהיא לא יודעת אם אי פעם יהיו להן "חיים נורמליים" במובן הישן של המילה. אבל דבר אחד בטוח: האהבה העצומה שהן מקבלות מעם ישראל היא אחד הכוחות הגדולים ביותר שדוחפים אותן קדימה. החיבוק המדהים של הציבור מאפשר להן לראות את האופק ולהתחזק.

יהדות היא לא הדתה – היא ה־DNA שלנו

אחד החלקים המרתקים בשיחה שלנו נגע בזהות שלנו כעם. מירב, שמגדירה את עצמה כאישה חילונית, הציגה זווית ראייה עמוקה וחשובה. לדבריה, במציאות הישראלית נוצר מצב שבו צד אחד "מרפה" מהיהדות, ואז הצד השני מושך חזק יותר את החבל כדי להחזיק אותו.

התחושה שלה היא שבמובן מסוים, ויתרנו על הנכס שלנו. אנחנו, כחברה, לא ניכסנו לעצמנו את היהדות. מירב מדגישה שיהדות היא לא רק חוקי דת או תרגולות שאנשים מכניסים לחייהם בצורה כזו או אחרת. יהדות היא מהות. היא ה־DNA שלנו.

האופן שבו אנחנו מתנהגים, המילים שאנחנו בוחרים כשאנחנו מדברים אחד לשני, הדרך שבה אנחנו מסתכלים זה בזה – כל אלו נובעים מהיהדות. הערבות ההדדית המפורסמת שלנו, זו שראינו בשיאה בשבעה באוקטובר, היא ערך יהודי שורשי. ביום־יום אנחנו פשוט לא תמיד ערים לזה ולא עוצרים לחשוב על כך.

התוצאה של חוסר המודעות הזה היא שחילונים רבים נרתעים מהמילה "יהדות". מירב מספרת שהיא שומעת את זה בהמון שיחות שהיא מקיימת היום. אנשים שומעים "יהדות" ומיד חושבים על "הדתה" – האם מנסים להחזיר אותי בתשובה? האם אומרים לי "להתחזק"?

אבל מירב מבהירה: זה בכלל לא קשור לדת. זו המהות שלנו, וזו מהות שכולנו צריכים לרצות לנכס לעצמנו. המהות הזו צפה ועולה בכתבים יהודיים עתיקים, וגם בכתבים חדשים יותר של משוררים וסופרים משלנו. אם רק נעצור לרגע ללמוד את המהות הזו, נגלה דבר יפהפה. וכשנגיע לשם, אולי אנשים עם כיפות יפחידו אותנו פחות. נבין שיש ליהדות מופעים שונים – מופע חילוני כמו של מירב, ומופעים דתיים מסוגים שונים. כן, יהיו ויכוחים שצריך לנהל, אבל נבין שיש לנו מהות אחת משותפת.

ההוכחה הניצחת למהות הזו התרחשה בשבעה באוקטובר. ראינו ישראלים שחזרו לארץ, ואפילו יורדים שעלו חזרה כדי להגן על הערכים שלהם ועל המדינה. איפה בעולם שומעים על דבר כזה? בזמן מלחמה, כמות האנשים שעוזבים הכול ובאים להילחם היא בלתי נתפסת.

להפסיק לדבר על "אחדות", להתחיל לדבר על "ביחד"

לקראת סיום השיחה, שאלתי את מירב את שאלת השאלות: איך אנחנו מביאים ליותר חיבור ופחות פילוג בעם?

התשובה שלה הייתה מפתיעה וחדה: קודם כל, להפסיק להשתמש במילה "אחדות". לדבריה, "אחדות" הפכה למילה לא ברורה, קצת מגוחכת, כזו שמשתייכת לאג'נדה או למערכת פוליטית כזו או אחרת.

במקום "אחדות", מירב מציעה שנתחיל לחשוב על ה"ביחד".

ה"ביחד" הזה דורש מאיתנו להכיר בכך שיש כאן הרבה מאוד אוכלוסיות שונות. אנחנו צריכים להסכים להניח את ההבדלים על השולחן. להסכים להכיר באדם האחר, גם אם הוא שייך לקהילה ששונה משלי וגם אם אני פחות מכיר אותו.

הסוד הוא להכיר בכך שלאחר יש כאב שאני אולי לא מכיר ולא ידעתי עליו, אבל הוא קיים. אם אני רואה את האדם שמולי כאדם ראוי, כמי שנושא בנטל יחד איתי, אני יכול לעצור לרגע ופשוט להקשיב לכאב שלו. בלי להתווכח. בלי להיכנס לשאלה אם התוצאה הפוליטית שהוא שואף אליה נכונה או לא. קודם כל להבין מאיפה הדברים שלו נובעים ואיך המציאות נראית דרך העיניים שלו, גם כשהיא שונה לחלוטין מהיום־יום שלי. שם, לדעתה, נמצא הבסיס להחלמה שלנו כחברה.

שורה תחתונה

השיחה עם מירב לשם גונן מזכירה לנו שהכוח הכי גדול שלנו הוא הערבות ההדדית, שהיא חלק בלתי נפרד מה־DNA היהודי שלנו. כדי לרפא את החברה הישראלית, אנחנו לא צריכים להסכים על הכול או לחפש "אחדות" מלאכותית, אלא פשוט ללמוד להיות "ביחד" – להקשיב לכאב של האחר ולראות בו שותף ראוי.

סחטתי ממירב הבטחה אישית: היא תענה לכם בתגובות לסרטון המקורי. אז אתם מוזמנים לשאול אותה כל שאלה שתרצו, כל דבר שעולה על דעתכם, והיא הבטיחה לתת תשובות פתוחות וכנות.

עם ישראל חי חבר'ה, ועכשיו יותר מתמיד!

שאלות ותשובות

שאלה: מה שלומה של רומי גונן כיום?

מירב משתפת שרומי מתמודדת עם תהליך שיקום מורכב, כולל התמודדות יומיומית עם היד הפגועה שלה. עם זאת, האהבה והחיבוק העצום שהן מקבלות מעם ישראל נותנים להן את הכוח להסתכל קדימה ולהילחם על החזרה לחיים.

שאלה: איך מירב לשם גונן תופסת את המושג ״יהדות״?

מירב, המגדירה את עצמה כאישה חילונית, רואה ביהדות מהות ו־DNA שמתבטאים בערבות ההדדית שלנו, ולא רק אוסף של חוקי דת. היא קוראת לציבור החילוני לא לחשוש מ״הדתה״ אלא לנכס לעצמו בחזרה את המהות היהודית היפהפייה הזו.

שאלה: למה מירב מעדיפה את המילה ״ביחד״ על פני ״אחדות״?

לטענתה, המילה ״אחדות״ הפכה לשחוקה, לא ברורה ומשויכת פוליטית. המושג ״ביחד״, לעומת זאת, דורש מאיתנו להכיר בכאב של האחר ולהקשיב לו כשותף ראוי, גם אם אנחנו לא מסכימים איתו פוליטית.

עוד בנושא

מהר הבית ועד ימינו: איך איבדנו את הסולידריות בעם ואיך נחזיר אותה?
יהדותסיפורי מורשתהיסטוריה

מהר הבית ועד ימינו: איך איבדנו את הסולידריות בעם ואיך נחזיר אותה?

הניסיון האיראני להתנקש ביאיר נתניהו חשף תופעה מזעזעת של שנאת חינם בתוכנו. אריאל אורבוך חוזר אל ימי בית המקדש השני כדי להזכיר לנו מהי סולידריות יהודית אמיתית, ואיך זרים גמורים ידעו לנחם זה את זה.

5 דק׳ קריאה
עמותת 'חרב גדעון'

עמותת 'חרב גדעון'

הסברה התקפית למען עם ישראל

עמותת 'חרב גדעון' פועלת בחזית ההסברה — הכשרת דוברים, יצירת תוכן וכלים למאבק באנטישמיות ובדה-לגיטימציה, בארץ ובעולם. הצטרפו אל הפעילות ותנו לקול שלנו להישמע חזק וברור.

לאתר עמותת 'חרב גדעון' ←