ההצעה המפוקפקת: למה מוחמד ומרטין לותר הפכו לאנטישמים?

אני רוצה היום לדבר איתכם על תופעה פסיכולוגית והיסטורית מרתקת: מה קורה כשאנשים לא מקבלים את מה שהם מצפים לקבל?

כדי להמחיש את זה, תראו רגע צילום מסך שהעלתה חברתי לפייסבוק, אנה היקרה והמקסימה. היא שיתפה התכתבות עם בחור שהתחיל איתה. אפשר לראות שבהתחלה הוא היה נחמד מאוד, אבל ברגע שהוא הבין שזה לא הולך לכיוון שהוא רוצה – הוא איבד את הסבלנות שלו לחלוטין והתהפך עליה.

הדינמיקה הזו, של חיזור נלהב שהופך לזעם וטינה בעקבות דחייה, לא שמורה רק לאפליקציות היכרויות. גם לנו, בהיסטוריה היהודית, יש כמה וכמה מקרים כאלה בקנה מידה היסטורי שעיצבו את גורלנו. לאורך הדורות, אנשים רבים הציעו ליהודים את ההצעה המפוקפקת לזנוח את היהדות לטובת הצטרפות לדתם שלהם. כשהיהודים סירבו ונאחזו בדתם, המחיר היה כבד.

החיזור של מוחמד והתפנית בקוראן

אחד המקרים המפורסמים ביותר הוא הסיפור של מוחמד, נביא האסלאם. מוחמד, בתחילת הדרך, היה משוכנע לחלוטין שהוא יצליח לגייס לדת החדשה שלו הרבה מאוד יהודים.

ואני אגיד לכם למה: מבחינתו, לא היה הבדל משמעותי בין האסלאם לבין היהדות. הוא הגיע אל ראשי הקהילה היהודית ואמר להם בעצם: "חבר'ה, תראו, כל מה שאתם מאמינים בו – גם אני מאמין בו. כמובן שאנחנו מאמינים באל אחד, על זה אין מה לדבר. אבל גם הנביאים שלכם – דוד המלך, שלמה, משה ושאר הנביאים – גם אנחנו מאמינים בהם".

כדי להוכיח את הקרבה הזו, מוחמד אימץ מנהגים יהודיים מובהקים: "אתם צמים ביום כיפור? גם לנו יש צום, אנחנו קוראים לו רמדאן. ולא פחות חשוב – אתם מתפללים לכיוון ירושלים? גם אנחנו מתפללים לכיוון ירושלים". וזה נכון, בתחילת הדרך באסלאם התפללו לכיוון ירושלים (כיוון התפילה נקרא "קיבלה"), ורק מאוחר יותר הם שינו את הכיוון לעבר העיר מכה.

בתקופה שבה מוחמד שהה במכה, הוא עדיין ניסה לרתום את היהודים. לכן, אפשר למצוא בקוראן מאותה תקופה פסוקים יפים מאוד. פסוקים שמדברים על כך שהיהודים הם "עם הספר", ופסוקים שבהם משה אומר לבני ישראל שארץ ישראל היא הארץ שאלוהים חתם ונשבע עבורם. כל הדברים האלה נמצאים שם.

אבל, היהודים לא רק שלא שיתפו איתו פעולה, הם אפילו צחקו עליו ולעגו לו. הדחייה הזו עצבנה אותו הרבה יותר. כשהוא עבר לעיר אל-מדינה, והבין סופית שהוא לא יצליח לגייס את היהודים, הוא ויתר עליהם והפך אותם בצורה גלויה לאויבים בזויים. בחלקים המאוחרים יותר של הקוראן, אנחנו כבר מוצאים פסוקים שמדברים על כך שצריך לפגוע בצווארו של הכופר, ועד לאמירות שהיהודים הם קופים וחזירים, ועוד המון דברים קשים נוספים.

מרטין לותר: מהערצה לתוכנית השמדה

אבל מוחמד לא היה היחיד. סיפור נוסף שהשפיע דרסטית על העם שלנו – והרבה ישראלים לא מספיק מכירים אותו – הוא סיפורו של הנזיר הגרמני מרטין לותר בתחילת המאה ה-16.

מרטין לותר החליט לצאת נגד הכנסייה הקתולית, בדיוק כשהיא הייתה בשיא כוחה. זו הייתה תקופה שבה אנשים יכלו לשלם כסף לכנסייה כדי לקבל פטור מהחטאים שלהם (שטרות מחילה / אינדולגנציות). לותר יצא נגד השחיתות הזו וייסד את הזרם הפרוטסטנטי. במשך תקופה ארוכה הוא היה בטוח שהיהודים יצטרפו אליו. הוא חשב שאם רק יציג להם נצרות "נקייה" יותר, הם יקבלו אותה.

אבל כשזה לא קרה, והיהודים פשוט התעקשו להישאר יהודים – כפי שעשו לאורך כל כך הרבה תקופות בהיסטוריה – הם אמרו לו: "לא, אנחנו לא מאמינים שישו הוא המשיח ואנחנו רוצים להישאר יהודים".

באיזושהי נקודה, לותר הבין שזה לא יעבוד ושהיהודים הם, מבחינתו, "חסרי תקנה". הם יישארו יהודים. ואז הוא התהפך. בשנת 1543 הוא כתב ספר שנקרא "על היהודים ושקריהם". הספר הזה לא עצר רק בנאצות אינסופיות על העם היהודי, אלא סיפק תוכנית פעולה של ממש – תוכנית ש-400 שנה אחר כך שימשה אחד לאחד את הנאצים.

בתוכנית הזו הוא ממש כתב איך צריך לקחת ליהודים את הספרים, איך צריך לשרוף להם את בתי הספר ולשרוף להם את בתי הכנסת. הוא פירט איך צריך להעביד אותם בעבודות כפייה, איך צריך להחרים להם את כל הכסף (בטענה שהכסף הזה נלקח מהנוצרים ולכן הוא בגדר גניבה), ואם כל זה לא יעזור – צריך לגרש אותם.

הגרמנים, 400 שנה אחר כך, כשהנאצים עלו לשלטון, פשוט אמרו לעם הגרמני: "חבר'ה, גם ככה אתם מעריצים את מרטין לותר, תראו מה אמר הגיבור שלכם". הם פשוט היו צריכים להכניס לתוך תוכנית הפעולה שלהם את כל הכתבים של לותר. האנטישמיות הפכה לחלק בלתי נפרד ממבנה האישיות והמורשת שלו.

חשוב לציין שמרטין לותר אמר גם הרבה דברים יפים על חסד ואמונה, דברים שהלותרנים מאוד מאמינים בהם. לכן, לקראת סוף המאה ה-20, התחילו לצאת גינויים מתוך הכנסיות הלותרניות שאמרו: "אנחנו מתנערים מכל הדברים האנטישמיים שמרטין לותר אמר, אבל אנחנו כן הולכים להיצמד לדברים הטובים שהוא אמר". יחד עם זאת, חשוב לזכור שקשה מאוד למחוק מאות שנים של רדיפות, פוגרומים ושנאה על ידי 30 או 40 שנה של גינויים מודרניים.

שורה תחתונה: מחיר ההתעקשות

מה שמעניין לשים לב אליו הוא באמת מה קורה לאורך כל ההיסטוריה שלנו. היו עוד מנהיגים כמו אנטיוכוס והקיסר אדריאנוס, שפשוט באו ואמרו: "עזבו אתכם מהיהדות הזאת, הצטרפו אלינו, אצלנו נמצאים הדברים הטובים".

והיהודים? התעקשו שלא לעשות את זה. הם התעקשו ברמה שהם היו מוכנים למות על קידוש השם, ובהרבה מאוד מקרים זה בדיוק מה שקרה.

היום, אנחנו יושבים כאן, אלפי שנים אחרי, ושמחים ביהדות שלנו, בזהות שלנו ובמדינה שלנו. כל זה מתאפשר רק בזכות אותם דורות של אנשים שהקריבו את עצמם וסירבו להיכנע, כדי שהיהדות הזו תשרוד.

מעניין אותי לשמוע מה דעתכם על ההתעקשות ההיסטורית הזו של העם שלנו. מוזמנים לכתוב לי בתגובות מה אתם חושבים על התופעה הזו, וכמובן – לשתף את המאמר כדי שעוד אנשים יכירו את ההיסטוריה שלנו.