מה אפשר ללמוד מנחמיה על גיוס חרדים וסכנת הפילוג?

לכמה מאיתנו יש חבר חרדי? ואני לא מתכוון למישהו שאנחנו רק אומרים לו שלום ברחוב או רואים בטלוויזיה. אני מתכוון לחבר אמת. אחד כזה שאנחנו מכירים היטב את אורחות חייו, את הלך המחשבה שלו, את הדעות שלו. חבר שהיינו אצלו בבית והוא היה אצלנו. רובנו, אם נודה באמת, לא מחזיקים בקשר כזה. ודווקא מתוך הניתוק הזה, צומחת אחת הסכנות הגדולות ביותר לעם שלנו: סכנת הפילוג.

חלק ממה שאני ממש אוהב בכל הסיפורים של המקרא שאני חולק איתכם, זה לראות את החזרתיות. לראות איך דברים שקרו אז, לפני אלפיים או שלושת אלפים שנה, מתרחשים כאן שוב ושוב, ממש לנגד עינינו. זה מרתק, וזה בעיקר נותן לנו פרספקטיבה אדירה על המציאות של ימינו.

ספציפית היום, אני רוצה לספר לכם על סיפור נחמיה והחומה שהוא בנה, ואיך הוא מתקשר בצורה ישירה לנושא הכי בוער בחברה הישראלית כיום – גיוס החרדים.

ההיסטוריה חוזרת: נחמיה, החומה והאויבים מבחוץ

נחמיה היה דמות מפתח בסיפור שיבת ציון, לאחר בנייתו של בית המקדש השני. כשהוא הגיע לירושלים, הוא החליט שחובה לבנות חומה שתגן על העיר ועל תושביה (חתיכות מהחומה הזו, אגב, אפשר לראות עד היום באזור העיר העתיקה בירושלים).

אבל, כמו תמיד בהיסטוריה שלנו, המהלך הזה לא עבר בשקט. אנשים ששלטו באזור באותה תקופה – דמויות כמו סנבלט החורוני, טוביה העמוני וגשם הערבי, כל מיני מלכים ושליטים מקומיים באזור שומרון – מאוד לא אהבו לראות את היהודים מתחזקים, מתבססים ומחליטים לבנות לעצמם חומת מגן.

אותו סנבלט החורוני החליט שהוא הולך להילחם בבניית החומה, והוא עשה זאת בצורה מחושבת, ממש במדרג של פעולות. אם פותחים את ספר נחמיה בפרקים ו' ו-ז', אפשר לראות בבירור את ההידרדרות וההחרפה בפעולות שלו נגד העם היהודי.

מדרג ההפרעה: מלגלוג ועד ניסיון פילוג

איך סנבלט התחיל?

1. לגלוג וזלזול: בהתחלה הוא פשוט צחק על היהודים. הוא שאל אותם בלעג "מה אתם עושים?", מתוך תקווה ברורה לשבור להם את המוטיבציה ולגרום להם להפסיק לעבוד. אבל זה לא קרה. היהודים המשיכו לבנות.
2. ניסיון פגיעה במנהיג: כשהוא הבין שנחמיה הוא המנוע מאחורי הפרויקט, הוא לקח את זה שלב קדימה וניסה למשוך אותו מחוץ לעיר. הוא שלח אליו שליחים שאמרו לו: "בוא אלינו לאזור של בקעת אונו, ניפגש ונדבר". המטרה הייתה לפגוע בו, אך נחמיה סירב.
3. הפצת שמועות שקריות: משזה לא עבד, סנבלט החליט להפיץ שמועות זדוניות שנחמיה הולך למרוד בממלכת פרס ורוצה להמליך את עצמו למלך. הוא קיווה שהפרסים יתעוררו ויכעסו, או שאנשים מתוך העם ייבהלו ויצאו נגד נחמיה. גם זה כשל.
4. הנשק הקטלני מכל - פילוג פנימי: כשהבין ששום דבר חיצוני לא עובד, סנבלט פנה לאחד הכלים ההרסניים ביותר. הוא פנה לאנשים מתוך העם, לאצילים באזור יהודה, והתחיל לסכסך. הוא ניסה לגרום לפילוג פנימי כדי שהיהודים יחריבו את עצמם מבפנים.

ולמה אני מספר לכם את כל זה? כי הדבר הזה בדיוק חוזר על עצמו היום. אנחנו רואים כיום פעולות אדירות שנעשות, לעיתים גם מתוך עמנו, כדי ליצור סכסוך ופילוג פנימי.

סוגיית גיוס החרדים: איפה אנחנו עומדים?

הנושא הכי רותח ובוער שיש כיום בחברה הישראלית הוא ללא ספק נושא גיוס החרדים. אני רוצה לשים את הדברים על השולחן בצורה הכי ברורה: אני באופן אישי חושב שצריך למצוא פתרון לגיוס החרדים. הם חייבים, ללא צל של ספק, לקחת חלק פעיל בנושא של הגנת המדינה ובשירות הצבאי.

אבל, וזה אבל גדול – יש לנו בעיה חמורה מאוד במגזר החילוני. לרובנו, כאמור, אין אפילו חבר חרדי אחד.

תחשבו על זה רגע. כשאין לנו היכרות אמיתית, קל מאוד ליצור פילוג אדיר, בדיוק כמו שסנבלט ניסה לעשות. כשלא מכירים, קל לקחת קבוצת קיצון כמו "הפלג הירושלמי" ולהגיד "אלה החרדים", למרות שמדובר באחוזון קטן מאוד מהמגזר החרדי כולו. עושים הכללה גסה לכל מי שנראה חרדי וזורקים את כולם לאותה קבוצה.

מה הם באמת חושבים?

בגלל שאנחנו לא מספיק מכירים אותם, אנחנו לא באמת יודעים מה עובר להם בראש. למה הם לא רוצים להתגייס? מה הסיפור האמיתי מאחורי ההתנגדות? רובנו מעולם לא ישבנו לשיחה אמיתית, אחד על אחד, עם אדם חרדי שיכול להגיד לנו מה דעתו הכנה.

אני רוצה לשתף אתכם ממה שאני שומע מהחברים החרדים שלי. כשהם אומרים (או כשאנחנו שומעים בתקשורת את האמירה) "נמות ולא נתגייס", חלקם הגדול לא מתכוון לזה פשוטו כמשמעו כלפי עצם ההגנה על המדינה. הם מתכוונים לומר: "נמות ולא נתגייס לצבא כפי שהוא נראה היום". יש להם דאגה אמיתית ועמוקה לאורח החיים שלהם, לזהות שלהם, ולאיך שהצבא בנוי כיום לקלוט אותם.

האם היה אפשר לשווק את המסר שלהם אחרת? בהחלט. אבל החשש שלהם הוא אמיתי, והוא לא נובע משנאת המדינה, אלא מפחד על עתיד הקהילה שלהם.

מכונת הרעל והניסיון לפרק אותנו מבפנים

הפילוג הזה לא תמיד קורה מעצמו. ישנם גורמים שפועלים בצורה אקטיבית לגרום לפילוגים, לא רק בינינו לבין החרדים, אלא גם בתוך המגזר החרדי עצמו כדי להחליש אותו.

ישנן עדויות על קמפיינים מתוזמרים, "מכונות רעל" של ממש, שעובדות מאחורי הקלעים כדי לפרק את החברה החרדית. פעולות שכוללות הפצת פשקווילים מזויפים בבתי כנסת של חסידויות כמו גור, ש"ס וחב"ד, במטרה ליצור כאוס וסכסוכים פנימיים. אנשים שמתגאים בכך שהם "עובדים בלפרק את היריב" וליצור התרלות מתחת לרדאר. זה בדיוק סנבלט החורוני בגרסת המאה ה-21.

שורה תחתונה: אנחנו עם אחד

דבר אחד חשוב אני רוצה להזכיר לכולנו: מעולם לא היינו עם אחד הומוגני. תמיד היינו שנים עשר שבטים. תמיד היינו שונים בדעותינו, במחשבותינו, ביתרונות ובחסרונות שלנו.

אבל חשוב לזכור – החרדים הם חלק בלתי נפרד מהעם שלנו. הם לא הולכים לשום מקום, ולהפך – מבחינה דמוגרפית, החלק שלהם בציבור רק ילך ויתגבר.

תפקידנו כעת הוא למצוא לזה פתרון. תפקידנו לזכור שכולנו באמת אחים ואחיות. הפתרון למשבר הגיוס ולשסע החברתי לא יכול לבוא ממקום של אלימות, כוחנות או כפייה. הוא חייב להיות פתרון חכם, כזה שמגיע ממקום של חברות, של הקשבה, ושל הידברות אמיתית.

אני קורא מכאן לכל מי שיכול להוביל לשיח ולחיבור, לקחת חלק בדבר הזה. אני מנסה לעשות זאת מאחורי הקלעים כבר חודשים ארוכים, ולפעמים זה מרגיש כמו להילחם בטחנות רוח כמו דון קישוט, אבל אני בטוח שזה אפשרי. יש לנו הזדמנות ללמוד מההיסטוריה, ולעשות ככל שביכולתנו כדי שהפילוג מימי נחמיה לא יחריב אותנו היום. זו החובה של כולנו.

אשמח לשמוע מה דעתכם כאן בתגובות, ואשמח גם שתשתפו את המאמר הזה הלאה עם חברים ואנשים נוספים. בואו ננסה ביחד לבנות את החומה שלנו – חומת האחדות.