עדות מאושוויץ: כשהאנטישמיות בלונדון רודפת עד למחנות ההשמדה

דמיינו את הסיטואציה הבאה: אתם עומדים על האדמה ספוגת הדם של אושוויץ. מסביבכם עשרות בני נוער יהודים, שבאו כדי ללמוד על העבר, כדי להבין מאיפה באנו ומה קרה לעם שלנו כשהוא היה חסר מגן. אתם מדברים איתם על ההיסטוריה, על הקהילות שנחרבו, ואז – הטלפון רוטט. הודעה דחופה מהבית. לא מדובר בעוד עדכון חדשותי שגרתי, אלא בדיווח על תקיפה אנטישמית אלימה שהתרחשה ממש עכשיו, בשכונה שלכם, בקהילה שלכם.

זה בדיוק מה שקרה לרב דורון בירנבאום. בראיון מטלטל לרשת התקשורת הבריטית GB News, הוא שיתף בעדות מצמררת שמחברת בצורה כואבת ובלתי נתפסת בין העבר האפל של העם היהודי לבין ההווה המדאיג שאנחנו חווים היום. הסיפור שלו הוא לא רק סיפור אישי; הוא תמונת מראה של המציאות היהודית העולמית בתקופה הנוכחית.

לעמוד באושוויץ ולקבל חדשות מגולדרס גרין

הרב בירנבאום סיפר בראיון כיצד יצא למסע לפולין עם קבוצה של 90 בני נוער יהודים מבריטניה. המטרה הייתה ברורה: לחבר את הדור הצעיר לשורשים, להראות להם את הקהילות היהודיות המפוארות שהיו ואינן, ולעבור דרך מחנות ההשמדה כדי להבין את גודל הטרגדיה.

הוא תיאר את הרגע המדויק שבו המציאות טפחה על פניו. הם היו באושוויץ, עמדו באזור הלטרינות (המחראות) – מקום המהווה סמל להשפלה, לסבל ולתנאים התת-אנושיים שבהם הוחזקו אחינו ואחיותינו. שם, בלב ליבו של גיא ההריגה שבו תוכננה והוצאה לפועל השמדת יהדות אירופה, הוא קיבל את ההודעה: שני יהודים הותקפו בשכונת גולדרס גרין בלונדון, אחת הקהילות היהודיות המרכזיות והמוכרות ביותר בבריטניה.

הדיסוננס הוא בלתי נתפס. מצד אחד, אתה עומד במקום שבו יהודים נרצחו רק בגלל היותם יהודים לפני שמונה עשורים. מצד שני, אתה מקבל דיווח חי על כך שיהודים מותקפים ברחובות הבירה הבריטית, בשנת 2024, מאותה סיבה בדיוק.

שיחת הטלפון הקשה ביותר של מדריך

כמחנך וכמנהיג, הרב בירנבאום מצא את עצמו בסיטואציה בלתי אפשרית. הוא עמד מול קבוצה של 40 ילדים מאותו אזור בלונדון, ילדים שהגיעו לפולין כדי ללמוד על העבר, ונאלץ להנחית עליהם את ההווה.

הוא היה צריך לעצור את ההדרכה על ההיסטוריה של אושוויץ, להסתכל לילדים האלה בעיניים, ולהגיד להם: "משהו קורה עכשיו בקהילה שלכם בבית. אתם חייבים להתקשר מיד להורים שלכם, רק כדי לוודא שהם בסדר".

תחשבו על עוצמת הרגע הזה. ילדים שעומדים במחנה השמדה, מוקפים ברוחות הרפאים של העבר, נאלצים להוציא טלפונים ולהתקשר בחרדה הביתה כדי לוודא שהמשפחות שלהם לא נפגעו בפוגרום מודרני בלב לונדון. זו חוויה שצורבת את התודעה וממחישה עד כמה האנטישמיות היא לא פרק בספר היסטוריה, אלא מחלה חיה ונושמת שמאיימת עלינו גם היום.

האם אנחנו ב-1935?

החלק המצמרר ביותר בעדותו של הרב בירנבאום היה ההשלכה שהוא עשה לעתיד. כשעומדים בפולין, מסיירים בין שרידי בתי כנסת ורחובות שהיו פעם שוקקי חיים יהודיים, המדריכים אומרים לנוער: "תראו, כאן היו פעם קהילות. פה חיו יהודים". אלו קהילות שהיו קיימות ופרחו, למשל בשנת 1935, ושנים ספורות לאחר מכן נמחקו מעל פני האדמה.

הרב שאל שאלה שצריכה להדיר שינה מעיניו של כל אדם חופשי, ובמיוחד של מנהיגי אירופה: האם בעוד 80 שנה, אנחנו או הילדים שלנו, ניאלץ לקחת את הנכדים שלנו לסיור בשכונות כמו גולדרס גרין, הנדון, אדג'וור או סטמפורד היל – המרכזים הפועמים של יהדות בריטניה כיום – ולהגיד להם: "תראו, פעם חיו כאן יהודים"?

הוא הביע חשש אמיתי שהקהילות היהודיות בבריטניה, קהילות משגשגות ותורמות, עלולות להיעלם. הפחד הוא שהמציאות שאנחנו רואים היום ברחובות אירופה היא הקדמה למה שכבר ראינו בעבר. "זה מה שעברנו", הוא אמר בכאב.

שורה תחתונה

העדות של הרב דורון בירנבאום מאושוויץ היא קריאת השכמה. היא מזכירה לנו שהאנטישמיות לא מתה עם תום מלחמת העולם השנייה; היא רק שינתה צורה, לבשה מסכות חדשות, והיום היא צועדת בגלוי ברחובות בירות המערב.

כשאנחנו שומעים עדות כזו, אנחנו מבינים שההסברה שלנו והמאבק שלנו באנטישמיות הם לא רק על הדימוי של מדינת ישראל – הם על עצם הביטחון והקיום של יהודים בכל מקום בעולם. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לחזור לשנת 1935. עלינו לעמוד זקופים, להיאבק בשנאה, ולדרוש מהעולם החופשי להגן על הקהילות שלו לפני שיהיה מאוחר מדי. ההיסטוריה מלמדת אותנו מה קורה כששותקים, והפעם – אסור לנו לשתוק.