שמשון הגיבור, המלך הורדוס ואהבה חד צדדית שהסתיימה באסון

אהבה חד-צדדית עלולה להיות הרסנית. יש משהו בסיפורים האלה, שבהם צד אחד אוהב בטירוף והצד השני נשאר אדיש – או גרוע מכך, עוין – שתמיד תופס אותנו ומרתק אותנו.

במאמר הזה אני רוצה לקחת אתכם למסע אל שניים מסיפורי האהבה החד-צדדית המרתקים, האובססיביים והטראגיים ביותר בהיסטוריה ובמורשת שלנו: הסיפור של שמשון הגיבור והורדוס המלך. שניהם חוו אהבה עוצמתית, שניהם סירבו להרפות, והסיפור של שניהם הסתיים באסון מוחלט.

שמשון ודלילה: כוח פיזי אדיר, חולשה רגשית עמוקה

אשתאול הוא המקום שבו רוח ה' צלחה על שמשון הגיבור, ושם הוא גם קבור. העם שלנו הוא עם חזק – כולנו קצת שמשונים ושמשונות, ואחרי המלחמה האחרונה העוצמה הזו התגלתה אפילו עוד יותר. אבל הסיפור של שמשון הוא לא רק סיפור של גבורה פיזית בלתי מנוצחת. יש בו משהו צורם, במיוחד כשמגיעים למערכת היחסים שלו עם דלילה.

בספר שופטים מסופר ששמשון בחר לו אישה מנחל שורק, ושמה דלילה. אבל שימו לב לפרט המדהים הבא: בשום מקום בספר שופטים לא כתוב שהיא אהבה אותו בחזרה. למעשה, אנחנו רואים דינמיקה הפוכה לחלוטין. למרות שהיא ניסתה להכשיל אותו שוב ושוב, שמשון פשוט לא היה מסוגל לוותר עליה.

לשמשון הגיבור היה כוח פיזי יוצא דופן, ודלילה, שפעלה מתוך אינטרסים זרים, שאלה אותו כל הזמן: "מה סוד הכוח שלך?". במקום להבין את הרמז ולהתרחק, שמשון היה ממציא לה בכל פעם תירוץ אחר. פעם אחת אמר לה שאם יקשרו אותו בחבלים חדשים, הוא לא יוכל לעמוד בזה ויאבד את כוחו. דלילה לא בזבזה זמן. היא קראה לחבריה הפלישתים שניסו לקשור אותו, אך כמובן שזה לא עבד והוא קרע את החבלים.

בסופו של דבר, ההתמדה שלה והאהבה העיוורת שלו הכריעו את הכף. כשהוא נרדם על ברכיה, בחיקה, היא קראה לפלשתים שגילחו את שיער ראשו – המקור האמיתי לכוחו. כך הם תפסו אותו. את הסוף הטראגי כולנו מכירים: שמשון העיוור והמושפל דחף את עמודי התווך של המבנה בעזה, הפיל את הבניין על עצמו ועל הפלישתים, וזעק את המשפט האלמותי: "תמות נפשי עם פלשתים". משם, הוא הובא לקבורה באשתאול.

שני סוגים של שירי אהבה

כדי להבין את הפסיכולוגיה מאחורי הסיפורים האלה, אני רוצה לקפוץ רגע לעידן המודרני. יש הקלטה של הופעה חיה של הזמר סטינג בברלין (אפשר למצוא את זה ביוטיוב, הופעה של כשעה וחצי). מה שאני מאוד אוהב בהופעה הספציפית הזו, זה שהוא אשכרה מספר את הסיפורים שמאחורי הקלעים של השירים שלו.

באיזשהו שלב הוא אומר משהו מעניין מאוד. הוא מסביר שיש שני סוגים של שירי אהבה: יש שירים שבהם הוא אוהב אותה, והיא אוהבת אותו בחזרה. "זה נחמד", הוא אומר. אבל אז הוא ממשיך: יש שירים שבהם הוא אוהב אותה, אבל היא לא אוהבת אותו. "ושם", מסכם סטינג, "זה נהיה מעניין".

התובנה הזו מתחברת באופן מושלם לסיפור של שמשון, אבל היא מתאימה אפילו יותר לסיפור המטורף והאפל של המלך הורדוס.

הורדוס ומרים החשמונאית: פוליטיקה, אובססיה וטירוף

הורדוס נולד בשנת 73 לפני הספירה והפך למלך הממלכה היהודית. אבל הייתה לו בעיה קשה: העם ממש לא רצה אותו בתור מלך. כדי להכשיר את עצמו ולזכות בלגיטימציה שלטונית בעיני העם, הוא החליט להתחתן עם מרים החשמונאית.

כפי שסיפרתי לכם בעבר, היה ריב היסטורי בין שני אחים חשמונאים – הורקנוס השני ואריסטובלוס השני. להורקנוס הייתה נכדה בשם מרים. הורדוס נשא אותה לאישה, ולפי חלק מהחישובים היא הייתה אז בגיל יחסית צעיר, סביב גיל 14. עם השנים היא גם ילדה לו ילדים (שבהמשך הוא רצח אותם, אבל לא נעסוק בזה כאן עכשיו).

מה שכן נעסוק בו הוא הטירוף של הורדוס והאובססיה המוחלטת שלו לאותה מרים. זה הגיע לרמות חולניות של ממש. כשהיה נוסע מחוץ לעיר, הוא היה משאיר לאנשיו הודעות והנחיות ברורות: אם משהו יקרה לו, אם הוא ימות בדרך – יש להרוג גם את מרים. למה? כדי שהיא בשום אופן לא תוכל להתחתן עם אף אחד אחר אחרי מותו.

אבל האהבה הזו הייתה חד-סטרית לחלוטין. על פי הכתבים של ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו, מרים פשוט לא סבלה את הורדוס. היא שנאה אותו. ייתכן מאוד שזה קשור לעובדה שהוא הרג את אח שלה, אבל השורה התחתונה היא שהיא תיעבה את האיש שאהב אותה עד טירוף.

הסוף המחריד: אהבה משומרת בדבש

הסיפור הזה, שמרגיש כמו אופרת סבון היסטורית, רק הולך ומחריף. להורדוס הייתה אחות בשם שלומית (או סלומה). כשחזר מאחד ממסעותיו, שלומית סיפרה לו שמרים אשתו נואפת ובוגדת בו.

הורדוס נתקף בזעם עיוור. למרות שהוא אהב אותה בטירוף מוחלט, הוא פשוט הורה להוציא אותה להורג.

אבל כאן מגיע החלק המזעזע באמת. אחרי שהרג אותה, הוא לא קבר אותה. באותה תקופה היה מנהג אצל הפרתים לשמר גופות בדבש (בדומה למה שעושים היום עם פורמלין). הורדוס אימץ את השיטה ושימר את גופתה של מרים בדבש. על פי חלק מהכתבים – אמנם כתבים נדירים, אך קיימים – הטירוף שלו היה כה עמוק, עד שהוא המשיך לקיים יחסים עם גופתה המשומרת בדבש.

כן, הורדוס היה אדם חולני מאוד, והחודשים האחרונים של חייו רצופים בזוועות אמת (אם אתם באמת רוצים לשמוע עליהן, תכתבו לי בתגובות ואולי אקדיש לכך תוכן נפרד למטיבי לכת).

השורה התחתונה

אהבה היא הכוח המניע החזק ביותר בעולם, אבל כשהיא חד-סטרית, היא עלולה להפוך לכוח ההרסני ביותר. הסיפורים של שמשון הגיבור והמלך הורדוס מזכירים לנו שגבורה פיזית אדירה או עוצמה פוליטית בלתי מוגבלת לא מחסנות בני אדם מפני חולשות הלב. אובססיה שאינה נענית, במיוחד כשהיא מלווה בכוח רב, סופה להסתיים בטרגדיה שמהדהדת גם אלפי שנים לאחר מכן.