מתינוקות שניצלו לגדולה: ממשה רבנו ועד ה-7 באוקטובר

טוב, אז מסתבר לפי התגובות לסרטון הקודם שאתם אוהבים סיפורים שזורים. כלומר, שאתם נהנים כשאני לוקח חוט מקשר ומחבר לכם סיפורים שונים מתקופות שונות בהיסטוריה, במקום להתמקד רק בסיפור אחד בודד. אם כך, אתם הולכים לרוות נחת ממה שאני עומד לספר לכם היום.

הכל התחיל ממש אתמול. הקשבתי לאחד השירים שאני הכי אוהב בעולם – השיר "הושיע נא" (Deliver Us) מתוך פסקול סרט האנימציה המופתית "נסיך מצרים". רגע, עצרו הכל. אם לא שמעתם את השיר הזה ואתם לא יודעים על מה אני מדבר, אין צורך להמשיך לקרוא או לצפות. פשוט תעצרו את כל מה שאתם עושים וגשו להקשיב ליצירה הסופר-מיוחדת הזו. מדובר בביצוע יוצא דופן של עפרה חזה, האחת והיחידה זכרונה לברכה, שדיבבה בסרט את יוכבד, אימו של משה רבנו, גם בגרסה האנגלית וגם בגרסה העברית.

ההאזנה לשיר הזה, שמגולל את תחילת סיפורו של משה, גרמה לי לחשוב על מוטיב מרתק שחוזר על עצמו כמה וכמה פעמים במהלך ההיסטוריה היהודית: תינוק רך שנגזר עליו דין מוות, ניצל ברגע האחרון כנגד כל הסיכויים, ולימים עולה לגדולה ומשנה את פני ההיסטוריה. בואו נצלול אל ארבעה סיפורים כאלה, מימי התנ"ך ועד לימינו אנו.

משה רבנו: התינוק הראשון שניצל מן המים

הסיפור של משה הוא אולי הראשון מבין הסיפורים הללו, ובטח ובטח המשמעותי שבהם – הרי את סיפור יציאת מצרים אנחנו מספרים בכל שנה בחג הפסח.

הרקע לסיפור מצמרר: פרעה מלך מצרים גוזר גזירת השמדה נוראית ומורה להשליך כל בן זכר שנולד לעברים אל תוך נהר היאור. יוכבד, אימו של משה, נאלצת לקבל החלטה בלתי נתפסת כדי להציל את חייו, ומניחה אותו בתיבה על שפת היאור. ישנו ציור מפורסם ומרגש מאוד בשם "אמו של משה", שהצייר שלו הצליח ללכוד בצורה מדהימה את הרגש והתחושות הקשות של יוכבד ושל מרים, אחותו של משה, ממש ברגעים האחרונים לפני הפרידה מהתינוק. אני ממליץ לכם לחפש את הציור הזה.

מי שמצאה את התיבה הייתה בת פרעה. היא הוציאה את התינוק מהמים, העניקה לו את חייו במתנה, ואמרה: "כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ". משם, כידוע, מגיע המקור לשם "משה".

אגב, פרט טריוויה מעניין: סיפור כמעט זהה לחלוטין קיים גם בקוראן של האסלאם. גם שם מסופר סיפור ההצלה של משה מהנהר, אך עם הבדל אחד קטן – מי שמוצאת אותו ומשכנעת את פרעה לא להרוג אותו היא אשתו של פרעה, ולא בתו כפי שמסופר במסורת היהודית.

ישו: הבריחה למצרים וההקבלה למשה

אם נקפוץ קדימה בזמן, נמצא סיפור על תינוק יהודי נוסף שהפך לדמות היסטורית משמעותית ביותר, עם קווי דמיון ברורים למה שקרה למשה רבנו.

הסיפור מופיע בברית החדשה, ב"בשורה על-פי מתי" (האוונגליון של מתי). באותה תקופה שלט ביהודה המלך הורדוס. מי שמכיר קצת את ההיסטוריה של הורדוס יודע שהוא היה שליט סופר-פרנואיד, שראה איומים על כיסאו בכל מקום. על פי המסופר, כאשר שמע הורדוס על הולדת "מלך היהודים", הוא הורה מיד להרוג את כל התינוקות הבנים בבית לחם עד גיל שנתיים.

כדי להציל את חייו של ישו התינוק, משפחתו מבריחה אותו למצרים. רק לאחר שהורדוס מת, המשפחה יכלה לחזור ליהודה, וישו גדל והגיע לגדולה שאליה הגיע. ההקבלה כאן למשה רבנו מרתקת: שניהם ניצלים מגזירת הרג המונית של תינוקות על ידי שליט אכזר, בשני הסיפורים מצרים משחקת תפקיד מרכזי (אצל משה כמקום הסכנה וההצלה, ואצל ישו כמקום המפלט), ושניהם חוזרים כדי להוביל מהלכים היסטוריים.

יואש המלך: המרד בעתליה וההצלה בבית המקדש

הסיפור השלישי מחזיר אותנו שוב אל התנ"ך, לתקופה שבה שתי הממלכות – יהודה וישראל – היו מפוצלות.

הדמות המרכזית כאן היא עתליה, שהפכה למלכה הראשונה (והיחידה) ששלטה בממלכת יהודה. עתליה הגיעה מהשושלת של ממלכת ישראל (היא הייתה קשורה לבית אחאב ואיזבל), והיא נישאה ליורם מלך יהודה. החשוב לענייננו הוא שעתליה לא הייתה מזרע בית דוד.

לאחר מות בנה, עתליה תפסה את השלטון. בדומה להורדוס, גם היא חששה מאוד למעמדה ולכך שמישהו מהיורשים החוקיים ייקח את מקומה. לכן, בצעד אכזרי, היא הורתה להרוג את כל צאצאי המלוכה שהיו שייכים לזרע בית דוד.

אבל תינוק אחד ניצל. שמו היה יואש. דודתו הבריחה אותו והסתירה אותו בבית המקדש. כשיואש הגיע לגיל שש, הכהן הגדול יהוידע ארגן מרד דרמטי נגד עתליה. המרד הצליח, עתליה נהרגה, ואותו יואש התינוק שניצל ממוות בטוח, הוכתר למלך יהודה ושלט קרוב ל-40 שנה.

קאי הקטן: גבורה והישרדות ב-7 באוקטובר

המוטיב הזה של תינוקות שניצלים ממוות כנגד כל הסיכויים חזר על עצמו שוב ושוב בהיסטוריה שלנו, עד שהגיע גם לימינו אנו, לאסון הנורא של השבעה באוקטובר.

בתוך התופת של אותו יום, ישנו סיפור מצמרר על תינוק בשם קאי. קאי היה אז בן עשרה ימים בלבד. המחבלים פרצו לקיבוץ, ההורים הסתתרו איתו בממ"ד. בחוץ יורים על הבית, ובשלב מסוים המחבלים מתחילים לשרוף את הבית על יושביו. כדי להציל את חייו של התינוק הרך מהעשן והאש, ההורים שמים אותו על אדן החלון.

התמונה של קאי הקטן על אדן החלון הפכה לאחת התמונות העוצמתיות והבלתי נשכחות מהשבעה באוקטובר.

אגב, יש המון פירושים למשמעות השם "קאי". אחד המעניינים שבהם הוא שביפנית, המילה "קאי" פירושה "ים". קצת כמו משה רבנו שנמשה מן המים, כך גם קאי הקטן, ששמו קשור למים, ניצל מתוך התופת.

שורה תחתונה

ההיסטוריה שלנו רצופה ברגעים של חושך מוחלט, שבהם נראה שאין שום סיכוי. אבל דווקא מתוך הרגעים האלה, מתוך ניסיונות ההשמדה, צומחים סיפורי ההצלה המופלאים ביותר. ממשה רבנו, דרך יואש המלך ועד לקאי הקטן – החוט המקשר הוא אותו חוט של הישרדות, תקווה, וחיים שמנצחים את המוות.

אם אתם אוהבים סרטונים ומאמרים כאלה, שבהם אני שוזר דברים מתקופות שונות ומחבר בין סיפורים שונים – תכתבו לי בתגובות כדי שאדע להכין לכם עוד תכנים כאלו.

ואל תשכחו – גשו לשמוע את השיר "הושיע נא" של עפרה חזה.