האנטישמיות השקטה: איך אפליקציה תמימה מחייה את התעמולה הנאצית?

אני רוצה לספר לכם על תופעה מדאיגה מאוד שמתרחשת ממש מתחת לאף שלנו. יש משהו שנקרא אנטישמיות סמויה, כזו שמטפטפת לאט לאט, ממש כמו אינפוזיה – "דריפ לווריד". אנחנו רגילים לחשוב על אנטישמיות במונחים של האנטישמיות הבוטה והצעקנית, זו של דמויות כמו קנדיס אוונס ואחרים, שיוצאים בגלוי ואומרים דברים קשים נגד "היהודים". כשהשנאה מוגשת לנו בצורה כל כך ישירה, קל לנו לזהות אותה, להתגונן מפניה ולתקוף בחזרה.

אבל יש סוג אחר של אנטישמיות. משהו שהוא נסתר יותר, בינלאומי, כזה שמטפטף לתודעה של הציבור בעולם כולו מבלי שהם בכלל ישימו לב שהם נחשפים לתעמולה. אני רוצה לשתף אתכם במשהו שנתקלתי בו ממש לאחרונה, והוא ממחיש את הסכנה הזו בצורה המטרידה ביותר.

המלכודת התמימה: אפליקציית זיהוי הפנים

ממש לפני כמה זמן, גללתי לתומי באפליקציות בטלפון. כמו שקורה לכולנו, מדי פעם קופצות פרסומות ממומנות. פתאום, קפצה לי פרסומת לאפליקציה שמציעה לעשות בדיקת מוצא (DNA Test) המבוססת על סריקה וצילום של תווי הפנים.

לא הורדתי אותה, זה לא עניין אותי במיוחד, וכבר יצא לי לראות את הפרסום שלה יותר מפעם אחת בעבר והתעלמתי. אבל הפעם, משהו בפרסומת הספציפית הזו גרם לי לעצור. הסתכלתי על המסך ואמרתי לעצמי: "וואו".

בפרסומת הוצגה תמונה של אישה, ועליה התנוסס הכיתוב הבולט: "87% Jewish" (87% יהודייה).

השאלה הראשונה שעלתה לי לראש הייתה: איך בדיוק האפליקציה הזו מזהה שהיא יהודייה? והשאלה השנייה, והחשובה יותר: למה הם בחרו לשים דווקא את התמונה הספציפית הזו בפרסומת שלהם? הדבר הבולט ביותר בתמונה – תרתי משמע – היה האף של אותה אישה. הוא הוצג בצורה מוגזמת, כמעט קריקטוריסטית.

הבנתי מיד שלא מדובר כאן רק בסיפור של "אף", אלא שיש כאן מסר ויזואלי עמוק וזדוני שנשלח לכל העולם.

לחקור את המקור: מי עומד מאחורי המסך?

כדי להבין מה קורה כאן, החלטתי לעשות פעולה פשוטה שכל אחד מאיתנו יכול לעשות. לחצתי על השלוש נקודות שמופיעות בפינת הפרסומת, אלו שמאפשרות לקבל מידע על המפרסם. רציתי להבין מה זאת האפליקציה הזאת ומי מחולל אותה.

התוצאה לא איחרה לבוא: ראיתי שהפרסומת הזו מגיעה מטורקיה.

הגילוי הזה שפך אור חדש על הסיטואציה. פתאום, זה כבר לא נראה כמו אלגוריתם תמים שבחר תמונה אקראית ממאגר תמונות, אלא כמו קמפיין ממומן ומכוון שמגיע ממדינה שבה השיח האנטי-ישראלי והאנטישמי פורח בשנים האחרונות.

ההיסטוריה חוזרת: מ"דר שטירמר" לסמארטפון

כדי להבין את חומרת העניין, אני רוצה לקחת אתכם קצת אחורה בזמן ולהראות לכם עוד משהו. במלחמת העולם השנייה, ובתקופה שקדמה לה, פעל בגרמניה עיתון בשם "דר שטירמר" (Der Stürmer). העיתון הזה זכור לשמצה בהיסטוריה מכיוון שהוא היה עיתון הפרופגנדה המרכזי של המפלגה הנאצית.

שר התעמולה הנאצי, יוזף גבלס, היה מעיין בעיתון הזה באופן אישי והיה יודע בדיוק מה הולך להתפרסם בו. המטרה של ה"דר שטירמר" לא הייתה לספק חדשות, אלא לייצר דה-הומניזציה שיטתית של העם היהודי. ואחד הדברים המרכזיים שהם כל הזמן טפטפו לציבור, מעבר לשנאת היהודים הכללית, היה הדימוי הוויזואלי. הם השתמשו שוב ושוב בקריקטורות שהדגישו את "האף הגדול של היהודים".

הם הבינו שדימוי חזותי נחרת בזיכרון הרבה יותר מהר מכל טקסט פילוסופי. הם יצרו סטריאוטיפ שקרי ומכוער, וקישרו אותו לרוע, לתאוות בצע ולסכנה.

תעמולה במסווה של בידור

עכשיו, תחשבו רגע על האפליקציה הזאת שראיתי. אנשים בכל העולם רואים את הפרסומת שלה. רובם בסך הכל גוללים בטלפון שלהם בזמן הפנוי. על פניו, לא מדובר פה באיזו פעילות פוליטית מובהקת. אין כאן נאומים חוצבי להבות או הפגנות עם שלטים.

אבל בפועל? בהחלט מדובר בפעילות פוליטית, ובהחלט מדובר בפעילות אנטישמית.

המסר הזה מחלחל לכל העולם וממשיך לטפטף את השנאה הזאת. תחשבו על ילדים ובני נוער שסתם גוללים באפליקציות, וכל הזמן נתקלים במסרים האלה שוב ושוב ושוב. הם רואים את הקישור בין המילה "יהודי" לבין דימוי פיזי מעוות. זה נכנס להם לתת-מודע. כשהם יפגשו יהודי או ישראלי במציאות, או כשהם ישמעו חדשות על ישראל, הדימוי השלילי הזה כבר יהיה מקודד להם במוח.

השורה התחתונה

האנטישמיות המודרנית לא תמיד לובשת מדים או צועקת בכיכרות. לפעמים היא מסתתרת מאחורי אפליקציות בידור תמימות לכאורה, ומשתמשת באותן שיטות תעמולה ויזואליות שהוכיחו את עצמן בשנות ה-30 של המאה הקודמת. אנחנו חייבים להיות ערניים, להטיל ספק במה שאנחנו רואים ברשת, ולחשוף את המנגנונים האלה שמנסים לטפטף שנאה לעולם כולו. אל תישארו אדישים – תבדקו, תדווחו, ותשתפו כדי שעוד אנשים יבינו איך המכונה הזו עובדת.