סליחות, שאול המלך ובעלת האוב: הסודות מאחורי השירים

טוב, היום יש לי איזה וידוי קטן לספר לכם. אני מאוד אוהב שירים שאני מגלה פתאום שיש להם המשך. זאת אומרת, הרבה פעמים יש שיר מפורסם שרובנו מכירים היטב, אבל אנחנו מכירים רק בית או שניים ואת הפזמון, ואז מסתבר שהמשורר כתב לו המשך שלם שמעולם לא הולחן או הוקלט.

אתם תגלו את התופעה הזו בעיקר בתקופות עבר. היום זה פחות נהוג לשמוע שיר ולגלות שהיה לו המשך גנוז, אבל בעבר זה היה הרבה יותר מקובל להלחין רק בית או שניים מתוך שיר שהוא למעשה הרבה יותר ארוך. המשוררים של פעם היו כותבים פואמות ארוכות ומורכבות. דוגמה קלאסית לכך היא כמובן ההמנון הלאומי שלנו, "התקווה". נפתלי הרץ אימבר כתב במקור הרבה מאוד בתים, הרבה מעבר לשני הבתים שאנחנו שרים היום. אני ממש ממליץ לכם לבדוק מה כתוב בשאר הבתים של התקווה – אתם תראו שזה פשוט מרתק.

אבל ספציפית היום, אני רוצה לדבר איתכם על שיר אחר. שיר מופלא של המשוררת לאה גולדברג, שיר שנקרא "סליחות". דרך השיר הזה, אני רוצה לחבר אתכם לסיפור מקראי עתיק ומצמרר.

ציפורי הלילה של לאה גולדברג ויהודית רביץ

השיר "סליחות" התפרסם מאוד, אם אני לא טועה זה היה בשנת 1977, בביצועה של יהודית רביץ המדהימה. זהו ביצוע פשוט מדהים. ובהזדמנות זו, יהודית היקרה – איזו זכות עצומה יש לי שהרבה פעמים את עושה לייקים לסרטונים שלי ואוהבת את התוכן הזה. אז אני מקדיש לך באהבה את הסרטון המאוד מיוחד הזה.

בשיר "סליחות", לאה גולדברג מדברת על משהו מאוד מיוחד. היא עושה השוואה יפהפייה בין זה שהאהוב שלה בשיר פוקח את עיניה, לבין בעלי חיים ליליים. היא ממש כותבת שם: "באת אליי את עיניי לפקוח, כמו התנשמת והינשוף". אלו ציפורים שרואות בחושך הרבה יותר טוב ממה שהן רואות באור יום. ואז היא ממשיכה וכותבת: "ובאת אליי כמו שהלילה בא אל האוח, להראות לו בחושך את כל הדברים".

כל פעם ששמעתי את המשפט המהפנט הזה, נזכרתי בסיפור אחר לגמרי שאני רוצה לחבר עכשיו אלינו. זהו הסיפור של שאול המלך ובעלת האוב – סיפור שכולו מתרחש בחושך, מתרחש בלילה.

הבית הגנוז והמלך שמחפש פתרונים

כשגיליתי שלשיר הזה של לאה גולדברג יש עוד שלושה בתים שלמים מעבר למה שאני הכרתי מהרדיו, קראתי אותם בשקיקה. כשקראתי אותם בפעם הראשונה, ראיתי שבבית השלישי יש משפט שבו היא אומרת: "ואז אגש לחלון לחפש פתרונים".

המשפט הזה – לחפש פתרונים בחשכת הלילה – הוא בדיוק, אבל בדיוק, מה שמתואר בסיפור של שאול ובעלת האוב שאני אספר לכם עכשיו.

אם אתם זוכרים, דיברנו בעבר על מה קרה כששאול המלך לא סיים את העבודה ולא מחה את זכר עמלק. אגב, זה מאוד מזכיר לי את מה שקורה לנו עכשיו, בימים אלה ממש במלחמה שלנו, כשאנחנו לא מסיימים את העבודה מול החמאס, לא מסיימים מול החיזבאללה, ולא מסיימים מול איראן.

ממש לקראת סוף ספר שמואל א', אותו שאול המלך יושב ורואה את הפלשתים מגיעים ומתקבצים סביב המחנה שלו. הפחד משתלט עליו. הוא מתחיל לפחד ממש. בצר לו, הוא פונה לאלוהים ומבקש שאלוהים יתגלה לו בחלום. הוא פונה לכהנים שסביבו, הוא פונה לאורים ותומים – והוא פשוט לא מקבל מענה. אלוהים מסנן את כל הפניות של שאול אליו. ממש ככה, מסנן את השיחות שלו.

ולמרות שהוא רואה שיש נביאים סביבו, שאול כבר לא יודע מה לעשות. הכל חשוך, והוא חייב לחפש פתרונים.

הסיאנס בחשיכה: שאול ובעלת האוב

מתוך ייאוש מוחלט, שאול מבקש מאנשיו שיפנו אותו לבעלת אוב. בעלת אוב היא מישהי שיודעת להעלות נשמות באוב, סוג של סיאנסים. זה היה דבר שאסור בתכלית האיסור, סוג של עבודת אלילים של ממש. ובכל זאת, הוא מבקש שיפנו אותו לאחת כזו.

שאול מתחפש כדי שלא יזהו אותו, ומגיע אליה בלילה, בחושך מוחלט. כשהוא מבקש ממנה שתעלה באוב נשמה מסוימת, היא נבהלת ואומרת לו: "אבל אתה יודע שזה אסור! שאול המלך בעצמו אוסר את זה. אתה מסכן את חיי בזה שאתה אפילו מבקש ממני דבר שכזה. למה שתעשה לי את זה?"

למרות פחדה, היא מעלה את הרוח. וכששמואל הנביא עולה בפניה ומתגלה, והיא מספרת על כך לשאול – באותו רגע נופל לה האסימון. בדיוק כמו בשיר של לאה גולדברג: "כמו שהלילה בא אל האוח להראות לו בחושך את כל הדברים". פתאום, מתוך החושך, עולה נשמת שמואל ונופל לה האסימון שמי שיושב לפניה, מחופש בחשכה, זה שאול המלך בכבודו ובעצמו!

היא מזדעקת בבהלה. שאול מתחיל לדבר עם רוחו של שמואל, אבל גם רוחו של שמואל כועסת עליו. שמואל אומר לו: "למה אתה מפריע למנוחתי?". שאול, שבור ומיואש, עונה לו: "תקשיב, אין לי תשובה. אני פשוט לא יודע מה לעשות".

הנבואה הקשה והסוף בגלבוע

שמואל לא חוסך משאול את האמת המרה ואומר לו: אלוהים קרע מעליך את הממלכה. מחר הוא ייתן את צבא ישראל בידי הפלשתים, וגם אתה ובניך תיפלו בקרב ותמותו.

וזה אכן בדיוק מה שקורה. למחרת, שאול המלך נופל בהר הגלבוע יחד עם בניו.

הסוף הטרגי הזה מוביל אותנו לשיר אחר לגמרי, שעליו אני כבר אדבר אולי בסרטון אחר אם זה מעניין אתכם – קינת דוד על יהונתן. זהו אחד הטקסטים המפעימים, המרגשים והמדהימים ביותר שנכתבו אי פעם. אם מעניין אתכם שאעשה סרטון ספציפית על קינת דוד, תכתבו לי.

שורה תחתונה: לפעמים, כדי להבין את המציאות שלנו היום, אנחנו צריכים להסתכל אחורה אל הטקסטים העתיקים שלנו, ואל השירים שמחברים אותנו אליהם. החיפוש אחר "פתרונים בחושך" מלווה אותנו מימי שאול המלך ועד לימינו אנו.

ואם אתם מכירים שירים נוספים שאנחנו כעם מכירים רק חלק מהם – רק איזה בית או שניים – כשהבתים האחרים והגנוזים לא פחות טובים מהראשונים, ספרו לי כאן בתגובות!