הקרב על החינוך: למה מנסים לנתק את הילדים שלנו מהתנ"ך?

שלום חברים, כאן אריאל. לאחרונה יצא לי לשבת לשיחה מרתקת וחשובה עם דורית יצחק, פעילה מרכזית בעמותת "מאירים". בואו נגיד את זה בצורה עדינה: הדברים שהיא סיפרה לי במהלך הפגישה שלנו היו מטרידים מאוד, וגרמו לי להבין שזירת המאבק על התודעה שלנו לא נמצאת רק בקמפוסים בארה"ב או מול ארגוני ה-BDS באירופה. היא נמצאת ממש כאן, מתחת לאף שלנו, בתוך מערכת החינוך של הילדים שלנו.

ארגון "מאירים": מחזירים את התנ"ך לחינוך הממלכתי

כדי להבין על מה אנחנו מדברים, צריך קודם כל להכיר את ארגון "מאירים". מדובר בארגון שצמח מהשטח – התארגנות של הורים לילדים בחינוך הממלכתי, הורים שזיהו מגמה מדאיגה של התרחקות והדחקה של לימודי המורשת. המטרה שלהם פשוטה אך קריטית: להחזיר את שיעורי התנ"ך, ההיסטוריה והמורשת של העם היהודי חזרה למרכז הבמה בבתי הספר הממלכתיים.

הבסיס לפעילות שלהם נשען על תפיסת עולם שאני מתחבר אליה בכל מאודי: התנ"ך שייך לכולם. הוא לא נחלתם הבלעדית של הציבור הדתי או של מי ששומר תורה ומצוות במלואן. התנ"ך הוא תעודת הזהות של העם שלנו, הוא הבסיס התרבותי, ההיסטורי והמוסרי של כל יהודי, באשר הוא. הדרת התנ"ך מבתי הספר החילוניים היא פגיעה ישירה בזהות של הדור הבא.

נקודת הממשק: כש-BDS והמאבק הפנימי נפגשים

במהלך השיחה עם דורית, מצאנו נקודת ממשק מעניינת ומדאיגה כאחד. אתם הרי מכירים את הפעילות שלנו ב"חרב גדעון". אתם יודעים שאנחנו נלחמים יום-יום בארגוני ה-BDS, באותם גורמים עוינים שמנסים לחדור לעיריות ולמועצות מקומיות ברחבי העולם כדי לקדם חרמות נגד ישראל.

ואז דורית אמרה לי משפט שגרם לי לעצור: "אתה יודע, אריאל, גם אנחנו מתמודדים בדיוק עם אותו הדבר בארץ".

מסתבר ששיטת הפעולה זהה לחלוטין. גורמי שמאל קיצוני מקימים עמותות, נכנסים לתוך העיריות ולתוך מערכת החינוך, ופשוט יונקים את התקציבים הציבוריים כדי להמשיך להתקיים ולהיות רלוונטיים. אבל הנזק האמיתי הוא לא התקציב – הנזק הוא ההשפעה. על הדרך, מתוך המערכת, הם משפיעים על דור העתיד. הם מחדירים את הנרטיב שלהם דרך מערכי שיעור, דרך תנועות הנוער, ודרך המכינות הקדם-צבאיות. כך הם מגיעים לדור הבא ומעצבים את תפיסת עולמו.

הניסיון לשנות את הדמוגרפיה דרך החינוך

אם נסתכל על הנתונים, הדמוגרפיה בישראל מצביעה על כיוון ברור: הציבור הישראלי הופך ליותר מסורתי, יותר מחובר לדת ולמורשת, וגם ליותר ימני מבחינה פוליטית. הציבור הזה מבין היטב מה קורה סביבנו, במיוחד אחרי הטבח הנורא בשבעה באוקטובר. המציאות טפחה על פנינו והבהירה מי האויב ומהן כוונותיו.

אז איך בכל זאת אפשר לשנות את המגמה הדמוגרפית והתודעתית הזו? הדרך היחידה של אותם גורמים היא דרך החינוך. הם מבינים שאם הם יתפסו את הילדים בגיל צעיר, הם יוכלו לשתול בהם ספקות. הם מטפטפים להם נרטיבים שקריים: "אתם באתם לפה וגנבתם אדמות", "מה בכלל הזכות שלכם למקום הזה?", "הגעתם מאירופה רק בגלל השואה". אלו בדיוק אותם סיפורים ואותן טענות שאנחנו מתמודדים איתם בהסברה מול העולם – רק שעכשיו הם מופנים כלפי הילדים שלנו, בתוך הבית שלנו.

ההבנה הזו גרמה לי להחליט שאני חייב לדבר גם על הנושא הזה, כי המאבק על ההסברה מתחיל קודם כל פנימה.

אי אפשר לאהוב את מה שלא מכירים

בואו נחשוב על זה רגע במונחים של הסברה. כשאני עומד מול סטודנטים בקמפוסים בארה"ב או מול פעילים אנטי-ישראלים, הטיעון המנצח שלי הוא אף פעם לא רק ביטחוני. הטיעון המנצח הוא הטיעון ההיסטורי והמוסרי. הזכות שלנו על הארץ הזו לא התחילה בהצבעה באו