החטא הראשון בתנ״ך והקשר המפתיע ללשון הרע על המדינה

טוב, היום יש לי משהו מעניין בשבילכם. אני רוצה לחבר לכם משהו דווקא מהעולם העסקי – ישר לעולמות התוכן והמורשת שלנו.

לא מזמן נתקלתי בבחור אמריקאי שמלמד שכנוע והשפעה במכירות, סוג של גורו גדול בתחומו. הוא סיפר שיש לו שיטה לגרום לכל בן אדם לחשוף ולספר לו, תוך ממש כמה דקות, דברים שהוא לא היה מספר לאף אחד אחר. ולא רק שהוא סיפר שיש לו שיטה, הוא גם חשף אותה – ואני הולך לספר לכם עליה עכשיו.

הוא מסביר שלכל אחד מאיתנו יש דחף בלתי נשלט לתקן את הפרוטוקול אם מישהו אומר משהו לא נכון. איך זה נראה בפועל? נניח שאותו אדם נכנס למונית. הוא אומר לנהג: ״וואו, איזה כיף לכם נהגי המוניות. בדיוק קראתי השבוע מחקר בעיתון שפרסמו שאתם מכניסים בין 50 ל-70 דולר בממוצע על כל נסיעה״.

נהג המונית מזדעק, כמעט עוצר בחריקת בלמים, ואומר לו: ״מה זה השטויות האלה? איפה שמעת דבר כזה? מעולם לא הכנסתי יותר מ-30 דולר לנסיעה ממוצעת!״. וכך, מסביר אותו מומחה, הדבר הזה גורם לאנשים לחשוף את האמת, פשוט בגלל שהם מרגישים צורך עז לתקן את המעוות. תחשבו איזה חכם זה.

אבל אז עצרתי ושאלתי את עצמי: רגע, איפה כבר שמעתי את זה?

החטא הראשון באמת

נזכרתי שזה מופיע אצלנו, בספר בראשית. הרי אנחנו יודעים שבני האדם כבר לא ממציאים שום דבר; הכל כבר הומצא בעבר. ״אין חדש תחת השמש״, כפי שאמר שלמה המלך.

מה הסיפור שם בספר בראשית? אנחנו מכירים את הסיפור של אדם וחווה. לפי הסיפור, כל עצי הגן היו מותרים לאכילה, פרט לעץ אחד – עץ הדעת. כאשר הנחש מגיע לפתות את חווה, הוא לא בא ואומר לה: ״בואי, תתחילי לאכול מעץ הדעת״. לא. הוא משתמש בטקטיקה של נהג המונית. הוא בא ואומר: ״שמעתי שאסור לכם לאכול מאף אחד מהעצים פה בגן״.

עכשיו, אם הייתי שואל אתכם מהו החטא הראשון שמתואר במקרא, חלק עצום מהאנשים היו אומרים שהחטא הראשון הוא החטא של אדם וחווה. אצל הנוצרים זה ידוע בתור ״החטא הקדמון״ או ״הנפילה״ (The Fall) – הרגע שבו בני האדם כשלו, אכלו מעץ הדעת וגורשו מהגן.

אבל זה לא החטא הראשון.

החטא הראשון מתחיל כמה דקות לפני שחווה נוגסת בפרי עץ הדעת. זה מתחיל כאשר הנחש אומר לה שאלוהים לא יהרוג אותם (הרי היא אמרה לו שהם ימותו אם יאכלו מהעץ). הנחש אומר: ״לא, אתם לא תמותו. אלוהים יודע שאתם לא תמותו, אבל הוא לא רוצה שהעיניים שלכם ייפקחו״.

כשחושבים על זה לעומק, זה בעצם לשון הרע. כלומר, החטא הראשון שמתואר אצלנו במקרא הוא בכלל לשון הרע שהנחש מוציא על אלוהים. אני חושב שזה מרתק לחשוב על כך שהחטא הראשון אי פעם הוא לשון הרע.

לשון הרע על הארץ המופלאה שלנו

ואם כבר מדברים על לשון הרע, אי אפשר שלא להזכיר את הגדול מכולם, האורים והתומים בכל מה שקשור לנושא: הרב ישראל מאיר הכהן, הידוע בכינויו ״החפץ חיים״. ההלכות שלו לגבי לשון הרע הן דבר מדהים ומרתק.

אחת ההלכות המעניינות, ואפילו המרגשות מבחינתי, אוסרת על ביטויים שהם פשוט לשון הרע על הארץ המופלאה שלנו.

למה אני מספר לכם את זה? כי ממש לא מזמן הייתה לי התכתבות עם חברה יקרה שגרה כבר כמה שנים בחו״ל. היא שלחה לי צילומי מסך מקבוצת וואטסאפ של ישראלים שרוצים לעשות רילוקיישן ולרדת מהארץ. תראו את השפה שהולכת שם בקבוצה. אנשים מתבטאים במילים כמו: ״המדינה שלנו גמורה״. בעיניי, זה מאוד מאוד עצוב.

חשוב להזכיר שהאיסור להוציא את דיבתה של הארץ מגיע עוד מחטא המרגלים. עשרה מתוך שנים עשר המרגלים חזרו וסיפרו שזה מאוד מפחיד להיכנס לארץ. זה נחשב לחטא גדול, שבני ישראל שילמו עליו אחר כך בנדודים של 40 שנה במדבר.

פרופורציות של היסטוריה

אני חוזר להודעה שקיבלתי מחברתי. צרם לה לראות את ההודעות האלה, וגם לי צורם מאוד לראות את השפה הזו. אני יכול להבין ביקורת. אני יכול להבין קושי אמיתי. אבל הוצאת דיבתה של הארץ זה דבר שכואב.

חייבים להסתכל על המציאות נכוחה בעיניים. נכון, אנחנו בתקופה מאוד קשה. מלחמה, הרוגים, והזוועות של השבעה באוקטובר. אבל חברים, תזכרו: תמיד יש לנו את יום הזיכרון לחללי צה״ל, שמזכיר לנו את המחיר הכבד מאוד שאנחנו משלמים על כך שיש לנו מדינה. אבל יש לנו גם את יום הזיכרון לשואה ולגבורה, שמזכיר לנו את המחיר שאנחנו משלמים כשאין לנו מדינה.

אנחנו מדינה שחוותה ועדיין חווה מלחמה, ובכל זאת – הבורסה הגיעה לשחקים ועלתה בשנה החולפת ב-75%. אנחנו רואים אקזיטים מטורפים; כל פעם שחושבים שנשבר שיא, אחרי שבוע נשבר עוד שיא ברמת המכירות של האקזיטים. ויש לנו עם כל כך מדהים. בשבעה באוקטובר ראינו איזה כוח, אהבה, תמיכה וחוסן יש לנו, וזה ממשיך עד עצם היום הזה בתמיכה שלנו אחד בשני.

אז לא, אני לא חושב שהארץ שלנו גמורה. אני לא חושב שהמדינה גמורה. אני חושב בדיוק ההפך.

אם נסתכל על כל היסטוריית העם היהודי, אני לא בטוח שהיה לנו מצב כל כך טוב כמו עכשיו. שלא ייראה לכם שאני מנותק – תסתכלו על השפע האדיר שיש לכל אחד ואחד מכם. תנסו להיזכר: האם הסבים או הסבתות שלכם, או מישהו באלפיים השנים האחרונות בגולה, זכה לכזה שפע כמו שיש לנו כאן? לחופש אדיר והצלחות אדירות שיש לעם ולמדינה שלנו?

עם כל האתגרים והקשיים, צריך להסתכל על התמונה ממעוף הציפור.

שורה תחתונה

אני מבקש מכם לזכור, ולתת דגש על הנושא הזה של לשון הרע. אין כמעט יום שאני לא עוסק בסוגיה הזאת, כי באמת כואב לי לראות כמה שהפכנו להיות ניצים בתוך עמנו.

אנחנו צריכים לשאוף לעצור את הדבר הזה. ברמה האישית – להשתדל (ואני יודע שזה מאוד מאתגר) לא לרכל ולא לדבר לשון הרע על אחרים. וברמה הלאומית – להפסיק עם השפה הזאת של ״ימין ושמאל״, ״קפלניסטים״ ו״ביביסטים״. הגיע הזמן לוותר על הדבר הזה. לדבר לגופו של עניין, ולא לגופו של אדם.