שכתוב ההיסטוריה: המגמה המטרידה של טאקר קרלסון להצדקת היטלר

אני הולך להראות לכם עכשיו סרטון שלדעתי האישית הוא מאוד, מאוד מטריד. למה? בגלל שהוא מצביע על מגמה שהולכת ומתחזקת לנגד עינינו. היא אולי לא חדשה בפני עצמה, ויש לה ניצנים בכל מיני מקומות חשוכים ברשת, אבל כשמישהו כמו טאקר קרלסון – שנחשב לאחד האנשים הכי משפיעים בחוגי הימין והתקשורת בארצות הברית – מתחיל להוביל את המגמה הזאת, זה משהו שצריך להטריד כל אחד ואחת מאיתנו.

ומהי המגמה הזו? המגמה הזו היא, בפשטות, התחלת ההצדקה לפעולותיו של אדולף היטלר.

שחיקתו של קונצנזוס היסטורי

אנחנו כבר רגילים ששונאינו מסלפים את העובדות ואת ההיסטוריה. אנחנו רואים איך כותבים עכשיו ספרים שלמים שלא תואמים להיסטוריה כפי שאנחנו מכירים אותה, כפי שהארכיאולוגיה תומכת בה, או כפי שהיסטוריונים חקרו וביססו במשך עשרות שנים. אנחנו רואים איך משנים ערכים בוויקיפדיה ואיך מנסים לעצב מחדש את העבר כדי לשלוט בנרטיב של העתיד. אנחנו מכירים את זה, ומתמודדים עם זה ביומיום של ההסברה הישראלית.

אבל עד עכשיו, הייתה איזושהי הנחת יסוד גלובלית, קו אדום שלא ערערו עליו. קונצנזוס מוחלט: הנאצים היו דבר רע. היטלר, האדם, היה רע. מה שהמשטר שלו עשה היה דבר רע, שלילי ומפלצתי.

תחשבו לעצמכם איך ייראה העולם ברגע שהנחת היסוד הבסיסית הזו תתחיל להתפורר. טאקר קרלסון לוקח את הפטיש הראשון ומתחיל לסדוק את החומה הזו.

הטקטיקה: "אני לא מגן על היטלר, אבל..."

חשוב להבין איך זה עובד. טאקר קרלסון עדיין לא מצהיר במפורש שהוא תומך בהיטלר. הוא אינטליגנטי מדי בשביל זה. הוא עושה את זה בצורה הרבה יותר מתוחכמת, בצורה מאוד מאוד הדרגתית. קודם כל, אתם תראו אותו אומר משפטים כמו: "שלא תחשבו שאני מגן על היטלר או משהו כזה, אבל...".

כולנו יודעים שברגע שבן אדם אומר "אני לא מגן על היטלר, אבל...", כל מה שמגיע אחרי ה"אבל" הזה הוא בדיוק מה שהוא באמת חושב, והוא למעשה מבטל את ההסתייגות שקדמה לו.

בסרטון המדובר, טאקר אומר שלא ברור לו למה אנגליה נכנסה בכלל למלחמה הזאת, למלחמת העולם השנייה. הוא שואל רטורית את הבריטים: "האם הותקפתם? לא הותקפתם. הנאצים לא תקפו אתכם". המסקנה שהוא מנסה לייצר אצל הצופה היא שבריטניה, באופן יזום, הלכה ותקפה את הנאצים.

אתם מבינים את המניפולציה כאן? הוא מתחיל לזרוע את הזרעים שמדברים על כך שהנאצים, והיטלר ספציפית, בכלל הותקפו על ידי הבריטים, ושהם בכלל לא התכוונו לעשות שום דבר רע לאף אחד מעבר למה שכבר עשו. הוא מתעלם לחלוטין מההסכמים שהיו לבריטניה עם פולין, ומהעובדה שהיטלר בלע מדינה אחר מדינה באירופה.

אפילו פירס מורגן נשאר חסר מילים

השיא של הטירוף הזה מגיע בראיון של קרלסון עם המראיין הבריטי פירס מורגן. עכשיו, אי אפשר להגיד על פירס מורגן שהוא איזה "אוהב ישראל" גדול או סניגור נלהב של הציונות. ראינו אותו לא פעם מקשה מאוד על מרואיינים ישראלים. אבל אפילו הוא כבר לא מצליח להבין למה טאקר קרלסון אומר את הדברים האלה.

מורגן שואל אותו בתדהמה: "מה, אתה רציני? אתה באמת חושב שהיטלר רצה לעצור אחרי כיבוש פולין ושם הוא היה עוצר? הרי ברור שלא!". הוא מזכיר לו שאנשים כמו נוויל צ'מברליין לא ראו את הנולד וחשבו שאפשר לפייס את המפלצת, בעוד שווינסטון צ'רצ'יל הבין בדיוק לאן פניו של היטלר מועדות – להמשיך מזרחה, מערבה, ולכבוש את אירופה כולה.

ומה התגובה של טאקר קרלסון לעובדות ההיסטוריות האלה? הוא פשוט ממשיך עם הכתפיים המורמות שלו. הוא מתעלם מהמציאות ומתעקש שבריטניה היא זו שהפכה את הסכסוך למלחמת עולם. הוא הופך את התוקפן לקורבן, ואת מי שניסה לעצור את הרוע – לתוקפן.

המנוע הכלכלי וסכנת התפוצה

אני רוצה שתשימו לב למגמה הזו, כי היא לא הולכת להיעלם. זה מתחיל בזה שהוא יצדיק את הפעולות של היטלר, או יותר נכון, יאשים את כל מי שתקף את היטלר. לאט לאט, אתם תראו יותר ויותר מסרים, ויותר דברים שמדברים על כך שהיטלר אולי "צדק" או ש"לא הבנו אותו נכון".

מאיפה זה מגיע? ארגון איסגאפ (ISGAP - המכון לחקר אנטישמיות גלובלית ומדיניות) כבר הוכיח שטאקר קרלסון מקבל כספים מקטאר. כשיש כסף קטארי בתמונה, אנחנו כבר יודעים איזה סוג של נרטיבים מתחילים לצוץ, ואיזה אג'נדות מקודמות מאחורי הקלעים.

הסכנה האמיתית כאן היא המספרים. לדעתי האישית, כשאנחנו לוקחים את הפלטפורמות של פירס מורגן וטאקר קרלסון ביחד, אנחנו מדברים על חשיפה לעשרות, אם לא מאות מיליוני אנשים ברחבי העולם. יש להם קהל עוקבים עצום ששותה בצמא כל מילה שלהם. כשהמסרים האלה מהדהדים בתיבות התהודה הגדולות בעולם, ללא סינון וללא ביקורת אמיתית, זו התחלה של מגמה מאוד מאוד מטרידה.

שורה תחתונה

אנחנו נמצאים בנקודת זמן קריטית. שכתוב ההיסטוריה עולה שלב, עוזב את השוליים הסהרוריים של האינטרנט, ומגיע לפלטפורמות המרכזיות והמשפיעות ביותר בעולם.

אני מתריע על כך כבר עכשיו בפניכם, כדי שנהיה מודעים, נכיר את הטקטיקות, ונדע לזהות את ה"אבל" שמגיע אחרי המשפט "אני לא מגן על היטלר". אנחנו חייבים להיות מוכנים להדוף את הנרטיבים האלה עם עובדות, עם ידע, ועם הסברה התקפית ובלתי מתפשרת.

מה אתם אומרים על זה? האם אתם מסכימים שזו מגמה מסוכנת שעלולה להשפיע גם עלינו? ספרו לי בתגובות מה אתם חושבים.