האם יש חד-קרן בתנ"ך? הסודות מאחורי טעויות התרגום ששינו את ההיסטוריה

כן, כן, מה שאתם שומעים. אם תפתחו היום ספרי תנ"ך מסוימים בשפה האנגלית, אתם תגלו שכתוב שם במפורש... חד-קרן. אבל רגע, לפני שאנחנו צוללים אל תוך עולם החיות המיתולוגיות, בואו נתחיל מסיפור קטן ומרתק שהתרחש ממש לאחרונה, וממחיש עד כמה מילים יכולות לשנות את המציאות.

אשתי טיילה לה ברומא, נהנית מהנופים, מהאמנות ומההיסטוריה העשירה של העיר. פתאום, היא שולחת לי תמונה של פסל מפורסם מאוד. בחלקו העליון של הפסל רואים את מריה, אמו של ישו, ובבסיס התחתון שלו ניצבות ארבע דמויות מקראיות מוכרות: דוד המלך, ירמיהו הנביא, יחזקאל, ומשה רבנו.

העניין הוא, שכאשר מתבוננים מקרוב על הדמות של משה רבנו, רואים משהו מאוד מוזר. ממש על הראש שלו, בולטות להן שתי קרניים. אגב, זה לא הפסל היחיד; גם לפסל המפורסם של מיכלאנג'לו יש גרסה של משה רבנו עם שתי קרניים.

מה לכל הרוחות קורה כאן? למה שלמשה רבנו, גדול הנביאים, יהיו קרניים על הראש?

משה רבנו וטעות התרגום ששינתה את האמנות

הסיבה לתופעה המשונה הזו נעוצה בדבר אחד פשוט: תרגום לא נכון של התנ"ך. עכשיו, זה מדהים, כי לסוגיית התרגום יש המון השלכות היסטוריות ותרבותיות. התנ"ך שלנו תורגם ליוונית, ללטינית ולשפות רבות נוספות, ובמהלך התרגומים הללו – לכל מילה, ולכל אות, יש חשיבות אדירה.

במקרה של משה רבנו, מדובר בתרגום של פסוק מספר שמות. הפסוק מתאר את הרגע שבו משה יורד מהר סיני עם לוחות הברית, ושם נכתב כי "קָרַן עוֹר פָּנָיו". כשאני אומר לכם, דוברי העברית, שאור פניו של אדם "קרן", אתם מבינים מצוין למה הכוונה: פניו הפיצו אור, זרחו, הקרינו קדושה.

אבל מי שתרגם את הטקסט ללטינית, לקח את המילה "קרן" (מהשורש ק-ר-ן של קרינת אור) ותרגם אותה כ"קרן" פיזית (Horn). זאת אומרת, התרגום המילולי שהתקבל היה שעל פניו של משה יש קרניים! חשוב להבין, הפסלים האלה לא באו, חס וחלילה, כדי להשפיל את משה או להציג אותו כשד. הם פשוט נוצרו בהתאמה מדויקת לפסוק כפי שהוא תורגם. האמנים קראו ש"יש לו קרניים", אז הם פיסלו לו קרניים. זה לא המשמעות האמיתית של הפסוק, מה לעשות, אבל תראו איך הדבר הזה השתרש לאורך מאות שנים. זה פשוט מדהים.

הבתולה, העלמה, ולידתו של ישו

בהקשר הזה של תרגומים לא נכונים וההשפעה הדרמטית שלהם, אני יכול לספר לכם על עוד מקרה מכונן. הזכרנו קודם את מריה ואת הנצרות, ואחת המחלוקות המשמעותיות ביותר בתרגום של הכתבים מגיעה מספר ישעיהו.

בישעיהו מופיע הפסוק המפורסם: "הִנֵּה הָעַלְמָה הָרָה וְיֹלֶדֶת בֵּן". כשאני אומר לכם בעברית את המילה "עלמה", ברור לכולנו שמדובר בנערה או באישה צעירה. אבל, כאשר התנ"ך תורגם לשפה היוונית (תרגום השבעים), המילה "עלמה" תורגמה למילה היוונית "פרטנוס" (Parthenos). המשמעות של המילה פרטנוס ביוונית היא... בתולה.

וכך נוצר מצב היסטורי שבו הנוצרים, כאשר הם קראו את הפסוק הזה בתרגום, הם קראו: "הנה הבתולה הרה ויולדת בן". עכשיו, אם אנחנו קוראים את נבואת ישעיהו, שהגיעה מאות שנים לפני הולדתו של ישו, ופתאום כתוב שם שבתולה תהרה ותלד בן – הרי לכם נבואה מדהימה שמבשרת כביכול את בואו של ישו ואת לידתו מרוח הקודש!

אנחנו, שקוראים את המקור בעברית, יודעים שכתוב "עלמה", שזה לאו דווקא בתולה, אלא פשוט אישה צעירה. תבינו כמה עוצמתי הסיפור של התרגום. מילה אחת שמתורגמת בצורה מסוימת, יכולה להוות בסיס תיאולוגי לדת שלמה.

אז איך הגיע החד-קרן לתנ"ך?

ואם כבר אנחנו חוזרים למשה ולסיפור הקרניים, בואו נדבר על חיה מקראית שנקראת "ראם". כאשר המילה ראם תורגמה בהמשך ליוונית, היא תורגמה למילה "מונוקרוס" (Monokeros). המשמעות של מונוקרוס היא "בעל קרן אחת" – חיה בעלת קרן אחת.

כאשר התרגום הזה התגלגל בהמשך לשפה האנגלית, איך מתרגמים חיה בעלת קרן אחת? נכון מאוד: יוניקורן (Unicorn – חד-קרן). ולכן, אתם תוכלו למצוא עד היום ספרי תנ"ך באנגלית, שבכל מקום שבו כתוב במקור העברי "ראם", יהיה כתוב שם "חד-קרן". כן, כן, מה שאתם שומעים. בתנ"ך יהיה כתוב חד-קרן.

על קרן הצבי והון תועפות

בכלל, כל הסיפור הזה של קרניים הוא סיפור מעניין, וסיפור הקרניים של הראם מוביל אותנו לביטוי נוסף, מאוד מוכר, שיש לנו בעברית: "הון תועפות".

יש סברה מרתקת שאומרת שהמילה "תועפות" מגיעה מהקרניים של הראם. בספר במדבר, כחלק מנבואת בלעם, מופיע הפסוק: "אֵל מוֹצִיאָם מִמִּצְרָיִם כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ". רש"י פירש את המילה "תועפות" כמשהו מאוד עוצמתי, גבוה ונשגב, מלשון לעוף גבוה (כמו שבתהילים מופיע הביטוי "תועפות הרים" – החלק העליון והגבוה של ההרים).

אבל יש גרסה אחרת, היסטורית ופרקטית יותר. בעת העתיקה לא היו ארנקים מודרניים. אנשים היו מאחסנים את המטבעות ואת הכסף שלהם בתוך קרניים של חיות. יש לנו בעברית ביטוי שאומר: "שם את כספו על קרן הצבי". מה המשמעות של הביטוי הזה כיום? שהכסף ילך לאיבוד, שהוא הושקע במקום מסוכן. למה? כי הקרן של הצבי הייתה חלשלושה, היא הייתה יכולה להתפרק או להישבר בקלות בחלק התחתון שלה, ואז כל הכסף היה נופל ואובד.

לעומת זאת, הקרניים של הראם ("תועפות ראם") היו הרבה יותר חזקות, הרבה יותר משמעותיות, ובעיקר – הרבה יותר רחבות. לכן, אפשר היה למלא אותן בהרבה מאוד כסף. הסברה אומרת שזהו המקור לביטוי "הון תועפות" – הון רב שנכנס לתוך ה"תועפות" (הקרניים הגדולות) של הראם.

חשוב לציין ש"הון תועפות" הוא ביטוי מודרני. הוא לא מופיע בצורה הזו במקרא. בתנ"ך יש לנו את הביטוי "הון עתק", ויש לנו "תועפות ראם", אבל השילוב של "הון תועפות" הוא יצירה מאוחרת יותר שנשענת על המקורות הללו.

השורה התחתונה

ואגב, אם נחזור לפסוק מספר במדבר: "אֵל מוֹצִיאָם מִמִּצְרָיִם כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ". זהו הסיפור של יציאת מצרים. בלעם מספר על כך שהאל העוצמתי הוציא את עם ישראל ממצרים. ומי היה השליח שהוציא אותנו ממצרים יחד עם אלוהים? נכון מאוד, משה רבנו.

התחלנו עם משה רבנו והקרניים ברומא, עברנו דרך טעויות התרגום שעיצבו דתות, פגשנו את החד-קרן האנגלי, וסיימנו בקרניים של הראם שהובילו אותנו חזרה ליציאת מצרים ולמשה רבנו. סגרתי לכם את המעגל, אתם רואים?

המילים שלנו, והאופן שבו אנחנו מתרגמים ומבינים אותן, מעצבות את ההיסטוריה, את האמנות ואת התרבות שלנו. תכתבו לי בתגובות מה דעתכם על המסע הבלשני הזה, ואם אתם אוהבים סרטונים ומאמרים של שזירות היסטוריות כאלה – אני אעשה לכם בשמחה עוד!