יאיר גולן והסכנה לחיילי צה״ל: למה אסור לנו לשתוק?

כל המדינה רועשת ורוגשת בימים האחרונים, ובצדק מוחלט. ההערות של סגן הרמטכ״ל לשעבר, יאיר גולן, שטען שמדינת ישראל הורגת ילדים חפים מפשע בעזה "כתחביב" – לא פחות ולא יותר – הכתה גלים ועוררה סערה ציבורית עמוקה. כאזרח, כלוחם, וכמי שמוביל את ארגון ההסברה "חרב גדעון", אני מרגיש חובה להתייחס לדברים האלה. אני רוצה להניח לרגע בצד את הוויכוח הפוליטי, ולהתמקד מנקודת מבטי במשמעות הפרקטית של האמירה הזו: איך הדבר הזה מסכן אותנו פיזית, כאן בישראל, ואת אחינו היהודים ברחבי העולם.

חזית ההסברה: הפחד האמיתי של יהודי התפוצות

בשנה האחרונה, במסגרת הפעילות שלנו ב"חרב גדעון", אנחנו נמצאים בחזית של מלחמה יומיומית. אמנם הארגון שלנו לא עוסק בהסברה הקלאסית והמוכרת של חלוקת פליירים או סרטוני תדמית רכים, אלא אנחנו נלחמים באופן אקטיבי בג'יהאד ובאסלאם הקיצוני ברחבי המערב. כחלק מהמאמץ הזה והשיחות הרבות שהיו לי עם יהודים בתפוצות – גם בארצות הברית וגם באנגליה – נחשפתי למציאות מטרידה מאוד.

ליהודי התפוצות יש כיום חשש פיזי אמיתי. הם מפחדים לבריאותם, לביטחון משפחתם, לעבודתם ולפרנסתם. ולמה זה קורה? זה קורה כי יש אנשים בצד השני, ובמיוחד אותם "אידיוטים שימושיים" במערב, שמשוכנעים לחלוטין שישראל מבצעת רצח עם בעזה. בגלל שהם כל כך משוכנעים בשקר הזה, הם מרגישים הצדקה לנקוט בפעולות אלימות כנגד כל דבר שהוא ישראלי או יהודי. למרות שהם תמיד יטענו שהם "לא אנטישמיים, אלא רק אנטי-ציונים", המציאות בשטח מוכיחה שבכל הזדמנות שיש להם – הם פוגעים גם ביהודים.

כשהאויב מקבל תחמושת מסגן רמטכ״ל

בתוך האקלים העוין והנפיץ הזה, תארו לכם מה קורה כאשר מגיע מישהו שהיה סגן רמטכ״ל בצה״ל, ולא סתם אומר שישראל מבצעת רצח עם, אלא לוקח את עלילת הדם הזו לקיצון המעוות ביותר ואומר שאנחנו עושים את זה "כתחביב". זוהי חציית קו אדום שקשה לתאר את חומרתה. אפילו שונאינו הגדולים והמרים ביותר לא משתמשים בביטויים קיצוניים כאלה.

לכן כל העם שלנו כל כך מזועזע מהדברים. אני מקווה שזה אכן כל העם, למרות שלצערי ראיתי גם כמה קולות שמאוד עומדים מאחורי האמירה האומללה הזאת.

עבור האויבים שלנו, האמירה הזו היא כל הדלק שהם צריכים. מבחינתם, זה לא משנה מי הוא יאיר גולן האדם או מהי עמדתו הפוליטית. אין להם מושג מהו חבר כנסת לשעבר או מהי המשמעות של בחירות פנימיות בישראל. הם רק יודעים דבר אחד פשוט: הדובר הוא סגן הרמטכ״ל לשעבר של צבא ההגנה לישראל. ולא חסר להם חומר ויזואלי – הם יכולים בקלות לשלוף את התמונות שלו עם דרגות אלוף מהשבעה באוקטובר, ולהשתמש בהן כדי לתת תוקף ו"הוכחה" לשקרים שלהם.

הדרך לבית הדין בהאג רצופה באמירות אומללות

הסכנה כאן היא הרבה מעבר לפגיעה תדמיתית בטוויטר או באינסטגרם. האמירה הזו היא אמירה שממש מסוכנת ומסכנת אותנו ואת אנשינו בפועל. זה בדיוק מסוג הדברים שמוגשים אחר כך כראיות לבית הדין הבינלאומי בהאג.

בגלל התבטאויות חסרות אחריות כאלו מתוך הבית, מוצאים בסופו של דבר צווי מעצר לחיילים שלנו ולמילואימניקים שנותנים את חייהם למען המדינה. זה מגיע למצב שאנשים כמוני, וכמו ישראלים רבים אחרים שטסים לחו״ל, צריכים לחשוב אלף פעם האם בכלל אפשר לשתף תמונות שלנו בחו״ל, מהחשש שיעצרו אותנו על סמך עלילות שווא שקיבלו רוח גבית מגורמים ישראלים.

מעבר לסכנה המשפטית, יש כאן פגיעה מוסרית עמוקה. האמירה הזו מכפישה את חיילינו הגיבורים. כל כך הרבה אנשים נהרגו ומתו באמת ובתמים למען הגנת המולדת, ואנחנו רק מתפללים ומשתדלים להיות ראויים להקרבה שלהם. ואז מגיעים אנשים מתוכנו ומבזים את הזיכרון של כל הגיבורים שלנו.

שורה תחתונה

תפקידנו כעת – ימין ושמאל, ללא קשר להשקפה פוליטית – הוא להוקיע אנשים כאלה מהחברה שלנו. מסיבה מאוד פשוטה: זו תחילתו של תהליך ההתפוררות של המדינה שלנו ושל העם היהודי בתפוצות. ברגע שהדברים שנאמרים מבפנים משמשים את שונאינו, וברגע שהם אפילו יותר קיצוניים מהדברים שאומרים אויבינו המוצהרים, אנחנו מאבדים את קו ההגנה שלנו.

זה הרגע שבו לא מספיק להסכים בלב. תחשבו על זה, וקחו אחריות. כל מי שקורא את הדברים האלה – אל תישארו בשקט. תפקידנו כאיש אחד לקום ולעשות מעשה: הגיבו בפומבי, העלו פוסט שמדבר על הנושא, שתפו את המסר והבהירו בצורה הברורה ביותר – זו לא דרכנו. הראו שיש גבול ויש דברים שאסור שיאמרו, כי הפעם, לשתוק משמעותו להסכים.