אתר מאובטח. חיבור מוצפן. לא נבקש סיסמה או פרטי אשראי בהודעה. דיווח אבטחה

אריאל אורבוך

בחירתו של ממדאני בניו יורק: מה ההיסטוריה מלמדת אותנו?

בחירתו של זוהרן ממדאני לראשות עיריית ניו יורק מזכירה אירוע היסטורי בווינה שהשפיע על הרצל והיטלר כאחד. מה זה אומר על עתיד יהודי התפוצות ואיך עלינו להיערך?

עודכן: 4 דק׳ קריאה4:56 סרטון

טוב חברים, הסרטון והמאמר הזה – מראש אני אומר לכם – מוגשים בעברית. למה? כי חשוב לי מאוד שהקהל הישראלי, דובר העברית, יבין לעומק מה קרה עכשיו. העובדה שזוהרן ממדאני נבחר לראשות העיר של ניו יורק היא לא סתם עוד כותרת בחדשות החוץ שאפשר לדפדף הלאה. זהו אירוע דרמטי שמשליך עלינו ישירות, על העתיד שלנו ועל עתידה של יהדות התפוצות כולה. אני גם מבטיח לכם מראש: למרות שהדברים שאציג כאן יראו לכם אמת כואבת ומטרידה, אנחנו נסיים את הקריאה בצורה אופטימית, עם חזון ברור ואמונה בעתיד.

ובשביל להבין לאן אנחנו הולכים, מה קרה באמת מאחורי הקלעים, מי זה בכלל הזוהרן ממדאני הזה ולמה בחירתו כל כך משמעותית לנו כאן בישראל – אי אפשר שלא ללמוד מההיסטוריה. אתם יודעים, אני כל הזמן מדבר בבמות השונות על כך שההיסטוריה חוזרת על עצמה. זו אינה קלישאה, זו מציאות עובדתית. אנחנו רק צריכים להכיר אותה, ללמוד אותה לעומק, ולדעת לזהות את הדפוסים כשהם מופיעים שוב מול עינינו.

וינה 1895: כשהשנאה לבשה חליפה

הדוגמה הכי טובה, או הכי קרובה למה שקרה כאן עכשיו בניו יורק, התרחשה בשנת 1895 בווינה, בירת אוסטריה. באותה תקופה סוערת נבחר לראשות העיר אדם שקראו לו קארל לואגר. הקיסר האוסטרי דאז לא היה מוכן לקבל אותו כראש עיר בשל עמדותיו הקיצוניות. ואז מה קרה? הם הלכו שוב לבחירות, ולואגר שוב נבחר. ושוב. התהליך המתיש הזה נמשך כחמש פעמים, עד שבשנת 1897 הקיסר כבר לא יכל לעצור את הסחף. הוא אמר "אוקיי, בסדר", ונכנע ללחץ. קארל לואגר עלה רשמית לשלטון והפך לראש עיריית וינה.

ובאמת, מה שלואגר עשה מאותו רגע בוצע בצורה מאוד מאוד חכמה, מחושבת וקרה. הוא החליט שהוא מכניס יותר ויותר תכנים אנטישמיים, יותר אווירה אנטישמית לעיר ולמוסדותיה. הם התחילו פשוט להפוך את האנטישמיות למשהו שהוא נורמלי. הם נרמלו את הדבר הזה בתוך הבירוקרטיה והיום-יום. ולכן, כשאני אומר לכם "תלמדו מההיסטוריה", על זה בדיוק אני מדבר. תסתכלו מה קרה שם ואיך תהליכים כאלה מתפתחים.

ההשפעה ההרסנית על היטלר ומערכת החינוך

אחד האנשים שהכי התרשם מקארל לואגר ומשיטותיו הפוליטיות, ואף כתב את זה במפורש בספרו "מיין קאמפף", היה אדולף היטלר. היטלר לקח מלואגר רעיונות רבים. ההבנה שאפשר למסד שנאה, לעטוף אותה במילים יפות ולהכניס אותה לתוך המערכת, חלחלה עמוק.

ואפילו הדבר הזה נכנס בהמשך למערכות החינוך. כשאנחנו קוראים ספרים שמספרים על איך היה החינוך בתקופתו של היטלר – מה הם הכניסו לבתי הספר, אילו תכנים, איך הם לימדו את הילדים ושינו את כל הדורות הבאים אחר כך לחשוב אחרת ולשנוא את היהודים – אנחנו מבינים שהכל התחיל מאותו נרמול של שנאה עירונית וממוסדת. וזה לא קשור רק לנתניהו או לוויכוחים הפוליטיים הפנימיים שלנו. אני רוצה להגיד לכם שבסופו של דבר, כשאנחנו מסתכלים לאן זה הולך, אנחנו נמצאים בתקופה שממש קדמה לעליית הנאציזם לשלטון.

זאבים בעור של כבש: הסכנה האמיתית בניו יורק

המשמעות העמוקה של בחירתו של ממדאני לראשות העיר היא לא רק מה שיקרה ברחובות ניו יורק עצמה. הסכנה האמיתית היא בעצם מה שיקרה אחר כך. האנשים שמקבלים מהאירוע הזה השראה. ההבנה הברורה שלהם שזה פשוט אפשרי.

ההבנה שאפשרי שמוסלמים כאלה קיצוניים, שהם עטופים ב"צמר של כבשה", שמדברים בשפה פוליטית חלקה ומקובלת, יכולים להגיע כל כך רחוק ולהיבחר לראשות העיר החשובה בעולם. שלא לדבר על כך שבהמשך, עם הרוח הגבית הזו, הוא כנראה גם אולי יתמודד על נשיאות ארצות הברית. זהו מסר מהדהד לכל קיצוני שמבין שאפשר לנצח את המערכת מבפנים.

הרצל והתובנה ששינתה את ההיסטוריה היהודית

אבל בואו נחזור רגע לווינה של לואגר, כי יש שם עוד נקודת אור היסטורית שחשוב להאיר. בנימין זאב הרצל, שחי באותה תקופה וסיקר את האירועים, ראה את מה שקורה. הרצל הבין שהאנטישמיות עכשיו היא ממוסדת. היא מתוחכמת. והיא כזו שהיא לא רק אצל ה"ברברים" האלה שמבצעים פוגרומים אלימים, אלא היא כבר ברמה מדינית, כבר ברמה פוליטית, ברמה עירונית ומעבר.

ואז התחילה המחשבה אצלו על הקמת מדינת יהודים. זאת אומרת, גם דברים טובים ומשמעותיים יכולים לקרות מתוך המשברים האלה. ההבנה שהאנטישמיות לא תיעלם אלא רק תשנה צורה, היא זו שהולידה את הפתרון הציוני.

קריאת השכמה: מה עלינו לעשות עכשיו?

לכן, תפקידנו גם עכשיו הוא קודם כל להתריע. לכל חברינו בניו יורק – זה הזמן להיערך. פשוט כך, אין דרך אחרת להגיד את זה. זה הזמן להתחיל להיערך, לעזוב את העיר, לעבוד על האופציות שלכם. אם אפשר לעלות לישראל – כמובן, מה טוב.

אבל גם אם לא, כנראה צריך להבין שיש מצב שיתחילו להחרים עסקים שקשורים לישראל במיוחד. ולאט לאט, כפי שההיסטוריה מלמדת אותנו, זה גם יעבור להחרמת עסקים יהודים באופן כללי. המנגנון הממוסד יתחיל לפעול נגדנו.

השורה התחתונה

ואגב, יהודים יקרים, אם אתם רוצים לזכור איפה התשובות האמיתיות נמצאות ולאן אנחנו הולכים – הכל נמצא בספר אחר. הספר הזה, התנ"ך שלנו.

תזכרו בבקשה שכבר ראינו בסרטים האלה. אנחנו מכירים את העלילה הזו מדורות קודמים ויודעים בדיוק איך היא מתפתחת. הולכת להיות תקופה לא פשוטה, אין ספק בכך. אבל תמיד, תמיד, תמיד – אנחנו מנצחים ומשגשגים בסוף.

עם ישראל חי.

שאלות ותשובות

שאלה: מי היה קארל לואגר ואיך הוא קשור למצב היום?

קארל לואגר נבחר לראשות עיריית וינה ב-1895 ופעל לנרמול האנטישמיות הממוסדת בעיר. דרך פעולתו, שהפכה את השנאה לחלק מהמנגנון העירוני, מזכירה מגמות שאנו רואים כיום בפוליטיקה האמריקאית עם עלייתם של גורמים קיצוניים.

שאלה: כיצד השפיע קארל לואגר על בנימין זאב הרצל?

עלייתו של לואגר המחישה להרצל שהאנטישמיות שינתה את פניה והפכה לממוסדת ופוליטית, ולא רק נחלתם של מבצעי פוגרומים. תובנה זו הובילה אותו להבנה שהפתרון היחיד הוא הקמת מדינת יהודים ריבונית.

עוד בנושא

"אתם לא בני ישראל": איך מגיבים לניסיון למחוק את ההיסטוריה היהודית?
אנטישמיותמה לענות כש...הסברה התקפית

"אתם לא בני ישראל": איך מגיבים לניסיון למחוק את ההיסטוריה היהודית?

קיבלתי תגובה שטוענת ש"כל העולם שונא אותנו" ושאנחנו, היהודים, בכלל לא בני ישראל שנכחדו בתקופת משה. הנה המחשבות שלי על הטיעון ההזוי הזה, ולמה חשוב שנדע מה לענות.

3 דק׳ קריאה
עמותת 'חרב גדעון'

עמותת 'חרב גדעון'

הסברה התקפית למען עם ישראל

עמותת 'חרב גדעון' פועלת בחזית ההסברה — הכשרת דוברים, יצירת תוכן וכלים למאבק באנטישמיות ובדה-לגיטימציה, בארץ ובעולם. הצטרפו אל הפעילות ותנו לקול שלנו להישמע חזק וברור.

לאתר עמותת 'חרב גדעון' ←