לזכרו של אהרון חיימוב הלוי ז"ל: כונן מד"א שיצא להציל חיים ולא שב

כאן אריאל אורבוך. בכל פעם שאני יושב לכתוב על נופלי השבעה באוקטובר, הלב נחמץ מחדש. השבעה באוקטובר, חג שמחת תורה תשפ"ד, ייחרט לעד בהיסטוריה של עם ישראל כיום של חושך וכאב עצום. אך בתוך האפלה הגדולה הזו, זרחו באור יקרות אנשים פשוטים, אזרחים ואנשי כוחות ההצלה, שהפכו ברגע אחד למלאכים ולגיבורים בעל כורחם. אחד מאותם גיבורים שאת סיפורם אנו מחויבים לספר כאן באתר "חרב גדעון", הוא אהרון חיימוב הלוי ז"ל. צעיר בן 25 מאופקים, ששם את חייהם של אחרים לפני חייו שלו, ויצא אל התופת כדי להציל חיים.

הבוקר שבו השמיים נפלו

בשבת, כ"ב בתשרי תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, נקרעה דממת החג. ארגון הטרור חמאס פתח במתקפת פתע אכזרית ורצחנית על מדינת ישראל. בחסות ירי מסיבי ובלתי פוסק של טילים ורקטות מרצועת עזה אל עבר אזורים נרחבים בארץ, החלה פשיטה רצחנית על יישובי עוטף עזה – הקיבוצים, המושבים, והערים הסמוכות שדרות, נתיבות ואופקים.

באותו בוקר שחור, אהרון שהה בביתו שבעיר אופקים. אהרון לא היה רק איש משפחה מסור, אלא גם כונן חירום. עבור אנשים כמוהו, אזעקה אינה רק אות לתפוס מחסה, אלא קריאה לפעולה. בשעה 6:55, בעוד מטחי הטילים ממשיכים והכאוס מתחיל להתבהר, הוא קיבל קריאה ממוקד מד"א: דווח על אירוע פח"ע (פעילות חבלנית עוינת) וישנם פצועים בצומת אורים שזקוקים לטיפול רפואי דחוף.

הפרידה במקלט והנסיעה אל התופת

ברגעים אלו, נמדדת גדולתו של אדם. אהרון לא היסס. הוא ידע שיש בחוץ סכנה, אך החובה המוסרית והמקצועית שלו קראה לו לצאת. הוא נפרד מאשתו האהובה נעמי ומשני ילדיו הקטנים, הילה וארי. הוא ראה אותם יורדים למקלט כדי להגן על עצמם מפני האזעקות והטילים, ויצא אל האמבולנס. זו הייתה הפרידה האחרונה שלהם.

אהרון עלה על האמבולנס ונסע לכיוון צומת אורים, במטרה אחת ויחידה – להעניק טיפול רפואי ולהציל את חייהם של הפצועים בשטח. אך הוא מעולם לא הגיע ליעדו. כרבע שעה בלבד לאחר שיצא מביתו, סמוך ליציאה מהעיר אופקים, נתקל האמבולנס שלו במחבלים צמאי דם שחדרו לעיר. המחבלים, שלא בחלו בשום אמצעי וזיהו את רכב ההצלה, פתחו באש תופת לעבר האמבולנס. אהרון נרצח במקום.

המחבלים הארורים שפשטו על אופקים זרעו הרס ומוות, אך הם לא יכלו לרוח ההתנדבות והגבורה של אנשים כמו אהרון. המחבלים רצחו באותו יום כמה עשרות מתושבי אופקים, בקרבות רחוב ובטבח חסר הבחנה. בתוך הכאוס הזה, האמבולנס של אהרון עמד כסמל של ניסיון אנושי להביא אור ומרפא לתוך החושך המוחלט. הירי על אמבולנס, על איש רפואה בדרכו להציל חיים, ממחיש יותר מכל את האכזריות הבלתי נתפסת של האויב מולו עמדנו באותו בוקר.

משפחה שבורה ומורשת של גבורה

אהרון חיימוב הלוי נרצח בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והוא רק בן 25. חיים שלמים שנגדעו באחת. הוא הובא למנוחות בבית העלמין באופקים, העיר שבה חי וממנה יצא למשימתו האחרונה.

הוא הותיר אחריו חלל עצום: את אשתו נעמי, שהפכה לאלמנה בגיל כה צעיר, את שני ילדיו הרכים הילה וארי שיגדלו על סיפור גבורתו של אביהם, את הוריו הכואבים, ומשפחה ענפה הכוללת שישה אחים ושלוש אחיות. משפחה שלמה שמתמודדת כעת עם אובדן שאין לו שיעור.

שורה תחתונה: אנחנו באתר "חרב גדעון" מרכינים ראש בפני אהרון חיימוב הלוי ז"ל. סיפורו הוא תמצית הישראליות היפה והכואבת של ה-7 באוקטובר – אדם שיצא מביתו ומחיק משפחתו כדי להציל חיים של זרים, ושילם על כך בחייו. אנו מבטיחים לזכור, להזכיר ולהנציח את מסירות הנפש שלו לעד. יהי זכרו ברוך.