הפסקת אש מול חמאס: מה נחשב ניצחון בעיניהם?

יש היום, גם בעולם וגם כאן בישראל, יותר ויותר קולות שקוראים לסיום המלחמה. ואני רוצה לשאול כאן שאלה מאוד משמעותית, שאלה שאנחנו חייבים להתעכב עליה: האם יש חשיבות לאופן שבו הצד השני תופס את סיום המלחמה?

אנחנו כאן בישראל מבינים היטב מה המשמעות של הפסקת מלחמה עבורנו. ברור לכולנו כמה אנחנו רוצים שהסיוט הזה יסתיים. אנחנו רוצים שהחיילים שלנו יחזרו הביתה בשלום, ואנחנו רוצים, יותר מכל, שהחטופים והחטופות יחזרו הביתה. מבחינתנו, כישראלים, המשמעות של סיום הלחימה היא די ברורה. אבל השאלה שאני לא בטוח שהרבה שואלים היא – מה המשמעות של הפסקת אש בצד השני?

וכשאני אומר "הצד השני", אני מתכוון במיוחד לחמאס כארגון הטרור שהתחיל את כל הדבר הזה, ולאסלאם הקיצוני בכללותו ברחבי העולם. על מה הם מסתכלים? איך הם בוחנים את המציאות?

דילמת אנטבה: האם כניעה היום מייצרת את הטרור של מחר?

כדי להבין את זה לעומק, דרך אחרת לשאול את השאלה הזו היא לחזור אחורה בזמן. תזכרו בסיפור של מבצע אנטבה. (יש לי פה בספרייה את הספר של יוני נתניהו, "מכתבי יוני", שמזכיר לנו תמיד את גודל השעה וההקרבה).

תחשבו על הרגע שבו ראש הממשלה דאז, יצחק רבין, נעמד מול הדילמה הגורלית: האם עכשיו לשחרר את כל החטופים של המטוס תמורת שחרור מחבלים ואסירים פלסטינים, או האם לשלוח את סיירת מטכ"ל למבצע חילוץ נועז ומסוכן ולנסות לשחרר אותם בכוח?

ויותר חשוב מזה, בהקשר שלנו היום: האם אתם חושבים שההחלטה הזו השפיעה באיזושהי צורה על העתיד? האם אתם חושבים שזה ששחררנו אותם במבצע צבאי במקום להיכנע לדרישות, גרם למחבלים אחרים בהמשך הדרך לחשוב "אולי לא כדאי לחטוף מטוסים, כי ישראל לא תיתן אסירים בתמורתם"? או שאולי זה לא משנה בכלל?

תשבו רגע על העמדה שלכם לגבי השאלה הזו. בזמן שאתם חושבים, אני רוצה להגיד לכם שאחד הדברים המשמעותיים ביותר מבחינתנו כישראלים הוא להכיר ולהבין איך הצד השני חושב. אנחנו פשוט חייבים להבין את המשמעות וההשלכה של כל דבר שאנחנו עושים, וכל מסקנה שאליה אנחנו רוצים להגיע.

הקריטריון היחיד של חמאס לניצחון

סיום מלחמה, הפסקת מלחמה, הפסקת אש, הודנה – זה לא משנה איך נקרא לזה. אני יכול להגיד לכם בוודאות: מבחינת חמאס, יש רק קריטריון אחד ויחיד שקובע האם המלחמה הזאת נוצחה מבחינתם או האם הם הפסידו בה.

והקריטריון הזה הוא פשוט: האם הם נשארו בשלטון בעזה.

ראינו דפוסים דומים בעבר הלא רחוק עם ההנהגה באיראן. ברגע שמגיעים להפסקת אש, והם לא יורדים מהשלטון, זה פשוט נותן להם את הכוח והיכולת להתארגן מחדש, להפיק לקחים, ולעשות את זה שוב – רק בצורה חכמה וקטלנית יותר.

מה יחשוב החמאס על הפסקת אש שתשאיר אותו על כנו? בדיוק אותו הדבר. מבחינתם, אין משמעות להרס ברצועה. אין משמעות לכמות ההרוגים. אין שום משמעות לסבל של האוכלוסייה שלהם. המשמעות היחידה היא אם הם עדיין בחיים, ואם הם עדיין בשלטון. ואם התשובה היא כן – מבחינתם, הם ניצחו. נקודה.

סורה 17 ו"ההבטחה השנייה": התוכנית התיאולוגית להשמדת ישראל

כדי להבין עד כמה התפיסה הזו מושרשת, אנחנו צריכים להסתכל בטקסטים שלהם. אם תפתחו את הקוראן בפרק 17 (סורה 17), תגלו משהו מדהים. הסורה הזו כולה נקראת "אל-אסראא", אך היא מוכרת גם בשם סורת "בני ישראל" – פרק שלם בקוראן שמוקדש לבני ישראל. יכול להיות שלא ידעתם שיש דבר כזה, אבל הקוראן מדבר הרבה יותר על בני ישראל מאשר על מוחמד הנביא.

בסורה הזאת, בפסוקים 4 עד 8, מתוארים שני חורבנות שיקרו לישראל. על פי הפרשנות האסלאמית הנפוצה והמקובלת, החורבן הראשון מתייחס לחורבן בית ראשון.

ומה לגבי החורבן השני? כאן הדברים מתחברים למציאות של ימינו. כל התכנון של "טופאן אל-אקצא" (מבול אל-אקצא) – המבצע הרצחני שהם החלו בשבעה באוקטובר – היה חלק מאותה אמונה דתית בחורבן השני של ישראל, מה שנקרא באסלאם "ההבטחה השנייה".

יכול להיות שזו פעם ראשונה שאתם שומעים את הביטוי "ההבטחה השנייה", אבל אני מציע לכם לחפש מה זה אומר. אם תבדקו, תראו שלפני שלוש או ארבע שנים, חמאס ממש קיים כנס רשמי שנקרא "כנס ההבטחה השנייה". בכנס הזה השתתף לא אחר מאשר יחיא סינוואר.

ומה הם עשו שם? הם ישבו ותכננו לפרטי פרטים מה יקרה אחרי אותה השמדה מובטחת של מדינת ישראל. הם דנו באיך הם יחלקו את הארץ למחוזות, ומה הם יעשו עם היהודים. התוכנית הייתה מפורטת להחריד: חלק מהיהודים הם יהרגו, חלק הם יגרשו, וחלק... חלק הם ישאירו בחיים. למה? כי בכל זאת צריך את הידע המערבי והטכנולוגי. הרי לא כולם בחמאס יודעים לתפעל את מאיץ החלקיקים במכון ויצמן, אז צריך להשאיר כמה מדענים יהודים שיעשו את העבודה.

עד כדי כך מגיעה רמת התכנון והאמונה שלהם ב"ההבטחה השנייה".

השורה התחתונה

כל הדברים האלה – האמונה הדתית, התכנון ליום שאחרי, והאדישות המוחלטת לחיי אדם כל עוד השלטון נשמר – הם הבסיס שממנו חמאס פועל. לכן, כל כך חשוב לחשוב איך הם יתפסו ניצחון או כישלון במלחמה הזו.

אם נסיים את המלחמה כשחמאס על הרגליים, עם תחושת ניצחון, זה לא רק יחזק את המיתוס שלהם. זה יגייס עוד אלפי ילדים לג'יהאד, וייתן השראה לעוד ארגוני טרור ברחבי העולם לבצע את השבעה באוקטובר הבא, לחטוף עוד אזרחים ולהסתתר במנהרות – פשוט כי הם יבינו שזו אסטרטגיה מנצחת.

אז אני רוצה לשאול אתכם, ואשמח לשמוע את דעתכם: האם לדעתכם זה רלוונטי? האם זה חשוב לדעת איך האויב תופס את המושג "ניצחון" לפני שאנחנו מקבלים החלטות על הפסקת אש?