"אין לי ארץ אחרת, אין לי דגל אחר": נאיל זועבי עושה סדר על ישראל והאסלאם

איך נתפסת מבחינת האסלאם העובדה שיש מדינה שהיא מדינה יהודית, ובתוכה חי מיעוט שהוא מוסלמי? זו שאלה שאני נשאל לא מעט, ושאלה שמעסיקה רבים מאיתנו כשאנחנו מנסים להבין את שורשי הסכסוך ואת הדרכים להתמודד מולו בזירת ההסברה. כדי לקבל תשובה אמיתית, כנה ונטולת פילטרים, ישבתי לשיחה עם נאיל זועבי – ערבי, מוסלמי, ישראלי גאה, ואדם שפיו וליבו שווים.

התשובות שלו לא רק מרתקות, הן מהוות נשק הסברתי של ממש ושיעור באזרחות שכל ישראלי – יהודי וערבי כאחד – חייב לשמוע. נאיל מראה שגם מבחינת הקוראן וגם מבחינה פוליטית, מדינת ישראל היא עובדה מוגמרת, צודקת, ובעיקר – מדינת היהודים.

האמת הקוראנית: כשמשה רבנו מוביל את בני ישראל

כשאנחנו מדברים על זכותנו על הארץ, אנחנו רגילים להישען על התנ"ך, על ההיסטוריה ועל המשפט הבינלאומי. אבל מה קורה כשפותחים את הקוראן? נאיל זועבי עושה סדר בדברים ומתחיל מהבסיס הדתי.

"האם הסיפור של בני ישראל מסופר בקוראן? כן," הוא קובע נחרצות. "האם הסיפור של הנביא משה, עליו השלום, מסופר בקוראן? גדול הנביאים, דרך אגב. מוסא מוזכר 136 פעמים בקוראן. מה המצווה שקיבל משה? מה הפקודה שקיבל הנביא משה עליו השלום? חד משמעית ושלא ניתנת לפרשנות: כך המחנה יעלה לישראל".

נאיל מתאר את המסע המוכר לנו כל כך, דרך העיניים של האסלאם: קריעת ים סוף, הבריחה ממצרים, הנדודים במדבר, וההגעה לארץ ישראל. "משה הנביא, עליו השלום, מת ונקבר במקום לא ידוע. לא נכנס לארץ ישראל. בני ישראל נכנסו לארץ ישראל. אז זה סיפור קוראני".

היושרה האינטלקטואלית והדתית של נאיל מרשימה. הוא לא מנסה לעקם את הכתובים כדי שיתאימו לנרטיב פוליטי עכשווי. "אני לא יכול לתת ביקורת עליו. אני לא יכול להגיד 'אני רוצה' או 'לא רוצה'. אולי אני רציתי דברים אחרים, אבל זה מה שאלוהים קבע. ואני, כאחד האנשים שמאמין באלוהים, אין על זה ויכוח. כי מוסלמי שפוגע בזה, כל מי שמתווכח – פוגע בסיפור".

ההתמודדות עם מכחישי ההיסטוריה

במהלך השיחה שלנו, שיתפתי את נאיל במשהו שאני נתקל בו לא פעם: "יוצא לי לפעמים לעשות שיחות עם מוסלמים מרחבי העולם. חלקם טוענים שכל הסיפור בקוראן מדבר על 'בני ישראל' ההיסטוריים, ושהיהודים של היום הם לא באמת בני ישראל".

זוהי טענה נפוצה מאוד בתעמולה האנטי-ציונית, שמנסה לנתק את הקשר בין העם היהודי המודרני לבין אבותיו ההיסטוריים. אך נאיל לא נותן לזה לבלבל אותו. עבורו, הוויכוחים התיאולוגיים האלה מתגמדים אל מול המציאות הפוליטית וההיסטורית הברורה של ימינו.

מהקוראן למציאות הפוליטית: זכותם של היהודים למדינה

אחרי שביססנו את ההכרה הדתית, נאיל עובר לדבר על הפוליטיקה ועל ההיסטוריה המודרנית. "הדבר הפוליטי לא קשור לאסלאם בכלל," הוא מסביר.

נאיל מגיע ממשפחה שורשית מאוד. "אני יליד הארץ. אבא שלי יליד הארץ. סבא שלי, זכרונו לברכה, יליד הארץ. אבא של סבא יליד הארץ. אנחנו בוודאות יודעים שאנחנו 300 שנה בארץ". אבל, וזה אבל גדול, השורשיות שלו לא מעוורת אותו למציאות ולזכויות של העם היהודי.

"יהודי יליד הארץ – זה לא מבטל שיש לו זכויות. לא מבטל שיש לו מדינה. והיהודי, גם יליד הארץ, לא מבטל את הזיקה שדיברנו עליה – מוסרית, מיתולוגית, דתית. קמה מדינת ישראל. עכשיו אנחנו מדברים פוליטיקה, לא על סיפור קוראני. ב-48' קמה מדינת ישראל, אחרי ההולוקוסט (השואה) שהיה, ואחרי הטבחים שהיו באירופה. הגיעו לכאן להקים מדינת ישראל".

ההכרה הזו – גם בשורשים ההיסטוריים וגם בטרגדיה של השואה כזרז להקמת המדינה – היא קריטית. היא שומטת את הקרקע מתחת לרגליים של אלו שמנסים לצייר את ישראל כפרויקט קולוניאליסטי זר.

"אין לי ארץ אחרת, אין לי דגל אחר"

החלק המרגש ביותר בשיחה שלנו נגע למעמדם של ערביי ישראל כיום. נאיל מציג משוואה ברורה של זכויות מול חובות, של שייכות ונאמנות.

"עכשיו יש לנו 2 מיליון ערבים בתוך מדינת ישראל," הוא אומר. "מדינת ישראל צריכה להסתכל עליהם לכל דין ודבר כאזרחים מן המניין. והם צריכים להסתכל על עצמם כאזרחים מן המניין לכל דין ודבר".

וכאן מגיעה ההצהרה החד-משמעית שלו, הצהרה שצריכה להדהד בכל בית בישראל: "למה? כי אין לי ארץ אחרת, אין לי מולדת אחרת, אין לי מקום אחר, אין לי דגל אחר. אני לא מתכוון להיות אזרח במצרים, ולא בארצות הברית, ולא ברוסיה. מי שמוחו בראשו יודע שיש עובדה אחת: אנחנו כאן ועכשיו".

התפיסה הזו היא הבסיס לדו-קיום אמיתי. לא דו-קיום של טשטוש זהויות, אלא דו-קיום של אזרחות משותפת. נאיל מבין שהעתיד של ערביי ישראל שזור בעתידה של מדינת ישראל. "אנחנו צריכים לבנות את הגשר ככל האפשר עם ה-80% מאוכלוסיית מדינת ישראל – היהודים. ולבנות את הקשרים עם הממסד הישראלי, עם הממשלות, עם המדינה".

השורה התחתונה

השיחה עם נאיל זועבי היא משב רוח מרענן של אמת, שפיות ואומץ. בעולם שבו אנחנו מותקפים ללא הרף בשקרים ובעיוותים היסטוריים, הקול שלו הוא קול שחייבים להעצים.

הוא מוכיח לנו שני דברים מרכזיים:

1. האמת נמצאת גם בטקסטים של הצד השני – מי שקורא את הקוראן ביושר, לא יכול להתכחש לקשר ההיסטורי והאלוהי של עם ישראל לארץ ישראל.
2. אזרחות ישראלית היא זכות וחובה – המפתח לשילוב אמיתי של המיעוט הערבי בישראל עובר דרך הכרה מלאה במדינה, בסמליה ובמוסדותיה, בדיוק כפי שהמדינה מחויבת לשוויון אזרחי מלא.

כשאנחנו יוצאים לזירת ההסברה, או כשאנחנו מנהלים שיחות סלון על עתיד המדינה, חשוב שנזכור שיש שותפים לדרך. יש מוסלמים ויש ערבים ישראלים שמסתכלים למציאות בעיניים ואומרים בקול רם וברור: זוהי מדינת ישראל, מדינת היהודים, וזוהי גם המדינה שלנו. אין לנו ארץ אחרת.