מה הקשר בין אליזבת, ג'ון ויחיא סנואר? הסוד של העברית

טוב, אני לא יודע אם שמתם לב לחדשות, אבל לאחרונה פורסמו התוצאות של הבחירות לוועד המנהל של תנועת הפת"ח. ומי נבחר לנהל את הפת"ח? יושב ראש הוועד המנהל הוא יאסר עבאס, בנו של יושב ראש הרשות מחמוד עבאס. יחד איתו נבחר אדם עם שם שמוכר היטב לכולנו – זכריה זביידי. כן, אותו מחבל שהיה אצלנו בכלא, ניסה לברוח ושוחרר בעבר.

השם "זכריה" מיד זרק אותי לשיחה שהייתה לי לא מזמן עם בחור מוסלמי, שגם קוראים לו זכריה. תוך כדי השיחה שלנו, שאלתי אותו: "תגיד, אתה יודע בכלל מה המשמעות של השם שלך?". הוא ענה לי בביטחון: "בטח, אני קרוי על שם זכריה הנביא. הוא נביא חשוב מאוד אצלנו באסלאם". אמרתי לו: "נכון, אבל מה המשמעות של המילה עצמה? מה זה אומר 'זכריה'?". הוא השתתק. הוא פשוט לא ידע.

הסוד שרק דוברי עברית מבינים

הסברתי לו ש"זכריה" בעברית מורכב משתי מילים: "זכר" ו"יה" (השם המפורש). כלומר, אלוהים זכר. אם תגידו את השם זכריה לכל ישראלי דובר עברית, הוא יוכל לעצור שנייה, לנתח את המילה, ולהבין מיד את המשמעות שלה. אבל רוב האנשים בעולם שנושאים את השמות האלה – פשוט לא יודעים מה המשמעות של השם שלהם. הם לא מבינים איך לחזור אחורה אל השורש.

התובנה הזו מתחברת לתהליך התפכחות שעברתי עם השנים. כילד, גדלתי והאמנתי שיש בעולם שלוש דתות מונותאיסטיות גדולות, שהן מעין שלוש דתות מתחרות – היהדות, האסלאם והנצרות. אבל ככל שהעמקתי, גיליתי את האמת הפשוטה: יש רק את היהדות. הנצרות והאסלאם פשוט מבוססות עליה, יונקות ממנה ושואבות ממנה את המושגים הבסיסיים ביותר שלהן.

ההבנה הזו משנה לחלוטין את הדרך שבה אנחנו תופסים את המקום שלנו בעולם. אנחנו לא עוד דת אחת מתוך שלוש. אנחנו השורש. אנחנו הגזע שעליו צמחו הענפים האחרים. וכשאנחנו מבינים את זה, הביטחון העצמי שלנו במי שאנחנו ובזכות שלנו על הארץ הזו מתחזק משמעותית. זה קריטי להבין את זה, במיוחד כשאתם מדברים עם אנשים מכל העולם, בין אם מהעולם המוסלמי ובין אם מהעולם הנוצרי. זה קורה לי שוב ושוב בשיחות הסברה.

מזכריה ועד ג'ון המטביל

בואו נחזור לאותו זכריה. כשאומרים לנו, היהודים, "זכריה הנביא", אנחנו מיד חושבים על דמות מאוד מסוימת מתקופת גלות בבל, אחד מתרי עשר הנביאים בתנ"ך. אבל במסורת שלהם, הכוונה היא לדמות אחרת.

בקוראן יש סורה (פרק) שנקראת "סורת מרים" (סורה מספר 19). הסורה הזו מדברת על זכריה, שמתואר בה כאבא של יוחנן. מי זה יוחנן? זהו אותו "יוחנן המטביל" המוכר לנו מהברית החדשה. בנצרות מסופר על זכריה שהיה נשוי לאישה בשם אלישבע. היא הייתה עקרה שנים רבות, עד שבסופו של דבר זכתה ללדת בן, והם קראו לו יוחנן. אותו יוחנן הפך לימים ל"יוחנן המטביל", הדמות שהטבילה את ישו. האסלאם לקח את הסיפור הזה מהנצרות ושילב אותו בקוראן בצורה מעט שונה.

אבל כאן מגיע החלק המעניין באמת: יוחנן, בתרגום לאנגלית, הפך להיות ג'ון (John). הרבה פעמים אני מדבר עם אמריקאים או אירופאים שקוראים להם ג'ון, ואני שואל אותם: "מה המשמעות של השם שלך?". הם יודעים לענות שזה על שם "ג'ון דה בפטיסט" (John the Baptist - יוחנן המטביל), אבל אין להם מושג מה זה אומר.

רק מישהו שדובר עברית יכול לעצור ולהגיד: רגע, מה זה יוחנן? יוחנן זה "יהו-חנן". אלוהים חנן. אלוהים רחום וחנון. רק אנחנו יודעים לעשות את הקישור הזה ולהסביר אותו לאמריקאים, למוסלמים ולנוצרים מכל רחבי העולם.

דרך אגב, השם ג'ון או יוחנן, קיים גם אצל הערבים. בערבית הוא נקרא יחיא. כן, בדיוק כמו יחיא סנוואר. יחיא זה ג'ון, וג'ון זה יוחנן.

מי מספר לאליזבת שהיא בעצם אלישבע?

בואו נדבר על אשתו של אותו זכריה מהברית החדשה – אלישבע. אלישבע היא אחת הדמויות המרתקות אצלנו בתנ"ך. היא הייתה אשתו של אהרון הכהן. מעבר לכך, היא בין הדמויות הבודדות – ואני חושב שהאישה היחידה בתנ"ך – שבמשפט אחד מתואר גם מי היה אבא שלה וגם מי היה אח שלה. לפעמים אנחנו יודעים את המוצא של נשים בתנ"ך. למשל, על מרים אנחנו יודעים שהיא הבת של עמרם ואחות של משה ואהרון. אבל אצל אלישבע זה כתוב בצורה מפורשת וייחודית: היא בתו של עמינדב ואחותו של נחשון (נחשון בן עמינדב).

עם השנים, כשהשם התגלגל לשפות אחרות, אלישבע הפכה להיות אליזבת (Elizabeth). תחשבו על מלכות אנגליה, על עשרות מיליוני נשים ברחבי העולם הנוצרי שנושאות את השם הזה בגאווה. הן נושאות שם של אישה יהודייה, אשתו של הכהן הגדול הראשון של עם ישראל, שהלכה במדבר בדרך לארץ המובטחת.

אבל מה זה אלישבע? "אלי" – האלוהים שלי. "שבע" – מלשון שבועה, ויש גם גרסה ששומעת את זה כמלשון "שפע". כלומר, האלוהים הוא השבועה שלי.

תשאלו היום כל אליזבת בעולם אם היא יודעת מה המשמעות של השם שלה. רובן המוחלט לא ידעו בכלל שהמקור הוא השם העברי אלישבע, ובוודאי שלא ידעו מה הוא מסמל.

השורה התחתונה: כוח ההסברה של השפה העברית

בעיניי, הדבר הזה הוא פשוט מדהים. יש לנו, כדוברי עברית, כוח אדיר בכל מה שקשור לסוגיית ההסברה והשיח הבינלאומי. כשאנחנו עומדים מול סטודנטים בקמפוסים בארצות הברית, או מול פעילים ברשתות החברתיות שצועקים סיסמאות נגד ישראל, לעתים קרובות אנחנו מחפשים את הטיעון ההיסטורי המנצח. אנחנו מנסים להוכיח שאנחנו היינו כאן קודם. אבל לפעמים, ההוכחה החזקה ביותר לא נמצאת בספרי היסטוריה עבי כרס, אלא בתעודת הזהות שלהם עצמם. בשם הפרטי שלהם.

אנחנו מסוגלים לדבר עם אנשים שאפילו לא יודעים מה המשמעות של השם הפרטי שלהם, ואנחנו יכולים להיות אלה שמסבירים להם את זה. אתם מבינים איזו עוצמה זו ברמת ההסברה? אנחנו יכולים להסתכל להם בעיניים ולהגיד: "תקשיבו, לא סתם אני יכול לקרוא טקסט מלפני אלפיים ושלושת אלפים שנה ולהבין אותו. השורשים של התרבות שלכם נמצאים כאן. השם שלך אליזבת, השם שלך זכריה, השם שלך ג'ון – כולם מגיעים מהשפה שלי, מההיסטוריה שלי".

אנחנו יכולים להסביר לכל יחיא, לכל זכריה, לכל ג'ון ולכל אליזבת בדיוק מאיפה הם באו. וזו ההוכחה הניצחת ביותר לחיבור העמוק והבלתי ניתן לניתוק שלנו לארץ הזו ולמורשת הזו.

מה אתם חושבים על העוצמה האדירה שיש לנו בתור דוברי עברית? תכתבו לי בתגובות.