לזכרו של ביאנקו: הנהג שלא עצר לרגע

אני יושב מול המסך, קורא את השורות הקצרות שמסכמות חיים שלמים, ומרגיש את כובד המשקל של המילים. ביאנקו. שם אחד שמקפל בתוכו עולם ומלואו. כשאני כותב לכם כאן באתר 'חרב גדעון', אני משתדל תמיד להביא את הסיפורים שמאחורי השמות, את האנשים שמרכיבים את חומת המגן של כולנו. וסיפורו של ביאנקו הוא בדיוק כזה – סיפור של גבורה שקטה, של התמדה, ושל אהבה אין קץ למולדת ולמשפחה.\n\nהמלחמה הזו, שהחלה באותה שבת ארורה של השבעה באוקטובר 2023, גבתה מאיתנו מחירים כבדים מנשוא. היא דרשה מאזרחי ישראל לקום, לעזוב את הכל ולהגן על הבית. ביאנקו היה מאלה שלא היססו לרגע.\n\n## האיש שמאחורי ההגה\nביאנקו שירת כנהג ביחידת שינוע כוחות. בעולם שבו אנחנו שומעים לרוב על יחידות החוד, קל לפספס את אלה שמאפשרים את קיומן. אבל אני אומר לכם בביטחון מלא – בלי אנשים כמו ביאנקו, שום דבר לא היה זז. פשוטו כמשמעו. הוא היה האדם שאחז בהגה, זה שדאג שהלוחמים יגיעו לשטח ההיערכות, זה שהוביל אותם אל מעבר לגבול, וזה שחיכה להם כדי להחזיר אותם הביתה בבטחה. התפקיד הזה דורש ריכוז שיא, אחריות עצומה, ונכונות להיות על הכבישים ובשטח בכל שעות היממה, תחת איום מתמיד של טילים וסכנות אחרות.\n\nמאז פרוץ המלחמה, ביאנקו היה שם. הוא היה בשירות מילואים כמעט ברציפות. תעצרו רגע לחשוב מה זה אומר בפועל. חודשים על גבי חודשים של חיים על מדים, של שינה חטופה בקבינה של המשאית או באוהל מאולתר, של ארוחות שטח ושל געגוע שלא נגמר. הוא לא חיפש תהילה, הוא לא חיפש מדליות. הוא פשוט הבין את גודל השעה, את הצורך הקיומי של המדינה שלנו, והתייצב שוב ושוב.\n\n## המחיר הכבד של משפחת המילואים\nביאנקו לא היה אדם בודד בעולם. הוא היה נשוי ואב לשלושה ילדים. כשאני חושב על אשתו ועל שלושת הילדים שחיכו לו בבית, הלב שלי נשבר לרסיסים. משפחת המילואים היא הגיבורה הבלתי מושרת של המערכה הארוכה הזו. בזמן שביאנקו שינע כוחות בחזית, אשתו החזיקה את החזית בבית. היא התמודדה עם האזעקות, עם הפחדים של הילדים ששואלים 'מתי אבא יחזור?', עם השגרה שהתרסקה לחלוטין, ועם הדאגה התהומית לבעלה שנמצא אי שם באזורי הסכנה.\n\nהילדים האלה, שראו את אבא שלהם עולה על מדים פעם אחר פעם, שחיכו לשיחת טלפון קצרה ממנו, שספרו את הימים עד לחופשה הקצרה הבאה שלו – איבדו את היקר להם מכל. המחיר שמשפחת ביאנקו שילמה הוא מחיר שאנחנו, כחברה ישראלית, לעולם לא נוכל להחזיר. אבל אנחנו חייבים לזכור, להנציח, ולעמוד לצידם בכל דרך אפשרית.\n\n## שורה תחתונה\nביאנקו נפל בכ"ז בניסן התשפ"ו, ה-14 באפריל 2026. גם אחרי כל כך הרבה זמן מאז פרוץ המלחמה, הוא עדיין היה שם, על המדים, על ההגה, נותן את הכל בשביל כולנו. הוא ההוכחה הניצחת לכך שרוח ההתנדבות, הרעות והמסירות של עם ישראל לא דועכת, גם כשהמערכה מתארכת ודורשת תעצומות נפש אדירות. אנחנו באתר 'חרב גדעון' נמשיך לספר את סיפורם של גיבורים כמו ביאנקו, כי זו החובה המוסרית שלנו. אנחנו מרכינים את ראשנו בכאב עמוק, אך גם בזקיפות קומה, מול זכרו של אדם שנתן את כל כולו למען החיים של כולנו כאן בארץ ישראל. יהי זכרו ברוך.