ענבר בויום ז"ל: החובש העדין מסיירת גולני שנפל דקות לפני אביו

כאן אריאל אורבוך. באתר 'חרב גדעון' אנו מביאים את סיפוריהם של טובי בנינו ובנותינו, אך ישנם סיפורים שבהם הלב פשוט מסרב להאמין, סיפורים שקשה לתפוס את גודל הטרגדיה שבהם. סיפורים שבהם השכול מכה פעמיים באותה משפחה, באותו בוקר ארור, כמעט באותה הדקה. כזה הוא סיפורו הבלתי נתפס של ענבר בויום זכרו לברכה, לוחם סיירת גולני, ושל אביו גיל בויום זכרו לברכה. משפחה אחת, שני גיבורים, יום אחד ששינה את הכול והותיר אותנו המומים וכואבים. אני כותב את המילים הללו בחרדת קודש, מתוך רצון עז להנציח את דמותו המיוחדת של ענבר, צעיר ששילב בגופו ובנפשו עוצמה של לוחם ורגישות של מרפא. <br><br>### הדרך לסיירת והאהבה לכושר גופני<br><br>ענבר התגייס לצהל באוגוסט 2020. מהרגע הראשון היה ברור לכל סובביו שהוא מכוון הכי גבוה שאפשר. הוא שובץ בחיל הרגלים וצלח בגבורה ובנחישות את הגיבוש המאתגר לסיירת גולני – יחידת הסיור המובחרת של החטיבה החומה, יחידה הפועלת תחת פיקודה של עוצבת געש ומשמשת כיחידת ההתערבות של פיקוד הצפון. במהלך שלוש שנות שירותו התובעני והמסוכן בסיירת, כל בני המשפחה רק התפללו יום-יום שיחזור הביתה בשלום מכל משימה. עם גיוסו, ענבר גילה בעצמו צד נוסף והפך ל'פריק' של ממש בכל הנוגע לכושר גופני. המסירות שלו הייתה מעוררת השראה ויוצאת דופן: הוא נהג לפקוד את חדר הכושר בבסיס בשעה שתיים בלילה, אחרי ימים ארוכים ומתישים של אימונים ופעילות מבצעית. גם כשיצא הביתה לחופשות קצרות, הוא מעולם לא ויתר על האימונים הקפדניים שלו – בין אם שהה בקיבוץ ובין אם בשדרות. <br><br>### החובש העדין שרצה להיות הכי טוב שאפשר<br><br>חודשיים לאחר שסיים את המסלול המפרך בסיירת, קיבל ענבר הצעה לצאת לקורס חובשים. לאחר התלבטות לא פשוטה, הוא נענה בחיוב – החלטה שתעצב את המשך דרכו ותחשוף את אופיו האמיתי. ענבר שאף למצוינות בכל דבר שעשה, וכדי להיות החובש הכי טוב שאפשר, הוא לא הסתפק רק באימונים בשטח. הוא התנסה על חבריו בחבישות ובפתיחת ורידים, וגם בחופשות הקצרות בבית תרגל את כל מה שלמד על בני המשפחה המסורים. סבתו היטיבה לתאר את הניגוד המקסים באופיו כשכתבה לו: 'נפעמתי מהיכולת שלך, נער עדין, להחדיר מחט אינפוזיה...'. השילוב הנדיר הזה – לוחם סיירת קשוח ומיומן מחד, ונער עדין, מתחשב ורגיש מאידך – היה סוד קסמו של ענבר. הוא ידע לאחוז בנשק כדי להגן, אך גם להחזיק במחט ובתחבושת כדי לרפא ולהציל. <br><br>### אהבה, חלומות על תאילנד והחלטה ללמוד רפואה<br><br>בחמשת החודשים האחרונים לחייו, ענבר היה בשיא פריחתו האישית. הוא היה מאושר עד גג העולם בזוגיות היפהפייה שלו עם יובל, בת זוגו האהובה. יחד הם החלו לרקום תוכניות לעתיד המשותף, ובין היתר תכננו לפרטי פרטים את הטיול הגדול לתאילנד, טיול של אחרי צבא, של חופש ואהבה. בערב שמחת תורה, שעות ספורות בלבד לפני שהשמיים נפלו על כולנו, זכתה אימו לשיחה פתוחה, כנה ומרגשת איתו. בשיחה זו, ענבר שיתף אותה בתובנות עמוקות שהגיע אליהן לגבי עתידו, ובראשן – ההחלטה להמשיך את דרכו כחובש וללמוד רפואה. הוא רצה להפוך את ייעוד הצלת החיים למקצוע, להמשיך לטפל באנשים ולהביא מזור לכאבם. <br><br>### הבוקר שבו נדמו שני דורות של גיבורים<br><br>בבוקר ה-7 באוקטובר 2023, השבת השחורה ששינתה את פני המדינה, ענבר מצא את עצמו בחזית הלחימה מול מתקפת הפתע האכזרית. בשעה 07:34, לאחר שנתקל במחבלים בצומת שער הנגב שעל כביש 34, נדם הטלפון של ענבר. באותו רגע נורא, נדמו גם חייו של הצעיר המבטיח שחלם להיות רופא. אך הטרגדיה הבלתי נתפסת של משפחת בויום לא הסתיימה שם. דקה או שתיים בלבד לאחר מכן, במרחק לא רב משם, נפל אביו של ענבר – רב-סמל בכיר גיל בויום זכרו לברכה – בקרב הירואי מול המחבלים בקיבוץ בארי. אב ובנו, שניהם גיבורים, שניהם יצאו להגן על הבית ועל המולדת, ושניהם נפלו באותו בוקר, בהפרש של דקות ספורות בלבד. <br><br>שורה תחתונה: ענבר בויום זכרו לברכה היה לוחם עז נפש וחובש רגיש שחלם לרפא אנשים. נפילתו, יחד עם נפילת אביו גיל זכרו לברכה, היא פצע פתוח בלב האומה כולה. באתר 'חרב גדעון' אנו מבטיחים שמורשתם המשותפת של גבורה, מסירות ואהבת האדם תאיר את דרכנו לנצח. יהי זכרם ברוך.