למה איראן וחיזבאללה לא תקפו ב-7 באוקטובר? הסוד התיאולוגי

שלום חברים, בואו נדבר על אחת השאלות המרתקות ביותר שעלו מאז השבעה באוקטובר. כולנו תהינו: למה בעצם איראן, חיזבאללה והחות'ים לא הצטרפו למתקפה של חמאס מיד באותו הבוקר? הרי ברור שאם הם היו עושים זאת, עם כל היכולות הצבאיות שלהם, הם היו מצליחים ליצור אפקט הרס גדול וקטלני אפילו יותר ממה שחמאס הצליח ליצור לבדו. בסרטון הזה אני רוצה להסביר לכם באופן מעמיק למה זה קרה, ואיך התשובה לשאלה הזו קשורה בכלל לסכסוך דתי בן 1,500 שנה.

השורשים ההיסטוריים: הפיצול בין הסונה לשיעה

כדי להבין את מה שקרה בחדרי החדרים של איראן וחיזבאללה באותו בוקר, אנחנו חייבים לחזור אחורה בזמן. כמו שדיברנו בסרטונים קודמים, הזרם השיעי באסלאם התפצל מהזרם המרכזי – הסונה – בעקבות מותו של הנביא מוחמד. כבר אז התחיל סכסוך פוליטי ודתי עמוק: מי צריך לרשת את מקומו של מוחמד ולהנהיג את המאמינים?

השיעים (שעוד לא נקראו אז בשם הזה) האמינו שהיורש הטבעי והחוקי הוא עלי בן אבי טאלב, בן דודו של מוחמד, שהיה גם נשוי לבתו. היו להם טיעונים חזקים לכך: עלי הוא קרוב משפחה מדרגה ראשונה, ולתפיסתם, האור האלוהי שעבר מסבו של מוחמד עבר גם לעלי. לכן, הייתה להם כל סיבה להאמין שעלי צריך להיות הח'ליף הראשון.

אבל ההיסטוריה התגלגלה אחרת. בפועל, מי שהחליף את מוחמד כח'ליף הראשון היה אבו בכר. אחריו שלט עומר, ואחריו עות'מאן (שהוא זה שאיגד את כל הכתבים ויצר את הקוראן שאנחנו מכירים כיום). רק לאחר מכן, הח'ליף הרביעי היה עלי.

נרטיב הקורבנות והטראומה של כרבלא

למה כל כך חשוב להבין את סדר הח'ליפים הזה? מכיוון שלאורך כל ההיסטוריה, ועד עצם היום הזה, מה שמלווה את השיעה הוא נרטיב עמוק של קורבנות. במשך 1,500 שנה הם חיים בתחושה שנגזלה מהם הבכורה. הם מאמינים באמונה שלמה שהזרם השיעי, יחד עם עלי ומאמיניו, הם אלה שהיו אמורים לשלוט באסלאם ולהוביל את האומה המוסלמית.

התחושה הזו הגיעה לשיא טראגי בשנת 680 לספירה, בקרב כרבלא המפורסם. נכדו של הנביא מוחמד (בנו של עלי) יצא למעין משימת התאבדות. לא היה לו שום סיכוי צבאי, והוא אכן נרצח שם באכזריות. למרות שהוא היה נצר ישיר לנביא, הרגו אותו. תחושת הקיפוח, האבל והנגזלות הזו מלווה את השיעים עד היום.

המהדי: משיח שיעי מול משיח סוני

מכאן אנחנו מגיעים לנקודה התיאולוגית הקריטית. השיעים מאמינים שהחל מהנביא מוחמד, ישנם 12 שליחים, או 12 אימאמים. הזרם המרכזי אצל השיעים, שהוא גם הזרם שמוביל כיום את משטר האייתוללות באיראן, נקרא "הזרם התרי-עשרי".

מי הוא אותו אימאם ה-12? לתפיסתם, זהו אימאם שעדיין נמצא בחיים, אך הוא מסתתר. הם קוראים לו "האימאם הנעלם" או ה"מהדי". המהדי הוא דמות משיחית, והשיעים מאמינים שהוא יחזור ויתגלה באחד משני תרחישים: או שכל העולם יתאסלם ויהפוך לשיעי, או שיהיה כאוס מוחלט בעולם – מעין מלחמת גוג ומגוג או "בלגן אטומי". (אגב, כשאני חושב על החתירה של איראן לפצצה גרעינית, אי אפשר שלא לתהות אם הם מנסים לייצר את אותו בלגן אטומי כדי לזרז את הגעתו של המהדי שלהם).

הסונים, לעומת זאת, מאמינים גם הם במהדי, אבל בצורה שונה לחלוטין. הם לא מאמינים באימאם נעלם בן מאות שנים. מבחינתם, המהדי יהיה אדם בשר ודם, מנהיג רגיל לכל דבר ועניין, שיופיע באחרית הימים. אמנם יש לו קריטריונים – הוא צריך להיות מנצר משפחתו של מוחמד ואפילו שמו צריך להיות מוחמד – אבל הוא אדם רגיל שחי בעולם.

השבעה באוקטובר: ההפתעה של סינואר

עכשיו, בואו נחזור לשבעה באוקטובר. ברור לכולנו שחמאס מומן, אומן וצויד על ידי איראן. גם חמאס וגם חיזבאללה לא תכננו את המתקפה הזו סתם כך משום מקום. הם תכננו אותה יחד, והאיראנים היו בסוד העניינים של התוכניות הגדולות.

אבל מה שהאיראנים וחיזבאללה לא ידעו, זה שיחיא סינואר יחליט להורות על יציאה למתקפה דווקא בבוקר השבעה באוקטובר. את הדבר הזה הוא עשה על דעת עצמו. איך אנחנו יודעים את זה? מעבר לעובדה שהם לא הצטרפו מיד, כוחות צה"ל מצאו מאוחר יותר במנהרות בעזה מכתב שסינואר שלח לחסן נסראללה, שבו הוא מבקש ממנו להצטרף למערכה שהוא כבר התחיל.

הדילמה בבונקר באיראן והשורה התחתונה

בואו נדמיין לרגע את הסיטואציה. גם אנחנו בישראל הופתענו לחלוטין, אבל נניח לצורך העניין שאני עכשיו האייתוללה ח'אמנאי. אני מגלה שסינואר התחיל את מתקפת הפתע בלעדיי. יכול להיות שהייתי כועס עליו, מופתע, או מתעצבן שאני לא מוכן במאה אחוז. אבל מבחינה אסטרטגית קרה – הייתי אמור להצטרף! הרי יש לי פה הזדמנות היסטורית להשמיד את מדינת ישראל, המטרה העליונה שלי.

אז למה הם בכל זאת עמדו מנגד באותן שעות קריטיות?

כאן נכנס לתמונה סיפור המהדי. תחשבו מה היה קורה אם באמת ישראל הייתה מושמדת באותו היום. מי שיזם את המתקפה והוביל אותה היה יחיא סינואר – מנהיג סוני. עם שיגעון הגדלות שלו, אני לא אתפלא אם הוא באמת האמין שהוא-הוא המהדי של הסונים. שהוא המשיח שהביא את הגאולה לעולם המוסלמי על ידי השמדת ישראל.

האם אתם חושבים שהשיעים – שבמשך 1,500 שנה שונאים את הסונים, מקללים את הח'ליפים הראשונים שגזלו מעלי את הבכורה, וחיים בתחושת קיפוח היסטורית – יכלו להרשות לעצמם מצב כזה? האם הם יכלו להסכים, ולו בסיכוי הקל ביותר, שסינואר הסוני ייתפס בעולם המוסלמי בתור המהדי? שפתאום יתברר שהסונה צדקה כל השנים והשיעה טעתה?

אני לא יודע אם אפשר לקרוא לזה "הנס הגדול שלנו", אבל אין ספק שהסכסוך ההיסטורי בין הסונים לשיעים הוא אחד הדברים שהצילו אותנו יותר מפעם אחת במהלך קיומה של מדינת ישראל. למרות שהם שונאים אותנו שנאת מוות, הם שונאים אחד את השני לא פחות.

במקרה של השבעה באוקטובר, השנאה התיאולוגית הזו שיחקה לטובתנו. במרתפים באיראן, כשהם התלבטו אם להצטרף מיד למלחמה, הם פשוט לא היו מוכנים מבחינה דתית ותיאולוגית לאפשר לסינואר לקבל את הכתר של המהדי. הם לא יכלו לשאת את המחשבה שהסונה תנצח בקרב על הנרטיב האסלאמי. אחר כך, כשהם כבר הצטרפו למערכה בצורות שונות, זה כבר היה סיפור אחר. אבל באותו רגע קריטי של הכרעה, התיאולוגיה ניצחה את האסטרטגיה.

מה אתם חושבים על הזווית הזו? ספרו לי בתגובות.