אתר מאובטח. חיבור מוצפן. לא נבקש סיסמה או פרטי אשראי בהודעה. דיווח אבטחה

אריאל אורבוך

שלבי ההתפשטות של האסלאם: התיאוריה של סאם שאמון

האם קיימת באמת חלוקה בין אסלאם מתון לקיצוני? הכירו את התיאוריה המרתקת של חוקר האסלאם סאם שאמון על שלושת שלבי ההתפשטות של האסלאם והפסוקים בקוראן.

עודכן: 4 דק׳ קריאה4:17 סרטון

האם אי פעם תהיתם למה יש פסוקים בקוראן שמדברים על סובלנות מופלאה, ולעומתם פסוקים שקוראים לאלימות חסרת פשרות? אנחנו שומעים לא פעם בשיח הציבורי את החלוקה המוכרת בין "אסלאם מתון" לבין "אסלאם קיצוני". אנשים רבים נוטים לומר: "תראו, בכל דת יש דברים טובים ויש דברים פחות טובים, וכל אחד יכול לקחת מהדת את מה שהוא רוצה".

אבל היום אני רוצה להציג בפניכם קונספט מרתק ששופך אור אחר לגמרי על הסוגיה הזו. מדובר בתיאוריה של חוקר האסלאם סאם שאמון (Sam Shamoun), שמציע הסבר שונה לחלוטין לפערים הללו.

לפי שאמון, אין באמת דבר כזה "דרגות שונות" באסלאם במובן של מתונים מול קיצוניים. לאסלאם, הוא טוען, יש רק מטרה אחת ברורה: להתפשט. השאיפה הסופית היא להגיע למצב שבו כל העולם יהיה מוסלמי ותקום ח'ליפות עולמית. הסיבה שאנחנו רואים מוסלמים שמתנהגים בצורה מתונה לצד כאלה שמתנהגים בצורה קיצונית, קשורה אך ורק למיקום הגיאוגרפי שלהם ולשלב ההתפתחות שבו הקהילה שלהם נמצאת באותו אזור.

הרקע ההיסטורי: פסוקי מכה מול פסוקי אל-מדינה

כדי להבין את התיאוריה של שאמון, אנחנו חייבים לחזור אחורה אל ההיסטוריה של האסלאם ואל האופן שבו נכתב הקוראן. על פי המסורת המוסלמית, הקוראן לא נכתב ביום אחד. לנביא מוחמד התגלו פסוקים שירדו אליו מהשמיים מאת אללה במשך תקופה ארוכה.

היום, חוקרי האסלאם יודעים להבחין בבירור בין שתי תקופות מרכזיות בחייו של מוחמד, שמשתקפות היטב בפסוקים שקיבל:

  1. תקופת מכה: תחילת דרכו של מוחמד. בתקופה זו הוא היה מנהיג של קבוצת מאמינים קטנה מאוד בעיר מכה, מוקף ברוב מוחלט של פוליתאיסטים (עובדי אלילים). הפסוקים שירדו במכה מאופיינים בהרבה יותר סובלנות ויכולת להכיל את האחר.
  2. תקופת אל-מדינה: בהמשך דרכו, מוחמד הגר לעיר אל-מדינה (אירוע המכונה "ההיג'רה"). שם, הקהילה המוסלמית צברה כוח פוליטי וצבאי. הפסוקים שהתגלו באל-מדינה הם הרבה יותר תוקפניים. אלו פסוקים שקוראים לאלימות, לצורך לתקוף את הכופרים, להרוג אותם או "להכות בצווארם".

על בסיס החלוקה ההיסטורית הזו, סאם שאמון מתאר שלושה שלבים עוקבים של התפשטות האסלאם באזורים שונים בעולם.

שלושת שלבי ההתפשטות של האסלאם

שלב ראשון: מיעוט קטן וסובלנות

בשלב הראשון, כאשר האסלאם מבקש לבסס את עצמו במדינה זרה או באזור שבו הוא עדיין לא שולט, הקהילה המוסלמית מונה מעט מאוד אנשים. כשיש מעט מאוד מוסלמים והם נמצאים בעמדת חולשה, הם נוטים להיות מאוד סובלניים.

בשלב הזה, הם יצטטו בעיקר את הפסוקים שירדו לנביא מוחמד בתקופת מכה. לדוגמה, בסורה 109 של הקוראן (סורת אל-כאפרון), ישנו פסוק מפורסם שאומר: "לכם דינכם ולי דיני" (לכום דינוכום וליא דין). כלומר, לכל אחד יש את האמונה שלו ואת התורה שלו. באותה תקופה במכה, מוחמד ניסה להתמודד עם המציאות שבה הוא מוקף באנשים שמאמינים בריבוי אלילים (דבר שאסור בתכלית האיסור באסלאם). מכיוון שהוא היה בקבוצה קטנה, המסר שלו היה: חבר'ה, אנחנו לא כופים את עצמנו על אף אחד. נחיה ותנו לחיות.

שלב שני: צבירת כוח ודרישת זכויות

כאשר הקהילה המוסלמית גדלה ומתבססת, היא עוברת לשלב השני. בשלב הזה, כפי שמתאר שאמון, אנחנו מתחילים לראות שינוי ברמת המסרים. הקהילה הופכת להיות הרבה יותר תוקפנית מבחינה רטורית.

הם מתחילים לדרוש את הזכויות שלהם בקול רם, מדברים על "אסלאמופוביה", וטוענים שיש הדרה וקיפוח של מוסלמים בחברה הכללית. דרך השיח הזה, של הצגת עצמם כקורבנות הדורשים צדק, הם צוברים יותר ויותר תהודה ולגיטימציה לדברים שהם רוצים להטיף אליהם. הם משנים את השיח הציבורי ומכינים את הקרקע לשלב הבא.

שלב שלישי: שליטה ואגרסיביות

השלב השלישי והאחרון הוא השלב שבו הקהילה המוסלמית צברה מספיק כוח ויש לה את היכולת המעשית להשתלט על אזור מסוים — בין אם זו שכונה, עיר, או מדינה שלמה.

בשלב הזה, הסובלנות נעלמת והם נהיים מאוד אגרסיביים. כעת, הם כבר לא מצטטים את פסוקי מכה הסובלניים, אלא נשענים על הפסוקים שירדו למוחמד באל-מדינה. אלו הפסוקים שאומרים שצריך להכות את הכופר, להכות אותו על צווארו, ופסוקים שמפגינים אפס סובלנות כלפי כל מי שאינו מוסלמי או שאינו מתיישר עם חוקי הדת.

שורה תחתונה

התיאוריה של סאם שאמון מציעה לנו משקפיים אחרים להסתכל דרכם על המציאות. לפי גישתו, כשאנחנו רואים פערים בהתנהגות של קהילות מוסלמיות שונות ברחבי העולם, לא מדובר בדת שיש בה "בופה" של דברים טובים ורעים שכל אחד יכול לבחור מהם כראות עיניו. מדובר, למעשה, באסטרטגיה מובנית שנגזרת מההיסטוריה של האסלאם עצמו: ההתנהגות והפסוקים המצוטטים משתנים בהתאם לשלב ההתפתחות והכוח של הקהילה באותו מקום.

ההבנה של המנגנון הזה — המעבר ממיעוט סובלני (מכה), דרך קבוצה הדורשת זכויות, ועד להשתלטות אגרסיבית (אל-מדינה) — היא כלי חשוב בהסברה שלנו ובהבנת המציאות הגיאו-פוליטית סביבנו.

מה אתם חושבים על התיאוריה הזו? האם אתם מזהים את השלבים האלו מתרחשים היום במדינות שונות בעולם? אשמח לשמוע את דעתכם בתגובות.

שאלות ותשובות

שאלה: מי הוא סאם שאמון ומהי התיאוריה שלו?

סאם שאמון הוא חוקר אסלאם שטוען כי אין באמת חלוקה מהותית בין 'אסלאם מתון' ל'אסלאם קיצוני'. לטענתו, לאסלאם יש מטרה אחת והיא התפשטות, וההבדלים בהתנהגות המוסלמים נובעים מהשלב בו הם נמצאים בתהליך ההשתלטות על אזור מסוים.

שאלה: מה ההבדל בין פסוקי מכה לפסוקי אל-מדינה בקוראן?

על פי חקר האסלאם, הפסוקים שהתגלו למוחמד בתחילת דרכו בעיר מכה מתאפיינים בסובלנות והכלה, שכן המוסלמים היו מיעוט. לעומת זאת, הפסוקים שהתגלו לאחר ההגירה לעיר אל-מדינה, כאשר האסלאם צבר כוח, הם תוקפניים יותר וקוראים לאלימות כלפי כופרים.

שאלה: מהי סורה 109 המוזכרת במאמר?

סורה 109 בקוראן היא סורה מתקופת מכה. היא כוללת את הפסוק 'לכם דינכם ולי דיני', המייצג גישה של סובלנות ואי-כפייה דתית, אשר אפיינה את התקופה בה מוחמד וקבוצת מאמיניו היו מיעוט קטן מול רוב פוליתאיסטי.

שאלה: מהם שלושת שלבי ההתפשטות לפי שאמון?

השלב הראשון הוא שלב המיעוט הסובלני (בדומה לתקופת מכה). השלב השני הוא צבירת כוח ודרישת זכויות תוך שימוש בטענות על הדרה ואסלאמופוביה. השלב השלישי מתרחש כאשר יש יכולת השתלטות, ואז הגישה הופכת לאגרסיבית בהתבסס על פסוקי אל-מדינה.

עוד בנושא

"אין לי ארץ אחרת, אין לי דגל אחר": נאיל זועבי עושה סדר על ישראל והאסלאם
איסלםהסברה התקפיתהיסטוריה

"אין לי ארץ אחרת, אין לי דגל אחר": נאיל זועבי עושה סדר על ישראל והאסלאם

כיצד נתפסת מדינת ישראל בעיני מוסלמי מאמין? שיחה מרתקת עם נאיל זועבי, שמסביר דרך הקוראן והמציאות הפוליטית מדוע ארץ ישראל שייכת לעם ישראל, וקורא לערביי ישראל להשתלב במדינה.

4 דק׳ קריאה
עמותת 'חרב גדעון'

עמותת 'חרב גדעון'

הסברה התקפית למען עם ישראל

עמותת 'חרב גדעון' פועלת בחזית ההסברה — הכשרת דוברים, יצירת תוכן וכלים למאבק באנטישמיות ובדה-לגיטימציה, בארץ ובעולם. הצטרפו אל הפעילות ותנו לקול שלנו להישמע חזק וברור.

לאתר עמותת 'חרב גדעון' ←