שלבי ההתפשטות של האסלאם: התיאוריה של סאם שאמון

האם אי פעם תהיתם למה יש פסוקים בקוראן שמדברים על סובלנות מופלאה, ולעומתם פסוקים שקוראים לאלימות חסרת פשרות? אנחנו שומעים לא פעם בשיח הציבורי את החלוקה המוכרת בין "אסלאם מתון" לבין "אסלאם קיצוני". אנשים רבים נוטים לומר: "תראו, בכל דת יש דברים טובים ויש דברים פחות טובים, וכל אחד יכול לקחת מהדת את מה שהוא רוצה".

אבל היום אני רוצה להציג בפניכם קונספט מרתק ששופך אור אחר לגמרי על הסוגיה הזו. מדובר בתיאוריה של חוקר האסלאם סאם שאמון (Sam Shamoun), שמציע הסבר שונה לחלוטין לפערים הללו.

לפי שאמון, אין באמת דבר כזה "דרגות שונות" באסלאם במובן של מתונים מול קיצוניים. לאסלאם, הוא טוען, יש רק מטרה אחת ברורה: להתפשט. השאיפה הסופית היא להגיע למצב שבו כל העולם יהיה מוסלמי ותקום ח'ליפות עולמית. הסיבה שאנחנו רואים מוסלמים שמתנהגים בצורה מתונה לצד כאלה שמתנהגים בצורה קיצונית, קשורה אך ורק למיקום הגיאוגרפי שלהם ולשלב ההתפתחות שבו הקהילה שלהם נמצאת באותו אזור.

הרקע ההיסטורי: פסוקי מכה מול פסוקי אל-מדינה

כדי להבין את התיאוריה של שאמון, אנחנו חייבים לחזור אחורה אל ההיסטוריה של האסלאם ואל האופן שבו נכתב הקוראן. על פי המסורת המוסלמית, הקוראן לא נכתב ביום אחד. לנביא מוחמד התגלו פסוקים שירדו אליו מהשמיים מאת אללה במשך תקופה ארוכה.

היום, חוקרי האסלאם יודעים להבחין בבירור בין שתי תקופות מרכזיות בחייו של מוחמד, שמשתקפות היטב בפסוקים שקיבל:

1. תקופת מכה: תחילת דרכו של מוחמד. בתקופה זו הוא היה מנהיג של קבוצת מאמינים קטנה מאוד בעיר מכה, מוקף ברוב מוחלט של פוליתאיסטים (עובדי אלילים). הפסוקים שירדו במכה מאופיינים בהרבה יותר סובלנות ויכולת להכיל את האחר.
2. תקופת אל-מדינה: בהמשך דרכו, מוחמד הגר לעיר אל-מדינה (אירוע המכונה "ההיג'רה"). שם, הקהילה המוסלמית צברה כוח פוליטי וצבאי. הפסוקים שהתגלו באל-מדינה הם הרבה יותר תוקפניים. אלו פסוקים שקוראים לאלימות, לצורך לתקוף את הכופרים, להרוג אותם או "להכות בצווארם".

על בסיס החלוקה ההיסטורית הזו, סאם שאמון מתאר שלושה שלבים עוקבים של התפשטות האסלאם באזורים שונים בעולם.

שלושת שלבי ההתפשטות של האסלאם

שלב ראשון: מיעוט קטן וסובלנות

בשלב הראשון, כאשר האסלאם מבקש לבסס את עצמו במדינה זרה או באזור שבו הוא עדיין לא שולט, הקהילה המוסלמית מונה מעט מאוד אנשים. כשיש מעט מאוד מוסלמים והם נמצאים בעמדת חולשה, הם נוטים להיות מאוד סובלניים.

בשלב הזה, הם יצטטו בעיקר את הפסוקים שירדו לנביא מוחמד בתקופת מכה. לדוגמה, בסורה 109 של הקוראן (סורת אל-כאפרון), ישנו פסוק מפורסם שאומר: "לכם דינכם ולי דיני" (לכום דינוכום וליא דין). כלומר, לכל אחד יש את האמונה שלו ואת התורה שלו. באותה תקופה במכה, מוחמד ניסה להתמודד עם המציאות שבה הוא מוקף באנשים שמאמינים בריבוי אלילים (דבר שאסור בתכלית האיסור באסלאם). מכיוון שהוא היה בקבוצה קטנה, המסר שלו היה: חבר'ה, אנחנו לא כופים את עצמנו על אף אחד. נחיה ותנו לחיות.

שלב שני: צבירת כוח ודרישת זכויות

כאשר הקהילה המוסלמית גדלה ומתבססת, היא עוברת לשלב השני. בשלב הזה, כפי שמתאר שאמון, אנחנו מתחילים לראות שינוי ברמת המסרים. הקהילה הופכת להיות הרבה יותר תוקפנית מבחינה רטורית.

הם מתחילים לדרוש את הזכויות שלהם בקול רם, מדברים על "אסלאמופוביה", וטוענים שיש הדרה וקיפוח של מוסלמים בחברה הכללית. דרך השיח הזה, של הצגת עצמם כקורבנות הדורשים צדק, הם צוברים יותר ויותר תהודה ולגיטימציה לדברים שהם רוצים להטיף אליהם. הם משנים את השיח הציבורי ומכינים את הקרקע לשלב הבא.

שלב שלישי: שליטה ואגרסיביות

השלב השלישי והאחרון הוא השלב שבו הקהילה המוסלמית צברה מספיק כוח ויש לה את היכולת המעשית להשתלט על אזור מסוים — בין אם זו שכונה, עיר, או מדינה שלמה.

בשלב הזה, הסובלנות נעלמת והם נהיים מאוד אגרסיביים. כעת, הם כבר לא מצטטים את פסוקי מכה הסובלניים, אלא נשענים על הפסוקים שירדו למוחמד באל-מדינה. אלו הפסוקים שאומרים שצריך להכות את הכופר, להכות אותו על צווארו, ופסוקים שמפגינים אפס סובלנות כלפי כל מי שאינו מוסלמי או שאינו מתיישר עם חוקי הדת.

שורה תחתונה

התיאוריה של סאם שאמון מציעה לנו משקפיים אחרים להסתכל דרכם על המציאות. לפי גישתו, כשאנחנו רואים פערים בהתנהגות של קהילות מוסלמיות שונות ברחבי העולם, לא מדובר בדת שיש בה "בופה" של דברים טובים ורעים שכל אחד יכול לבחור מהם כראות עיניו. מדובר, למעשה, באסטרטגיה מובנית שנגזרת מההיסטוריה של האסלאם עצמו: ההתנהגות והפסוקים המצוטטים משתנים בהתאם לשלב ההתפתחות והכוח של הקהילה באותו מקום.

ההבנה של המנגנון הזה — המעבר ממיעוט סובלני (מכה), דרך קבוצה הדורשת זכויות, ועד להשתלטות אגרסיבית (אל-מדינה) — היא כלי חשוב בהסברה שלנו ובהבנת המציאות הגיאו-פוליטית סביבנו.

מה אתם חושבים על התיאוריה הזו? האם אתם מזהים את השלבים האלו מתרחשים היום במדינות שונות בעולם? אשמח לשמוע את דעתכם בתגובות.