סמ"ר ליאור שטיינברג ז"ל: הלוחם שביקש להציל חיים

שלום לכם, כאן אריאל אורבוך. בכל פעם שאני יושב לכתוב על נופל, הלב נחמץ מחדש, והמילים מרגישות קטנות אל מול גודל האובדן. הפעם אני מבקש לספר לכם על סמל-ראשון ליאור שטיינברג ז"ל. צעיר בן עשרים ושבעה חודשים בלבד, שכל מהותו הייתה מקצועיות, חברות, והרצון העז והטהור כל כך להציל חיים. במלחמה הארוכה והכואבת הזו, אנחנו נחשפים שוב ושוב לסיפורים של צעירים ששמו את עצמם בחזית, וליאור הוא דוגמה מובהקת לרוח הזו – רוח של התנדבות, של מסירות, ושל אהבת האדם.\n\n## תחילת הדרך והכניסה ללחימה בעזה\n\nכאשר פרצה המלחמה, ליאור היה רק בתחילת דרכו הצבאית, עדיין בשלבי ההכשרה הראשוניים כלוחם. המעבר החד משגרת אימונים למציאות של מלחמה כוללת לא הרתיע אותו; להפך, הוא הבין מיד את גודל השעה ואת המשמעות של להיות לוחם בצה"ל בעת הזו. עם סיום מסלול ההכשרה המאתגר, הוא הוצב בפלוגת חשיפה-תקיפה (פחת"ק) רותם של גדוד 9, והצטרף מיד ללחימה המורכבת והמסוכנת ברצועת עזה.\n\nחבריו ומפקדיו מספרים על לוחם שבלט מהרגע הראשון. בסביבה לוחצת, תחת אש ובתנאים קשים, ליאור הפגין קור רוח, מקצועיות ללא פשרות, ומסירות אין קץ לתפקיד. הוא היה חבר אמת, כזה שאפשר לסמוך עליו בעיניים עצומות, ואהוב מאוד על כל סובביו. הנוכחות שלו נסכה ביטחון בקרב הלוחמים שלצידו.\n\n## הייעוד להציל חיים: קורס החובשים הקרביים\n\nהמקצועיות הרבה של ליאור והמסירות שהפגין לא נעלמו מעיני מפקדיו. הם זיהו את הפוטנציאל העצום שטמון בו, את האחריות האישית שלו ואת הלב הגדול, והחליטו להוציא אותו לקורס חובשים קרביים. להיות חובש קרבי זה לא רק לשאת פק"ל כבד על הגב; זה אומר לקחת על עצמך את האחריות הכבדה ביותר – להיות זה שחבריו נושאים אליו עיניים ברגעים הקשים מכל.\n\nעבור ליאור, זו לא הייתה סתם עוד הכשרה. הוא היה נלהב מהתפקיד החדש, תפקיד שמעניק לו את הזכות והיכולת להציל חיים בשדה הקרב. קורס החובשים היה מבחינתו התקופה הטובה ביותר בשירותו הצבאי. הוא שקע בלימודים, תרגל כל פרוצדורה רפואית במסירות, ורכש חברים חדשים לדרך. הוא ידע שהידע שהוא רוכש עכשיו עשוי להיות ההבדל שבין חיים למוות עבור חבריו לנשק. בחודש מאי 2025, הוא סיים את הקורס בהצלחה רבה, ומיד שב אל חבריו שלחמו ברצועת עזה, הפעם עם אחריות כפולה – כלוחם וכאחראי על חייהם.\n\n## האסון הכבד במחנה ג'באליה\n\nהלחימה בצפון רצועת עזה, ובמיוחד במחנה ג'באליה, גבתה מחיר דמים כבד. ביום ו' בסיוון תשפ"ה, ה-2 ביוני 2025, פעל הכוח של ליאור במרחב רווי סכנות. במהלך הפעילות המבצעית, רכב ההאמר שבו נסע ליאור עלה על מטען חבלה עוצמתי והתפוצץ. עוצמת הפיצוץ הייתה קטלנית, וליאור נהרג במקום.\n\nבאותו אירוע קשה וטרגי, איבדנו שני לוחמים גיבורים נוספים מהחטיבה: סמל ראשון אופק ברהנה ז"ל וסמל ראשון עומר ואן גלדר ז"ל. שלושה צעירים, שלושה עולמות ומלואם, שחייהם נגדעו באחת על משמרתם.\n\n## שורה תחתונה: מורשת של מסירות והקרבה\n\nליאור הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בעירו, פתח תקווה, כשהוא מותיר אחריו הורים ואחות שכאבם לא ניתן לתיאור במילים. לאחר נפילתו, הועלה לדרגת סמל-ראשון, סמל להערכה העמוקה של צה"ל על פועלו וגבורתו.\n\nסיפורו של סמ"ר ליאור שטיינברג ז"ל הוא סיפורו של דור שלם – צעירים שנקראו אל הדגל, התבגרו בבת אחת, ובחרו לקחת על עצמם את המשימות הקשות ביותר מתוך אהבת הארץ ורעות לוחמים. ליאור רצה להציל חיים. הוא בחר במסלול הקשה, המאתגר והאחראי ביותר. בחייו הקצרים והמשמעותיים, הוא שמר על כולנו, ומורשתו – מורשת של חברות, מקצועיות ומסירות נפש – תמשיך להאיר את דרכנו. אנו מרכינים ראש לזכרו ולזכר חבריו שנפלו עימו. יהי זכרו ברוך.