לירן בן ציון הי"ד: החיוך הכובש והגיבור מחטיבה 401 שנפל בלבנון

כשאנחנו מתבוננים על הפנים הצעירות והיפות של הגיבורים שלנו, אלה שמגנים עלינו בגופם, אנחנו רואים את תמצית הסיפור הישראלי כולו. היום, בלב כבד אך בגאווה עצומה, אני רוצה לספר לכם על גיבור כזה – לירן בן ציון הי"ד. עלם חמודות, בן 19 בלבד בנופלו, שסיפור חייו הקצרים אך המלאים הוא עדות לעוצמה, לערכיות ולאהבת הארץ שפועמת בדור המופלא הזה. לירן נפל בקרב בדרום לבנון, כשהוא מותיר אחריו משפחה כואבת, אומה שלמה שאבלה על לכתו, ומורשת של גבורה ונתינה שתישאר איתנו לנצח. הסיפור של לירן הוא לא רק סיפור על אובדן, אלא סיפור על הדרך שבה בחר לחיות את חייו, על הערכים שהובילו אותו, ועל האור הגדול שהפיץ סביבו.

חיוך כובש ואהבת חיים: מי היה לירן?

לירן נולד בכ"ד בתמוז תשס"ו, ה-20 ביולי 2006. הוא גדל והתחנך כבנם האהוב של קרן ואייל, והיה האח האמצעי לשתי אחיותיו, לין ואורין. להיות אח אמצעי זה לעיתים קרובות להיות החוליה המקשרת, הדבק של המשפחה, ונראה שלירן מילא את התפקיד הזה באהבה גדולה. משפחה ישראלית שורשית, אוהבת ותומכת, שהעניקה לו את הבסיס הערכי האיתן שליווה אותו לאורך כל הדרך.

מגיל צעיר מאוד, לירן בלט בסביבתו כאדם ערכי בצורה יוצאת דופן. הוא היה אדם מכבד, כזה שרואה את האחר בגובה העיניים, והיה אהוב מאוד על כל קרוביו ומשפחתו. מה שאיפיין אותו יותר מכל הייתה אהבת החיים העזה שלו. היה לו חיוך כובש, מאיר פנים, וטוב לב שפשוט קרן החוצה. כל מי שפגש אותו, כל מי שהכיר אותו, לא יכול היה להישאר אדיש לאור הזה. הוא השאיר חותם עמוק על סביבתו – בבית הספר, בתנועת הנוער, בין החברים ובמשפחה המורחבת.

לירן לא היה מאלה שעומדים מנגד כשמישהו זקוק לעזרה. הוא תמיד היה הראשון להושיט יד, הראשון להתנדב, הראשון לקחת אחריות. התכונה הבולטת והמרגשת ביותר שלו הייתה היכולת לשים את טובת הכלל לפני טובתו האישית. בעולם שבו לעיתים האינדיבידואליזם והמרדף אחרי ה"אני" חוגגים, לירן היה מגדלור של נתינה ושל ערבות הדדית. הוא הבין באופן טבעי ועמוק שאנחנו חלק ממשהו גדול יותר.

בעקבות בני הדודים: הגיוס לחיל השריון ולחטיבה 401

הערכים שלירן ספג בבית משפחת בן ציון לא נשארו רק בגדר מילים יפות; הם תורגמו למעשים בשטח. כאשר הגיע הרגע להתגייס לצה"ל, לירן ידע בדיוק לאן פניו מועדות. בתאריך ה-23 במרץ 2025, לירן התגייס לצה"ל ובחר לשרת כלוחם בחיל השריון. הבחירה הזו לא הייתה מקרית. הוא הלך בעקבות בני דודיו ששירתו בחיל, והם היוו עבורו דוגמה אישית ומודל לחיקוי. הוא ראה בהם את הדרך הנכונה לתרום, להגן על המדינה ולהיות חלק ממשפחת השריונרים – משפחה של פלדה ואנשים של ברזל.

במהלך שירותו הצבאי, לירן הוכיח את עצמו במהירות רבה. השריון הוא חיל שדורש מקצוענות חסרת פשרות, עבודת צוות מושלמת, ויכולת טכנית לצד חוסן מנטלי. לאור המקצועיות הגבוהה שלו, המסירות והכישורים יוצאי הדופן שהפגין לאורך מסלול ההכשרה, הוא נבחר לתפקיד משמעותי, יוקרתי ורגיש במיוחד: לשרת כתותחן בצוות החפ"ק (חבורת הפיקוד הקדמית) של סגן מפקד הגדוד (סמג"ד) בחטיבה 401, גדוד 9.

חטיבה 401, "עוצבת עקבות הברזל", היא אחת החטיבות המובילות והחשובות בצה"ל, וגדוד 9 הוא גדוד בעל מורשת קרב מפוארת. להיות תותחן בצוות חפ"ק סמג"ד משמעו להיות בחוד החנית של העשייה המבצעית. זהו הצוות שנמצא תמיד קדימה, בלב קבלת ההחלטות, במקום שבו מוכרעים הקרבות. התותחן בטנק הוא העיניים והכוח המחץ – זה שנדרש לקור רוח מוחלט, לדיוק מקסימלי, ולאחריות עצומה. לירן ניחן בכל התכונות הללו בשפע, והוא ביצע את תפקידו במסירות אין קץ.

הקרב האחרון: גבורה בדרום לבנון

המציאות הביטחונית המורכבת של ישראל הובילה את לירן ואת חבריו לצוות לחזית הצפונית. האיום מצפון דרש את טובי בנינו, ולירן היה שם, מוכן ומזומן להגן על הבית. בתאריך ה-29 במרץ 2026, יצא צוות הטנק של לירן לפעילות מבצעית מורכבת, רגישה וחשובה בדרום לבנון. המטרה הייתה ברורה: להגן על יישובי הצפון, להסיר איומים של ארגוני הטרור, ולהבטיח את ביטחון אזרחי מדינת ישראל.

דרום לבנון הוא שטח קשה, רווי איומים, הדורש דריכות שיא בכל רגע נתון. במהלך אותה פעילות מבצעית, אירע הנורא מכל. הטנק שבו שהה לירן, יחד עם חבריו לצוות, ספג פגיעה ישירה וקטלנית של טיל נ"ט (נגד טנקים). הפגיעה הייתה אנושה, וגבתה את חייו של לירן במקום.

לירן נפל כגיבור ישראל. הוא נפל כשהוא מגן על מולדתו, בתוך הטנק שהפך לביתו השני, במשימה שעליה התאמן ולמענה התגייס. בן 19 בלבד היה בנופלו. מספר בלתי נתפס. חיים שלמים של חלומות, של תקוות, של הקמת משפחה בעתיד, של טיולים ואהבות – הכול נגדע באחת באותה פגיעה ארורה באדמת לבנון.

שורה תחתונה: מורשת של אור, נתינה והקרבה

אובדנו של לירן בן ציון הי"ד הוא פצע עמוק ומדמם בלב המשפחה – ההורים קרן ואייל, והאחיות לין ואורין – ובלב האומה כולה. אין מילים שיוכלו לנחם משפחה שאיבדה את היקר לה מכל, ילד שכל עתידו היה לפניו. אבל מתוך הכאב העצום והתהום הפעורה, אנחנו, כחברה וכעם, חייבים לזכור את האור הגדול שלירן הפיץ בחייו הקצרים.

לירן לימד אותנו פרק בהלכות חיים. הוא לימד אותנו מהי אהבת חיים אמיתית, כזו שמוקרנת כלפי חוץ ומדביקה את הסובבים בחיוך. הוא לימד אותנו מהי עזרה לזולת ללא תנאים, ומהי המשמעות העמוקה והאמיתית של לשים את טובת הכלל לפני טובתך האישית. הערכים האלה הם הצוואה הלא כתובה שהוא השאיר לנו.

כשאנחנו קוראים את סיפורו של לירן, אנחנו מבינים איזה דור של ענקים גדל כאן בינינו. דור שאינו מהסס, שמוכן ללכת בעקבות בני משפחתו לשירות קרבי ומשמעותי בחיל השריון, דור שמתייצב בחזית בדרום לבנון בגבורה עילאית. חיוכו הכובש של לירן אולי כבה פיזית, אך החותם שהשאיר על כל מי שהכיר אותו, ועל כל מי שקורא כעת את סיפורו, יישאר חקוק לנצח.

חובתנו היא לזכור אותו, להזכיר אותו, ולהשתדל להיות קצת יותר כמוהו – קצת יותר מחייכים, קצת יותר עוזרים, וקצת יותר שמים את הכלל לפני העצמי.

יהי זכרו ברוך, צרור בצרור החיים, ובליבנו לעד. ת.נ.צ.ב.ה.