גיבורה בעל כורחה: סיפור גבורתה של ליז (ליזי) חלפון אלחרר ז"ל

כשאני יושב לכתוב את סיפורה של ליז (ליזי) חלפון אלחרר, הלב שלי מחסיר פעימה והמילים נראות קטנות ודלות אל מול המציאות האכזרית. יש סיפורים שבהם הגבורה אינה נמדדת בנשק, במדים או בהסתערות בשדה הקרב, אלא באהבה טהורה, אינסופית, של אם לבתה. ליז נרצחה בביתה שבקיבוץ חולית בשבעה באוקטובר 2023, והיא בת 46 בלבד. הסיפור שלה הוא עדות מצמררת לרוע המוחלט שפגשנו באותו בוקר, אך יותר מכך – הוא עדות לכוחה הבלתי מנוצח של האימהות, כוח ששום מחבל ושום כדור לא יכולים לכבות.\n\n## השבת השחורה בקיבוץ חולית\nבאותה שבת בבוקר, ליז שהתה בביתה יחד עם בעלה מאיר ובתם הקטנה, עדי בת השבע. מה שהתחיל כבוקר חג שקט, בוקר של שמחת תורה שאמור היה להיות מוקדש למשפחה, לארוחת בוקר משותפת ולמנוחה, הפך ברגע אחד לסיוט שאין ממנו דרך חזרה. מיד כשנשמעו האזעקות הראשונות שפילחו את השקט של עוטף עזה, הפעילה ליז את האינסטינקט האימהי וההישרדותי שלה. היא ועדי מיהרו להסתגר בממ"ד, החדר שאמור היה לשמור עליהן מכל משמר, בעוד מאיר שהה בחדר הסמוך.\n\nהדקות חלפו, והאזעקות התחלפו בקולות נפץ, צעקות בערבית וירי שהלכו והתקרבו אל פתח הבית. ליז, בחושיה החדים, הבינה את גודל הסכנה. בתושייה שקשה לתאר במילים, היא הורתה לעדי הקטנה להיכנס לתוך הארון שבממ"ד ולהתחבא שם עמוק בפנים. היא לא ידעה באותם רגעים שזו תהיה הפעולה שתשנה את גורלה של עדי לנצח, הפעולה שתבטיח את המשך חייה של הילדה ותשאיר לה עתיד.\n\n## 7:20 – הרגע שבו פרץ הרוע פנימה\nהשעון הראה 7:20 בבוקר כאשר המחבלים, שטופי שנאה וצמאים לדם, חדרו לבית משפחת אלחרר. הם לא בחלו בדבר, ופרצו באכזריות אל תוך הממ"ד שבו שהו ליז ועדי. ברגעים הקשים והאפלים האלה, נורו לעבר ליז מספר יריות. מיד לאחר מכן, באכזריות בלתי נתפסת, השליכו המחבלים רימון לעבר החדר שבו שהה מאיר. הבית, שהיה אמור להיות המבצר הבטוח והחם של המשפחה, הפך לזירת טבח אכזרית שבה אזרחים תמימים עמדו חסרי אונים מול מכונת רצח משומנת.\n\n## מגן אנושי של אהבה ומסירות\nכאן, בתוך התופת, מתגלה גבורתה העילאית של ליז. פצועה אנושות, כשכוחותיה אוזלים וגופה כואב ומדמם, היא עשתה את המעשה האצילי ביותר שאדם יכול לעשות. היא לא נכנעה לפחד או לכאב משתק. היא גררה את עצמה אל פתח הארון שבו הסתתרה עדי, ושכבה שם. בכוחותיה האחרונים, היא חסמה את דלת הארון בגופה.\n\nהיא הפכה את עצמה למגן אנושי. היא יצרה חיץ של בשר ודם, של אהבה ומסירות, בינה לבין המפלצות שסבבו בחדר. וכך, במעשה ההקרבה האחרון שלה, ליז הצילה את חייה של עדי. הבת הקטנה ניצלה בזכות אמה, שאהבתה אליה הייתה חזקה יותר מהמוות עצמו. מחבלים יכולים לקחת חיים, אבל הם לעולם לא יוכלו לנצח את רוח ההקרבה של אם המגנה על ילדתה. זהו ניצחון הרוח על החומר, ניצחון האור על החושך.\n\n## שורה תחתונה\nליז (ליזי) חלפון אלחרר הותירה אחריה את עדי, הורים כואבים, שלוש אחיות ואח. היא נרצחה בגיל 46, אך מורשתה היא מורשת של חיים, של אומץ לב ושל אהבה שאינה תלויה בדבר. כשאנחנו באתר "חרב גדעון" זוכרים את נופלי ונרצחי השבעה באוקטובר, אנחנו מרכינים ראש בפני נשים כמו ליז. גיבורות בעל כורחן, שברגע המבחן העליון בחרו להעניק חיים, גם במחיר חייהן שלהן. סיפורה של ליז הוא תזכורת כואבת למחיר ששילמנו, אך גם לכוח העצום הטמון בעמנו. יהי זכרה ברוך, וחקוק בלב האומה לנצח.