מה לענות כש... אומרים לכם ״זה לא התחיל ב-7 באוקטובר״?

שלום חברים, ברוכים השבים לפינה שלנו "מה לענות כש...". מדי יום שישי אני רוצה לקחת את אחד המשפטים הנפוצים שאומרים שונאינו ברחבי העולם, ולפרק אותו שלב אחר שלב: נבין מה הטיעון, נחשוף את הבסיס הרגשי מאחוריו, נצביע על העיוות ההיסטורי, נציג את העובדות, ולבסוף – נשאל את הצד השני שאלה נוקבת שתגרום לו לחשוב פעמיים.

היום אנחנו הולכים להתמודד עם אחד המשפטים הכי קטלניים שעולים כשמדברים על ה-7 באוקטובר. כל פעם שתזכירו את הטבח, אתם תשמעו את המשפט הבא: "כן, אבל זה לא התחיל ב-7 באוקטובר. זה התחיל ב-1948".

בואו נצלול פנימה ונבין איך מפרקים את המוקש הזה.

הבסיס הרגשי: הניסיון להצדיק את הטבח

מה ההנחה הסמויה שקיימת מאחורי המשפט הזה? כשאומרים "זה לא התחיל ב-7 באוקטובר", בעצם מציינים שהשבת השחורה היא לא נקודת ההתחלה, אלא תגובה למשהו.

חשוב מאוד להבין את ההקשר הלוגי והרגשי פה: ברגע שממסגרים את ה-7 באוקטובר כתגובה לעוול שקרה לפני כן, בעצם נותנים לו הצדקה. מזכ"ל האו"ם אמר משהו דומה ממש ימים ספורים אחרי הטבח: "ה-7 באוקטובר זה נורא, אבל זה לא קרה בוואקום". אנשים מאוד התרעמו על המשפט הזה, ובצדק. למה זה כל כך מעצבן? כי כשאומרים שזה לא קרה בוואקום, אומרים שהייתה לזה סיבה. וברגע שיש סיבה – הפשע הופך למוצדק בעיני המתבונן.

הצד השני מאפשר לאנשים שלא מכירים את הסכסוך להכיל את הזוועות של ה-7 באוקטובר, ואפילו להצדיק אותן, על ידי ציור מדינת ישראל כישות נוראה שהחלה את העוול ב-1948.

העיוות ההיסטורי: שקר ה"נכבה"

למה הם בוחרים דווקא את 1948 כנקודת ההתחלה? כי זו השנה שבה לטענתם התרחשה ה"נכבה" – הגירוש של מעל ל-750 אלף ערבים (שהם קוראים להם כמובן פלסטינים). מבחינתם, זה האסון וזה החטא הקדמון.

אבל מעניין לגלות משהו על מקור הביטוי "נכבה". אם תחקרו מי טבע את המונח, תגלו שזה היה הוגה דעות בשם קונסטנטין זורייק. המשמעות של המילה היא אכן "אסון", אבל הסיבה שהוא קרא למלחמה הזו אסון לא הייתה פליטים. הסיבה הייתה שחמישה צבאות ערב תקפו בו זמנית את מדינת ישראל הקטנטנה והחלשה (שהיה לה בערך רובה אחד על כל שלושה אנשים) – ואיכשהו, הערבים הפסידו.

זורייק אמר שזה פשוט אסון צבאי. לימים, הם לקחו את המונח הזה ועשו לו אדפטציה לתופעת הפליטות שהם קוראים לה "גירוש".

העובדות: מה באמת קרה ב-1948?

כשאומרים ש"זה התחיל ב-1948", בואו ניזכר מה קרה בשנה הזו. ב-1947 האו"ם הציע את תוכנית החלוקה: חלוקת ארץ ישראל למדינה יהודית ולמדינה ערבית, כשירושלים (2% מהשטח) נשארת כשטח בינלאומי בשל חשיבותה לדתות המונותאיסטיות.

היהודים הסכימו. הערבים סירבו.

כבר ביום למחרת החלטת האו"ם, הם תקפו תחבורה יהודית ופרצה מלחמת העצמאות – עוד לפני שהוכרזה מדינת ישראל! וכאשר המדינה כן הוכרזה, מדינות ערב התארגנו ותקפו בבת אחת את המדינה הקטנה שרק קמה.

אז את מי בדיוק מציירים פה כגורם הלא מוסרי? מדינה שהסכימה לתוכנית שהציע האו"ם והותקפה, היא זו שלא בסדר? היא זו שגרמה לאסון?

הקמת מדינת ישראל נשענה על שלוש רגליים מוצקות ומוסריות:

1. קניין פיזי: רכישת אדמות כדין. לא היה יישוב אחד לפני קום המדינה שעליו התיישבו יהודים שלא נקנה בכסף מלא וכדין.
2. זכות בינלאומית: זכות שהוכרה לנו מתוקף החלטת האו"ם, וכן מתוקף הצהרות קודמות כמו ועידת סן רמו והצהרת בלפור – לצד הזכות ההיסטורית של קיום יהודי רציף בארץ ישראל.
3. מלחמת מגן: ברגע שפרצה המלחמה, ישראל נאלצה להילחם כדי להגן על קיומה, ובמהלך מלחמת מגן זו נכבשו שטחים נוספים.

ומה לגבי הפליטים? ברור שהיו אנשים שגורשו. כשנמצאים במלחמה וצריך לכבוש כפר שיושב על נקודה אסטרטגית, יש מצבים של פינוי אוכלוסייה. זה לא חריג ובכל מלחמה יש פליטים. אבל חלק עצום מהערבים פשוט ברחו, וחלקם הגדול נתבקשו לברוח על ידי צבאות ערב שאמרו להם: "תלכו, אנחנו ננקה את האזור מיהודים, נשתלט, ואז תחזרו". הם לא חשבו לרגע שהם יפסידו.

אם אתם רוצים דוגמה מרתקת, חקרו את מה שקרה בחיפה. הגנרל הבריטי סטוקוול התחנן בפני הערבים לא לברוח. היהודים אמרו להם שלא יעשו להם כלום וביקשו שיישארו. אבל הם ברחו על דעת עצמם, וחלקם אכן לא חזרו.

שתי שאלות נוקבות לצד השני

כשמישהו מעלה את טיעון ה-1948, אני מציע לכם לשאול אותו את שתי השאלות הבאות. הן תוקעות מקל בגלגלים של הנרטיב השקרי:

שאלה ראשונה: מי התחיל את מלחמת 1948?

כששואלים "מי התחיל?", זה מעקר את הדיון. תיאורטית, ברמה המוסרית, אתה לא יכול גם לפתוח במלחמה במטרה להשמיד את הצד השני, וגם לבכות שהפסדת בה. הצד השני אמנם מתמחה בזה כבר עשרות שנים, אבל האמת ההיסטורית היא שהם סירבו לפשרה, פתחו במלחמה, והפסידו.

שאלה שנייה: אם הכל התחיל ב-1948, מה פשר האירועים בשנות ה-20 וה-30?

כולנו יודעים שהאלימות לא התחילה ב-1948. טבח מזעזע, דומה מאוד למה שעשו לנו ב-7 באוקטובר, נעשה לנו גם ב-1929 בפרעות תרפ"ט בחברון ובמקומות נוספים.

הרבה פעמים אומרים שהתוקפנות הפלסטינית היא בגלל ה"התנחלויות", ה"כיבוש" ויהודה ושומרון. אבל בשנת 1929 לא היו התנחלויות. לא הייתה מדינת ישראל. לא היו שטחים מוחזקים, לא היה ביבי ולא היה כלום. ובכל זאת, טבחו ביהודים בצורה כזו שלא נשארו יהודים בחברון.

אז נשאלת השאלה: מה היו האירועים האלה? מה המקור שלהם? אם הכל בגלל 1948, איך תסבירו את שחיטת היהודים עשורים לפני כן?

השורה התחתונה

ה-7 באוקטובר לא היה תגובה ל-1948, בדיוק כמו ש-1948 לא היה תגובה לכיבוש. השנאה והרצון לעקור אותנו מכאן היו קיימים הרבה לפני קום המדינה. אל תתנו לאף אחד להשתמש בעיוותים היסטוריים כדי להצדיק טבח. תכירו את העובדות, תכירו את הסיפור שלכם, ותענו בביטחון.

שבת שלום, ועם ישראל חי!