מה לענות כש... אומרים שישראל פוגעת בריבונות לבנון?

שלום חברים, ברוכים הבאים שוב לפינה שלנו "מה לענות כש...". מדי יום שישי אנחנו נפגשים כאן כדי לפרק לגורמים את הטיעונים המופנים כלפינו. המטרה שלנו היא להבין בדיוק מה עונים לשונאינו שמביאים כנגדנו כל מיני טענות הזויות כאלה ואחרות בזירה הבינלאומית והתקשורתית.

למי שצופה בפינה הזו בפעם הראשונה, חשוב לי להדגיש נקודת מוצא מרכזית: אני פחות עוסק ביומיום שלי בהסברה הגנתית. כלומר, אני לא מחפש רק "מה אני עונה כשמישהו תוקף אותי" או איך להתנצל. אני מאמין הרבה יותר בגישה של הסברה התקפית – לעבור מהתגוננות להתקפה, להאשים את הצד השני, לחשוף את הצביעות העמוקה שלו ולהציב מראה מול הטענות המופרכות.

עם זאת, אני עדיין חושב שזה חשוב מאוד – במיוחד עבור בני עמנו, עבור הישראלים והיהודים שעומדים בחזית ההסברה ביומיום – להכיר את הטיעונים לעומק, לדעת את העובדות ולשלוט בנתונים. כדי לעשות סדר, בכל פעם שאני מנתח טיעון כזה, אני עושה זאת בחמישה שלבים ברורים: השלב הראשון הוא להציג את הטיעון כפי שהוא נשמע בחוץ; השלב השני הוא לחשוף את המניפולציה הרגשית שמאחוריו; השלב השלישי הוא לחשוף את הסילוף העובדתי; השלב הרביעי הוא לצלול לנתונים, לעובדות ולתשובות עצמן; והשלב החמישי והאחרון הוא להציב שאלת מחץ – איזשהו משהו שייתן "בוקס בבטן" וינפץ לחלוטין את המיתוס שטוענים כנגדנו.

שלב 1: הטיעון – "ישראל היא התוקפנית"

היום אני רוצה לדבר איתכם על טענה ממש מהשבוע האחרון, טענה שהולכת ומתגברת ואני שומע אותה יותר ויותר: הטענה שישראל פוגעת בריבונות של לבנון בעצם זה שהיא תוקפת שם. ממש השבוע התבשרנו על תקיפה של צה"ל בגשרים ובתשתיות באזור נהר הליטני. כמו שאתם יודעים היטב, ישראל מתמודדת מול ארגון חיזבאללה. ארגון חיזבאללה הוא סוג של סרטן בגופה של לבנון, ולבנון כמדינה לא עושה הרבה – או למעשה לא עשתה כלום – למען פירוק חיזבאללה מנשקו.

ואז נשאלת השאלה: מה באמת אפשר לעשות? הטיעון שמופנה כלפינו מורכב מכמה דברים. קודם כל, מנסים לצייר אותנו כרעים בסיפור: "ישראל היא התוקפנית. היא תוקפנית כלפי מדינה שלא עשתה לה כלום". הרי לפי ההיגיון המעוות הזה, "לא לבנון תוקפת את ישראל. בסדר, יש איזה ארגון טרור, חיזבאללה, שמציק לישראל, אבל מה קשור לבנון כמדינה?".

שלב 2: המניפולציה הרגשית – היתממות מעושה

התפיסות האלה, כשהן מתחברות ביחד, מביאות לאיזושהי היתממות מעושה. פשוט לשחק אותה תמימים. התקשורת והמבקרים שואלים: "מה אתם רוצים מלבנון המסכנה שישראל תוקפת, משמידה שם תשתיות ופוגעת בגשרים? מה עשו הלבנונים המסכנים?".

אבל חשוב להבין שהמניפולציה הרגשית הזאת לא סתם מתרחשת. היא נועדה לנתק את הפעולות של חיזבאללה מהאחריות של המדינה שבתוכה הוא פועל, ולייצר רחמים כלפי ישות שמעלימה עין מטרור.

שלב 3: הסילוף העובדתי – "חיזבאללה מנותק מלבנון"

וכאן אנחנו מגיעים לשלב השלישי – הסילוף העובדתי שעליו נשענת המניפולציה. הסילוף העובדתי המרכזי כאן הוא הניסיון לצייר כאילו חיזבאללה מנותק מלבנון. ולא, חברים, הוא ממש לא. חיזבאללה לא רק שהוא שולט ברמה האסטרטגית והצבאית על שטחים שלמים בתוך המדינה, הוא גם שולט הרבה פעמים בבכירים שנמצאים בממשל בלבנון.

לבנון מוגדרת כמדינה ריבונית. בעצם זה שהיא לא מטפלת בחיזבאללה, לא מפרקת אותו מנשקו ולא עוצרת את ההתקפות שלו – לא משנה אם היא לא מסוגלת לעשות זאת או פשוט לא רוצה – באותו רגע היא הופכת להיות זו שאחראית למצב.

שלב 4: העובדות בשטח – איך באמת פותרים את הבעיה?

מכאן אנחנו עוברים לשלב הרביעי: מהי האמת לאמיתה? מהן העובדות בשטח ומהי התשובה שלנו?

העובדות הן שלבנון מוגדרת כמדינה עצמאית וריבונית. אם היא אינה מסוגלת לטפל בארגון טרור שפועל מתוך השטח הריבוני שלה, גם היא תשלם את המחיר על חוסר המסוגלות הזו. ואם היא כן מסוגלת והיא פשוט בוחרת שלא לעשות את זה, היא בוודאי תשלם את המחיר על המחדל הזה. בשני המקרים, המסקנה ברורה: ישראל היא לא התוקפנית בסיפור הזה. ישראל בסך הכל מגנה על עצמה ועל אזרחיה.

כדי שהבעיה הזו לא תישאר בעיה נקודתית, וכדי שלא נמצא את עצמנו בעוד כמה שנים בעוד סבב עקוב מדם מול חיזבאללה, התשובה האסטרטגית, לדעתי, נעוצה בכך שאנחנו צריכים לקחת שטח מלבנון. זאת אומרת, להפוך חלק מדרום לבנון לצפון מדינת ישראל.

אני יודע שיש הרבה אנשים שמזדעזעים כשאני אומר את הדברים האלה, אבל הצעד הזה נדרש ונעשה מתוך כמה סיבות עיקריות:

1. פגיעה בבטן הרכה של האיסלאמיסטים

אנחנו נלחמים מול איסלאמיסטים. ארגון החיזבאללה הוא ארגון מוסלמי שיעי. המשמעות היא שזהו ארגון שאין לו שום בעיה להתאבד עד האחרון שבהם כדי להשיג את מטרותיו. הדבר שבאמת חשוב למוסלמים הרבה פעמים זה אדמה. איבוד של אדמה, איבוד של שטח, זה משהו שהוא פגיעה אנושה בתפיסה האיסלאמית. לכן, זהו אחד העונשים האמיתיים היחידים שמבחינתם ייחשב כהפסד צורב. מה שחשוב לחדד כאן זה שלא מדובר בעוד רצועות ביטחון כאלה ואחרות, כי בסרט הזה כבר היינו בעבר. מדובר בשטח שמוספח והופך להיות שטח של מדינת ישראל, ממש בדומה למה שעשינו עם רמת הגולן ב-1967 במלחמת ששת הימים.

2. אחריות של מדינה במלחמה

הדבר השני שחשוב להבין הוא שבסופו של יום, אכן לבנון היא מדינה. וכאשר מדינה לא מתפקדת כמדינה, וכאשר היא לא עושה את המצופה ממנה באכיפת הריבונות שלה, גם היא הופכת לחלק בלתי נפרד מהמלחמה. וכמו בכל מלחמה, על פי כללי המלחמה, מותר לכבוש שטחים בזמן מלחמה.

3. יתרון טופוגרפי קריטי

הנקודה השלישית היא טופוגרפית. השטח הזה של דרום לבנון הוא שטח גבוה. הוא צופה וחולש ישירות על יישובי הצפון שלנו. שליטה בו מסירה את האיום המיידי מעל היישובים.

4. יצירת גבול קצר וטבעי

נקודה רביעית נוגעת לתוואי הגבול. ברגע שהשטח הזה עד נהר הליטני הופך להיות שטח שלנו, הגבול נהיה הרבה יותר קצר ממה שהוא כיום. מי שמכיר את המפה יודע שבעצם מאוד מאתגר להגן על כל הגבול המפותל עם לבנון כיום. ברגע שהוא הופך להיות גבול על הליטני, הוא גם הופך להיות גבול טבעי וגם הוא יותר קצר מבחינת האורך. המשמעות היא שצריך הרבה פחות כוח אדם צבאי כדי להגן עליו בצורה יעילה.

5. הזכות ההיסטורית של עם ישראל

נקודה חמישית, שגם אותה לא חשבתי עליה מראש אבל אם אנחנו כבר כאן אני אגיד אותה: השטחים האלה של דרום לבנון, אלה היו שטחים שגם שייכים היסטורית לנחלות של שבטי אשר ונפתלי. לכן, גם ברמת הזכות ההיסטורית, לבני ישראל יש זכות על השטח הזה.

שלב 5: שורת המחץ – שאלת הריבונות

בקיצור, ככל שחושבים על זה יותר, הפתרון הראוי מגיע מתוך חשיבה על תוצאות ארוכות טווח. ישראל לא תוקפת מדינה ריבונית כמו לבנון סתם כך; ישראל נמצאת במלחמה בגלל שלבנון מאפשרת לדברים איומים להתרחש מתוך שטחה.

ועכשיו, אנחנו מגיעים לשלב החמישי והאחרון. השאלה היא כזאת: אם באמת אנחנו רוצים להפריך את הטיעון שישראל פוגעת בריבונות של לבנון, אז נשאל את שאלת המחץ הבאה: אם לבנון היא אכן ריבונית על שטחה, אז איך זה שחיזבאללה הוא זה שמחליט האם תהיה מלחמה או אם יהיה שלום?

איזו שאלה נוקבת. חברים, כמו תמיד, אני שמח מאוד לשמוע את התגובות שלכם, במיוחד על נושאים מורכבים ושנויים במחלוקת כמו הנושא הזה. ואם אתם חושבים שזה חשוב, שזה מעניין, ואתם רוצים לשמוע עוד – אני כמובן אשמח לתגובה שלכם. אנחנו נתראה בשבוע הבא בפרק הבא של "מה לענות כש..."! שבת שלום חברים!