אסטרטגיית 3 השלבים: איך האחים המוסלמים מתכננים לכבוש את המערב?

שלום חברים, כאן אריאל.

לא פעם אנחנו מסתכלים על גלי ההגירה העצומים ששוטפים את מדינות המערב, ושואלים את עצמנו: האם מדובר רק באנשים שמחפשים עתיד כלכלי טוב יותר, או שיש כאן משהו עמוק יותר? האם יש כאן אידיאולוגיה מוסדרת, תוכנית פעולה של ממש?

בשיחה מרתקת שנערכה לאחרונה בין פרופ' גד סעד (Gad Saad), מומחה עולמי לפסיכולוגיה אבולוציונית ואחד הקולות הצלולים ביותר כיום נגד תרבות הביטול, לבין הפעיל ואיש התקשורת האמריקאי צ'ארלי קירק, עלתה בדיוק הסוגיה הזו. פרופ' סעד ניתח בצורה כירורגית את האסטרטגיה של תנועות כמו "האחים המוסלמים" לכיבוש המערב.

חשוב לי להבהיר כבר בהתחלה: כשאנחנו מדברים על הנושא הזה, אנחנו לא מדברים על כל אדם מוסלמי באשר הוא. ישנם מוסלמים רבים שמהגרים למערב אך ורק כדי להשתלב, לעבוד, ולחיות חיים שלווים וטובים יותר עבורם ועבור משפחותיהם. אבל, וזה אבל קריטי – אי אפשר להתעלם מהאידיאולוגיה המאורגנת של תנועות פוליטיות ודתיות רדיקליות, כמו האחים המוסלמים. יש להם תוכנית, והם מדברים עליה בגלוי.

לפי הניתוח של פרופ' סעד, האסטרטגיה הזו נשענת על שלושה עמודי תווך מרכזיים. בואו נפרק אותם.

שלב ראשון: הכיבוש הדמוגרפי – מלחמת המספרים

השלב הראשון שעליו מדבר פרופ' סעד הוא מה שניתן לכנות "כיבוש דרך הרחם". זוהי אסטרטגיה דמוגרפית קרה ומחושבת.

המתמטיקה כאן היא פשוטה, והיא מוצהרת על ידי אותם גורמים אידיאולוגיים: בעוד שהמשפחה המערבית הממוצעת הולכת ומצטמצמת, עם שיעורי ילודה שצונחים באזורים מסוימים לכ-1.2 ילדים למשפחה, המשפחה המוסלמית הממוצעת המאמצת את האידיאולוגיה הזו שואפת למספרים גבוהים בהרבה – כ-5 ילדים למשפחה.

זהו לא מקרה, אלא "התנגדות דמוגרפית" מתוכננת. כשאתה מציב 5 ילדים מול 1.2 ילדים לאורך כמה דורות, אתה לא צריך לירות אפילו כדור אחד כדי לשנות את פניה של חברה. הדמוגרפיה עושה את העבודה בעצמה. הם מבינים היטב שמי ששולט בעריסות התינוקות היום, ישלוט בקלפיות של המחר.

שלב שני: הגירה בלתי פוסקת (ההיג'רה)

השלב השני באסטרטגיה הוא ההגירה. אבל לא מדובר בהגירה במובן המערבי הקלאסי של המילה – מעבר ממדינה למדינה כדי לשפר תנאי מחיה. מדובר במושג עמוק הרבה יותר באסלאם הנקרא "היג'רה" (Hijra).

ההיג'רה היא מהלך היסטורי ודתי. במקור, היא מתייחסת להגירתו של הנביא מוחמד ממכה לאל-מדינה, צעד שאפשר לו לבנות כוח פוליטי וצבאי ולחזור כדי לכבוש את מכה. בהקשר המודרני, כפי שמסביר פרופ' סעד, ההגירה משמשת ככלי אסטרטגי מוחלט. זוהי דרך להעביר מסות של אנשים לתוך מדינות היעד במערב, לא כדי להיטמע בתרבות המקומית, אלא כדי להפוך לכוח פוליטי משמעותי שמשנה את התרבות המקומית מבפנים.

שלב שלישי: ניצול הדמוקרטיה נגד עצמה

השלב השלישי והמרתק ביותר (ואולי גם המתסכל ביותר עבורנו בעולם החופשי), הוא האופן שבו האידיאולוגיה הזו מנצלת את המערכת הדמוקרטית כנגד עצמה.

המערב בנוי על ערכים של סובלנות, הכלה, זכויות אדם וחופש ביטוי. האחים המוסלמים ותנועות דומות מבינים את זה מצוין. הם משתמשים בפוליטיקה המערבית, במערכות המשפט, ובמיוחד בחופש הביטוי, כדי לקדם את האג'נדה שלהם.

הם דורשים, ובצדק מבחינת החוק המערבי, את חופש הביטוי והפולחן עבור עצמם. אך ברגע שהם צוברים מספיק כוח, אותה סובלנות שהם דרשו אינה מוענקת בחזרה כלפי החברה המארחת. זהו ניצול ציני של כללי המשחק הדמוקרטיים כדי להביא בסופו של דבר לביטולם.

לפי הניתוח של סעד, הם מסתכלים קדימה. הם לא מחפשים ניצחון של זבנג וגמרנו. הם מדברים במונחים של 45 או 50 שנים קדימה. תוכנית ארוכת טווח של שינוי הדרגתי, עד שהמערב יתעורר ויגלה שהמציאות סביבו השתנתה ללא היכר.

השורה התחתונה: להתעורר ולהתחיל בהסברה התקפית

הניתוח של פרופ' גד סעד לצ'ארלי קירק הוא קריאת השכמה. אנחנו בישראל, וכך גם ידידינו בעולם המערבי, חייבים להבין מול מה אנחנו עומדים. אי אפשר להתמודד עם אסטרטגיה אידיאולוגית ארוכת שנים של האחים המוסלמים רק באמצעות תגובות נקודתיות או התנצלויות.

כאן בדיוק נכנסת לתמונה החשיבות של הסברה התקפית. אנחנו לא יכולים רק להסביר למה אנחנו "בסדר" או למה אנחנו מתגוננים. אנחנו חייבים להציף את האמת על האידיאולוגיה שעומדת מולנו. אנחנו צריכים לדבר בבהירות על האסטרטגיה של כיבוש דרך דמוגרפיה, הגירה וניצול ציני של הדמוקרטיה.

רק כשהמערב יכיר בתוכנית הפעולה של יריביו – תוכנית שהם עצמם לא מסתירים – נוכל להתחיל להגן באמת על הערכים שלנו, על החופש שלנו, ועל העתיד של הילדים שלנו.

מה דעתכם על הניתוח של פרופ' סעד? האם אתם רואים את השלבים האלה מתרחשים במציאות סביבנו? תכתבו לי בתגובות ושתפו את המאמר כדי שעוד אנשים ייחשפו למציאות הזו.