מוסלמים מתפללים בכיכר הבימה: האם אנחנו במלחמת דת?
סרטון של מוסלמים מתפללים בכיכר הבימה עורר סערה ברשת. האם ישראל נמצאת במלחמת דת נגד האסלאם? ולמה חשוב להפריד בין חמאס לבין אזרחי ישראל המוסלמים.
אחרי שחמישה אנשים שונים שלחו לי את אותו הסרטון בדיוק וביקשו את ההתייחסות שלי, הבנתי שיש כאן סוגיה שחייבים לדבר עליה. בסרטון, שמתרוצץ כבר כמה ימים ברשתות החברתיות, רואים קבוצה של מוסלמים מתפללת בכיכר הבימה בתל אביב. המטרה של מי שמפיץ את הסרטון הזה, לטעמי, היא אחת: לייצר תחושת חוסר נוחות, אולי אפילו פחד, אצל כל יהודי שצופה בו.
אבל רגע לפני שאנחנו נכנעים לתחושות האלה, אני רוצה שנעשה סדר. כדי להבין את הסיטואציה הזו לעומק, אנחנו חייבים להפריד בין האויבים שרוצים להשמיד אותנו, לבין האזרחים שחיים איתנו, ובעיקר – להבין את ההבדל התהומי בין המלחמה שלהם, למלחמה שלנו.
האויב מנהל מלחמת דת
בשבעה באוקטובר נחשפנו במלוא העוצמה והאכזריות לעובדה שאנחנו נמצאים במלחמת דת. מחבלי הנוח'בות שתקפו אותנו באותו בוקר ארור לא צעקו "Free Palestine". הסיפור הזה של שחרור לאומי פלסטיני בכלל לא מעניין אותם. מבחינתם, זה סיפור כיסוי, איזושהי בדיה שנועדה לשרת מטרה גדולה הרבה יותר: לפעול לפי כללי האסלאם הקיצוני.
הסברה התקפית אמיתית היא להראות לעולם שהמלחמה בישראל היא חלק ממשהו גדול יותר – מלחמה עולמית בג'יהאד. איראן, החות'ים, חיזבאללה וחמאס תוקפים אותנו לא בגלל "הכיבוש" או הפלסטינים, אלא מסיבות דתיות ואיסלמיסטיות טהורות.
לפי התפיסה שלהם, השטח שעליו קמה מדינת ישראל נקרא "דאר אל-אסלאם" (בית האסלאם) – שטח שהיה בעבר תחת כיבוש ושלטון מוסלמי, ולכן, מבחינה דתית, הוא חייב לחזור להיות תחת שלטון האסלאם. בגלל זה, המלחמה שלהם בנו היא לא סתם ג'יהאד, אלא "ג'יהאד הגנתי". בעיניים המעוותות שלהם, הטבח של השבעה באוקטובר נתפס כאקט של הגנה על אדמת אסלאם.
במיוחד היום, חובה עלינו להכיר את התפיסות שלהם. לדעת מה ההבדל בין שיעה לסונה, ולהכיר את הוגי הדעות שעיצבו את האידאולוגיה הג'יהאדיסטית הקיצונית הזו – דמויות כמו יוסף אל-קרדאווי, סייד קוטב, אבן תיימיה ואחרים. בגלל התפיסות הנפוצות שלהם, אנחנו מוצאים את עצמנו מותקפים במלחמת דת.
אנחנו לא במלחמת דת נגד האסלאם
א-ב-ל, וזה אבל קריטי: למרות שפתחו נגדנו במלחמת דת, זה ממש לא אומר שאנחנו נלחמים מלחמת דת בחזרה.
אנחנו כישראלים, כיהודים, לא תוקפים את עזה או את חמאס מתוך מניע דתי. אנחנו מגנים על עצמנו כדי להבטיח את קיומה של המדינה היהודית היחידה בעולם. אנחנו מבינים שהאויב רוצה להשמיד אותנו בגלל שאנחנו יהודים, אבל פעולות התגובה שלנו, והאסטרטגיה של מדינת ישראל, לא מונעות משנאת דת.
ודווקא בגלל זה חשוב לי להגיד בצורה הברורה ביותר: אין לנו מלחמה עם האסלאם כדת. המלחמה שלנו היא אך ורק נגד אלו שבאים לכלותנו.
מוסלמים בכיכר הבימה: בין דו-קיום לאפליה
נחזור לסרטון מכיכר הבימה. אין לנו שום בעיה עם מוסלמים, ויש לנו כל כך הרבה אזרחים מוסלמים שחיים כאן בתוכנו כאחינו. הם חלק בלתי נפרד מהמרקם הישראלי – הם משרתים בצבא, הם רופאים, אחים ואחיות בבתי החולים, עורכי דין, שופטים, ועובדים בתעשייה ובממשל. לכן, אני לא רואה שום בעיה עם זה שקבוצת מוסלמים מתפללת במרחב הציבורי. להפך, הכל טוב ויפה.
עם זאת, חלק מהתגובות שקיבלתי טענו שהבעיה היא האפליה: שלמוסלמים מאפשרים להתפלל במרחב הציבורי בתל אביב, בעוד שליהודים לא נותנים. אם זה אכן המצב, זה כבר סיפור אחר לגמרי – זה סיפור של אפליה. ואפליה היא שגויה ופסולה תמיד, גם אם היא הייתה הפוכה (אם היו מאפשרים ליהודים ואוסרים על מוסלמים או נוצרים). אפליה במרחב הציבורי היא דבר אסור, אבל עצם התפילה של מוסלמים כשלעצמה? לכאורה אין איתה שום בעיה.
ההבדל בין ישראל לאירופה
מתי תפילה במרחב הציבורי כן הופכת לבעיה שצריך להתריע מפניה? כשאנחנו מסתכלים על מה שקורה באירופה.
שיתפתי בעבר לא מעט סרטונים מיבשת אירופה, שם אנחנו רואים תפילות המוניות של מהגרים מוסלמים שנעשות ממקום של התרסה והשתלטות. הם מגיעים בכוונה למוקדים רגישים, כמו רחבות של כנסיות או מרכזים נוצריים מובהקים, ומתפללים שם בהמוניהם כדי להתסיס את האוכלוסייה המקומית ולהפגין נוכחות מאיימת. התמונות האלה מאירופה בהחלט מראות עד כמה בעיית ההגירה והמשבר הדמוגרפי שם יצאו משליטה, ועל זה בהחלט צריך לדבר.
אבל המצב בישראל שונה בתכלית. המוסלמים כאן אינם מהגרים שבאו להשתלט על יבשת זרה, אלא אזרחים שחיים ופועלים יחד איתנו.
שותפים למאבק באסלאם הקיצוני
יותר מזה, יש לנו בעלי ברית אמיצים מתוך העולם המוסלמי. בעמותה שלנו, למשל, שיתפנו פעולה עם ארגון אמריקאי גדול של נשים מוסלמיות. הנשים הללו מסכנות את חייהן, משמיעות את קולן ויוצאות באומץ נגד האסלאם הקיצוני בכל יום מחדש. מצאנו בהן חברות אמת ולוחמות צדק, שעומדות איתנו באותו צד של המתרס נגד הג'יהאד העולמי.
שורה תחתונה
חברים, בואו לא נתבלבל ובואו לא ניפול לפח שמנסים לגרור אותנו אליו. אותנו תוקפים באמצעות מלחמת דת אכזרית, אבל אנחנו, כיהודים וכישראלים, לא מנהלים מלחמת דת נגד האסלאם. יש לי באופן אישי חברים טובים ויקרים שהם מוסלמים, ויש לנו חברה שלמה לבנות פה יחד. שמרו על עירנות מול האויב האמיתי, אבל אל תתנו לפחד להרוס את מה שטוב ובריא בתוכנו.
שאלות ותשובות
שאלה: האם המלחמה של ישראל בחמאס היא מלחמת דת?
לא. למרות שארגוני הטרור והציר האיראני תוקפים אותנו ממניעים איסלמיסטיים קיצוניים, ישראל נלחמת מלחמת קיום והגנה על המדינה היהודית, ולא מנהלת מלחמה נגד דת האסלאם.
שאלה: למה תפילת מוסלמים באירופה נתפסת לעיתים כאיום, לעומת ישראל?
באירופה, לעיתים קרובות תפילות המוניות של מהגרים במרחבים ציבוריים או סמוך למוקדים נוצריים נעשות כאקט של התרסה, התגרות והשתלטות דמוגרפית. בישראל, האזרחים המוסלמים הם חלק בלתי נפרד מהמרקם החברתי, הרפואי והביטחוני.
שאלה: מהו המושג ״דאר אל-אסלאם״?
זהו מושג באסלאם המתאר שטח שהיה בעבר תחת שלטון מוסלמי. על פי האידאולוגיה של האסלאם הקיצוני, שטח כזה חייב לחזור לשליטה מוסלמית, וזו ההצדקה הדתית שלהם ל״ג'יהאד הגנתי״ נגד מדינת ישראל.
עוד בנושא
"אין לי ארץ אחרת, אין לי דגל אחר": נאיל זועבי עושה סדר על ישראל והאסלאם
כיצד נתפסת מדינת ישראל בעיני מוסלמי מאמין? שיחה מרתקת עם נאיל זועבי, שמסביר דרך הקוראן והמציאות הפוליטית מדוע ארץ ישראל שייכת לעם ישראל, וקורא לערביי ישראל להשתלב במדינה.
האם המערב ייפול תוך 25 שנה? התחזית המטלטלת של פרופ' רפי ישראלי
קטע מתוך ריאיון מרתק שערכתי עם פרופ' רפי ישראלי, מבכירי חוקרי האסלאם בישראל, על עתיד אירופה והעולם המערבי לנוכח ההגירה וההשתלטות האסלאמית.
שלושת השלבים של האסלאם: האם קיים באמת אסלאם מתון?
החוקר סאם שאמון מציג תיאוריה מרתקת: אין אסלאם מתון או קיצוני, אלא שלושה שלבי התפתחות בדרך להשתלטות עולמית. אריאל אורבוך מסביר את השלבים מהסובלנות של מכה ועד האגרסיביות של אל-מדינה.