דמעות בעיניים: המפגש המפתיע בין רב למוסלמי ברחובות סידני

יש רגעים שבהם הפיד שלנו ברשתות החברתיות, שלרוב עמוס בחדשות קשות, ויכוחים וקיטוב, מציע לנו פתאום פנינה נדירה של אור. רגע אחד קטן, בלתי מתוכנן, שגורם לדמעות לעלות בעיניים. הסרטון ששיתף הרב לייבי (המוכר ברשת כ-@beltlinerabbi) הוא בדיוק רגע כזה. זהו סרטון שמוכיח לנו שמעבר לפוליטיקה, מעבר למסכים ומעבר לכותרות הרועשות – להוסיף אור בעולם זה אפשרי, וזה הרבה יותר פשוט ממה שכולנו חושבים.

המפגש ברחובות סידני

התפאורה היא סידני, אוסטרליה. ימי חג החנוכה. ברחובות העיר, על רקע מתיחויות גלובליות שכולנו מכירים היטב, עומד הרב לייבי. אל הרב ניגש בחור צעיר בשם פרוק. מהרגע הראשון, השיחה ביניהם שוברת את כל החומות שהתרגלנו לראות בשיח הציבורי.

פרוק פותח את השיחה בהתייחסות למצב המורכב: "אני מצטער על כל מה שקורה בסידני... זה חנוכה?". ואז, במשפט אחד פשוט וכנה, הוא מקפל בתוכו עולם ומלואו: "אני מוסלמי, אבל אני רוצה לדעת אותך".

תעצרו רגע ותחשבו על המשמעות של המשפט הזה. בעולם שבו אלגוריתמים דוחפים אותנו לשנוא את מי ששונה מאיתנו, בעולם שבו זהויות הופכות לכלי נשק, צעיר מוסלמי ניגש לרב יהודי ברחוב ומבקש פשוט... להכיר. לדעת. ליצור חיבור אנושי בסיסי.

השפה המשותפת של התקווה

ככל שהשיחה מתקדמת, אנחנו רואים איך מחסומים של שפה ודת הופכים לגשר. פרוק ממשיך ואומר: "זה כל כך משמעותי, אנחנו כולנו כאן ביחד, ביחד עם העולם. אז בואו נעשה את זה שלום... אינשאללה, אל-חמדולילה".

המילים האלה – "אינשאללה" (אם ירצה השם) ו"אל-חמדולילה" (השבח לאל) – פוגשות את התודה החמה של הרב לייבי. "תודה רבה פרוק", עונה לו הרב, "זה משמח. תודה רבה".

יש כאן משהו עמוק מאוד. שני אנשים, מרקעים שלכאורה אמורים להיות עוינים זה לזה לפי הנרטיב התקשורתי המקובל, מוצאים שפה משותפת של אמונה ושלום. הם מזכירים לנו שברמת הרחוב, ברמת העיניים, בני אדם רוצים לחיות יחד. הם רוצים שיהיה להם אור, שלום ואהבה.

חנוכה והסברה: להפיץ את האור

זה לא מקרי שהמפגש הזה מתרחש בחג החנוכה. המהות של חנוכה היא פרסום הנס – הדלקת האור במקום שבו כולם יכולים לראות אותו, בחלון או בפתח הבית, כדי להאיר את החושך שבחוץ.

אבל יש כאן גם שיעור עצום במושג שאנחנו קוראים לו "הסברה". כשאנחנו מדברים על הסברה, אנחנו לרוב חושבים על עימותים בקמפוסים, על טבלאות נתונים, על ויכוחים היסטוריים ועל ניסיון להוכיח צדק. כל אלה חשובים, חשובים מאוד. אבל הסרטון הזה מזכיר לנו שיש עוד רובד להסברה – הרובד האנושי.

ההסברה הטובה ביותר היא לפעמים פשוט להיות מי שאנחנו: אנשים של אור, שמקבלים בברכה יד שמושטת לשלום. כשהרב לייבי מקבל את פניו של פרוק בחיוך ובאהבה, הוא עושה הסברה אדירה לעם היהודי. הוא מראה את הפנים האמיתיות שלנו – פנים שוחרות שלום, פנים שמכבדות כל אדם שנברא בצלם.

שורה תחתונה

הסרטון הקצר הזה מסידני הוא הרבה יותר מסתם רגע ויראלי חולף. הוא קריאת כיוון עבור כולנו. הוא מוכיח לנו שהחושך הוא לא גזירת גורל, ושהאור לא דורש מאמצים כבירים כדי לגרש אותו. מספיק גפרור אחד קטן, חיוך אחד, משפט אחד כנה כמו "אני רוצה להכיר אותך", כדי לשנות את התמונה כולה.

הלוואי ונראה עוד ועוד רגעים כאלה. מגיע לכולנו שיהיה לנו אור, שלום ואהבה. בחנוכה הזה, ובכל יום בשנה, בואו נזכור את המפגש בין פרוק לרב לייבי, וניקח על עצמנו משימה אחת פשוטה: להוסיף קצת אור בעולם. זה אפשרי.