קו אדום: למה אסור לנו להפוך את היריב הפוליטי לאויב?

האם ידעתם שאחרי שמוחמד, הנביא של האסלאם, הלך לעולמו, הגיעה תקופה קריטית ומעצבת בהיסטוריה המוסלמית? את מקומו תפסו מנהיגים שנקראו הח'ליפים. ארבעת הראשונים שבהם זכו לכינוי ״א-ראשדון״, שמשמעותו ״הח'ליפים ישרי הדרך״ או ״ישרי הצדק״. השני מבין אותם מנהיגים היה עומר, והאחרון שבהם היה עלי.

בתקופתו של עלי, האומה המוסלמית הצעירה נכנסה למשבר העמוק ביותר שלה – מצב קשה מאוד של מלחמת אחים עקובה מדם. במסורת האסלאמית, למלחמת האחים ההרסנית הזו יש שם: ״פִתְנָה״ (Fitna). הקרע הפנימי איים להשמיד את כל מה שנבנה.

באותם ימים סוערים, קם אדם בשם עבדאללה אבן עומר – בנו של עומר, הח'ליף השני. הוא ראה את ההרס שהפילוג זורע, ועמד מול הציבור עם מסר חד וברור: חבר'ה, אסור שתהיה מלחמת אחים. אנחנו מעדיפים שתהיה לנו יציבות. הוא הרחיק לכת ואמר שעדיף לחיות תחת שלטונם של שליטים שהם מושחתים או לא ישרים, ובלבד שיהיה סדר. מדוע? משום שמלחמת אחים וקרע פנימי בתוך האומה המוסלמית הם, בעיניו, הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות לה. ההרס המוחלט של החברה מבפנים.

ההיסטוריה של האסלאם מלאה בלקחים שאפשר ללמוד מהם. תקופת ה״פִתְנָה״ לא הייתה רק סכסוך פוליטי חולף, אלא שבר עמוק ששינה את פני הדת והאזור כולו עד לימינו אנו. עבדאללה אבן עומר הבין שהמחיר של צדק מוחלט לכאורה, כשהוא בא על חשבון שלמות העם, הוא חורבן מוחלט. התובנה הזו, שנאמרה לפני למעלה מאלף שנים במדבריות ערב, מהדהדת היום חזק מתמיד ברחובות שלנו, ברשתות החברתיות, ובקבוצות הוואטסאפ של כולנו.

מההיסטוריה של האסלאם לישראל של היום

אני מספר לכם את ההיסטוריה הזו כי אני רוצה להגיד לכם שהתובנה הזו – על הסכנה הקיומית שבמלחמת אחים – נכונה לחלוטין גם לגבינו, כאן בישראל, וביתר שאת היום.

לאחרונה העליתי סרטון שבו הבעתי את דעתי ומתחתי ביקורת על יאיר גולן. בעקבות הסרטון הזה, קיבלתי כל מיני תגובות מעניינות מהעוקבים. אבל היה דבר אחד שתפס את תשומת ליבי והדליק אצלי נורת אזהרה חמורה. קיבלתי תמונה מסוימת מחמישה אנשים שונים. בתמונה הערוכה הזו, יאיר גולן הוצג כשהוא לבוש בבגדי מחבלים.

כאן בדיוק עובר קו אדום, קו שאיתו אני לא מוכן לשתף פעולה בשום פנים ואופן. זוהי הסתה פנימית טהורה. זה מה שנקרא בשפה הצבאית שלנו ״ירי בתוך הנגמ״ש״ או ״ירי בתוך הטנק״. התפקיד שלנו, של כל מי שאכפת לו מהמדינה הזו, הוא לעצור את הדברים האלה מיד.

ביקורת נוקבת – כן; דמוניזציה – לא

חשוב לי להבהיר: יש הבדל תהומי בין התנגדות אמיתית, חשובה ולגיטימית, לבין השמצה אישית מסוכנת. אני עומד לחלוטין מאחורי הדברים שאמרתי בסרטון המקורי שלי. אני מאוד מתנגד לאמירות המזעזעות שאמר יאיר גולן, ואני סבור שחובה לבקר אותן בחריפות במסגרת השיח הציבורי. אפשר – וצריך – לבקר.

אבל אתם לעולם לא תתפסו אותי משמיץ את הבן אדם ברמה האישית, ובטח ובטח שלא מצייר אותו בבגדי מחבלים של חמאס או חיזבאללה. את הכלים האלה, את הדימויים האלה, אני שומר לשונאינו האמיתיים.

אותו קריקטוריסט או צייר גרפי מוכשר שעשה את הציור הזה, צריך לשמור את הכישרון שלו ולהפנות אותו כנגד שונאי ישראל, ולא להשתמש בו למאבק פנימי בתוך העם שלנו. כשאנחנו מציירים את האחר בתוכנו כמפלצת, אנחנו לא באמת ״מנצחים״ בדיון. אנחנו פשוט מפרקים את עצמנו מבפנים.

הפיתוי של ה״פִתְנָה״ והשמחה של האויב

בואו נחזור רגע למושג ההוא מהאסלאם – ״פִתְנָה״. המילה הזו לא מתארת רק מלחמת אחים; היא מגיעה מהשורש של המילה פיתוי, ״פיתוי מן השטן״. וזה אכן פיתוי מן השטן.

לפעמים, כשאנחנו כל כך כועסים על מישהו מהמחנה הפוליטי הנגדי, כשהאמוציות בשיאן, הפיתוי לשתף תמונות שכאלה, או ליצור תמונות פוגעניות שכאלה, הוא עצום ומאוד מאוד גדול. זה נותן תחושה רגעית של ניצחון בוויכוח.

אבל אני מזכיר לכם משהו קריטי. אני מגיע מתוך עולם ההסברה. אני מבלה את ימיי בוויכוחים מול אנשים פרו-פלסטינים ושונאי ישראל ברחבי העולם. ואני יכול להגיד לכם בוודאות מוחלטת: הרבה יותר מעניין אותם לראות אותנו מפולגים מאשר לראות הצלחה צבאית שלהם.

יותר משמשמח אותם לראות טיל של החות'ים נוחת בתל אביב, משמח אותם לראות שאנחנו שונאים אחד את השני. הם מסתכלים עלינו ורואים איך אנחנו מוכנים להביא את חורבננו שלנו במו ידינו. האויב האמיתי שלנו יושב בצד, צופה בנו קורעים אחד את השני, ורוצה לראות אותנו שונאים. אל תפלו בפח הזה.

כשאנחנו עסוקים בלהילחם אחד בשני, אנחנו עושים לאויב את העבודה. בעולם ההסברה ההתקפית, אנחנו לומדים לזהות את החולשות של הצד השני ולתקוף אותן. הפלסטינים ותומכיהם עושים בדיוק את אותו הדבר לנו. הם אוספים את הקריקטורות האלה, את הפוסטים רוויי השנאה שאנחנו כותבים אחד על השני, ומשתמשים בהם נגדנו בעולם. הם אומרים: ״תראו אותם, הם אפילו לא מסוגלים לחיות אחד עם השני, איך הם ינהלו מדינה?״. כשאנחנו מייצרים תוכן שמציג מנהיג ישראלי, תהא דעתנו עליו אשר תהא, כמחבל – אנחנו מספקים תחמושת הסברתית בחינם לאלו שרוצים בהשמדתנו.

השורה התחתונה

חייבים לשים גבול. פה עובר הקו. לא משנה אם אתם בימין או בשמאל, שמרו על אנושיות, על הגבולות של השיח, ועל העם שלנו.

אני מבקש מכם: תמתחו גם אתם קו אדום. כשאתם נתקלים בתוכן מסית כזה ברשת – אל תשתפו איתו פעולה. אל תפיצו אותו הלאה. תעצרו את השרשרת. בואו נשמור את הביקורת שלנו עניינית, חדה ככל שתהיה, אבל נשאיר את השנאה מחוץ למשחק. וכמובן, אשמח לשמוע בתגובות מה אתם חושבים על הנושא ואיפה עובר הקו האדום שלכם.