רב-טוראי רונן שפירו ז״ל: גיבור ההנדסה הקרבית שפרץ את הדרך עבור כולנו

<p>שוב אנחנו עומדים מול תמונה של עלם חמודות, פנים צעירות ומלאות בתקווה, ושוב הלב הישראלי נשבר לרסיסים. קוראים לי אריאל אורבוך, והיום אני מבקש מכם לעצור לרגע את שטף החיים, את החדשות והעדכונים, כדי לתת כבוד אחרון לגיבור ישראל, רב-טוראי רונן שפירו ז״ל. ילד שחלם לתרום, לוחם שפרץ את הדרך עבור כולנו, וצעיר ששילם את המחיר היקר ביותר כדי שאנחנו נוכל להמשיך לחיות כאן, בארץ אבותינו. כשאני קורא את קורות חייו של רונן, אני לא יכול שלא לחשוב על הפער הבלתי נתפס בין הגיל הכל כך צעיר שלו לבין כובד האחריות שהונח על כתפיו. אנחנו מדברים על דור שרבים חשבו שהוא שקוע במסכים, דור של רשתות חברתיות, אבל כשהגיעה שעת המבחן, הדור הזה התגלה במלוא תפארתו כדור של אריות. רונן הוא סמל מובהק וטהור לדור הזה.</p><h2>שורשים של אהבה, נתינה ומסירות</h2><p>רונן נולד ביום ה' בכסלו תשס"ו, ה-5 בדצמבר 2005, בעיר רחובות. הוא גדל בבית חם, תומך ואוהב, בנם של מרינה ואיליה, וילד שלישי במשפחה. אח צעיר לגריגורי ומריה, ואח בוגר לאביטל. משפחה שורשית, כזו שמעניקה לילדיה את החופש לחלום ואת הערכים העמוקים להגשים את אותם חלומות. כבר מגיל צעיר, היה ברור לכל מי שהכיר את רונן שהוא קורץ מחומר של מנהיגים, של אנשים שנותנים מעצמם למען הכלל ללא תמורה. לקראת גיוסו לצה״ל, רונן לא חיפש קיצורי דרך או חיים קלים. הוא השקיע את כל מרצו, זמנו וכוחו באימוני כושר קרבי. המטרה שלו הייתה ברורה וחדה כתער: הוא שאף להיות לוחם חוד, לעמוד בחזית ולתרום למדינה את המקסימום האפשרי. רונן בחר להתנדב לשנת שירות, מתוך הבנה שהתרומה לחברה מתחילה עוד לפני לבישת המדים. ההחלטה לצאת לשנת שירות אינה החלטה של מה בכך. זו תקופה שבה צעירים מקדישים שנה מחייהם להתנדבות בקהילה, בחינוך, בעזרה לחלשים. זה מעיד על עמוד השדרה המוסרי האיתן של רונן. אך אז פרצה המלחמה, המציאות של כולנו השתנתה באחת, ורונן הבין שההתנדבות הדחופה ביותר כעת היא בחזית הגנת המולדת. ללא היסוס, הוא נדרש וגם בחר לקצר את שנת השירות שלו, וביום 8 באפריל 2024 התגייס לצה״ל. הוא לא חיכה שיקראו לו, הוא פשוט התייצב.</p><h2>ראשונים בחזית: הגיבורים של חיל ההנדסה הקרבית</h2><p>רונן שובץ כלוחם בגדוד 605 של חיל ההנדסה הקרבית, תחת עוצבת ״ברק״ (חטיבה 188). בואו נדבר רגע על חיל ההנדסה. לעיתים קרובות, התהילה התקשורתית נוטה ללכת ליחידות החי״ר או הסיירות, אבל כל לוחם ומפקד בצה״ל יודע שבלי ההנדסה הקרבית, אף אחד לא זז מטר. הלוחמים האלה, עם הכומתות הכסופות, הם הראשונים לפגוש את הסכנה. הם אלה שפורצים את המכשולים, שמנטרלים את המטענים, שחושפים את הפירים, ושמבטיחים ששאר הכוחות יוכלו להתקדם בבטחה אל תוך שטח האויב. רונן שירת על נגמ״ש פומ״ה - פורץ מכשולים הנדסי. כלי עוצמתי שנועד לפלס את הדרך בלב שטח עוין וממולכד. להיות לוחם פומ״ה משמעו לשבת בתוך כלי שמהווה מטרה מרכזית עבור האויב, ולדעת שהאחריות על חייהם של חבריך לקרב מונחת על כתפיך. הלוחמים שנמצאים בתוכה יודעים שהם סופגים את האש כדי שהטנקים והחי״ר יוכלו לעבור. זוהי הקרבה עילאית. זהו אומץ לב ברמה הגבוהה ביותר, לשבת בכלי שפורץ את המכשול, בידיעה שהאויב אורב בכל פינה. רונן ביצע את תפקידו במסירות, במקצועיות ובגבורה שקשה לתאר במילים.</p><h2>הקרב בחאן יונס: כ״ח בסיוון תשפ״ה</h2><p>המערכה בדרום רצועת עזה היא מהמורכבות, הצפופות והקשות שידע צה״ל מאז ומעולם. ביום 24 ביוני 2025 (כ״ח בסיוון תשפ״ה), רונן עסק יחד עם יחידתו בפעילות מבצעית בעיר חאן יונס. סמטאות צרות, אויב שפל שמסתתר מאחורי אוכלוסייה אזרחית, ומתח מבצעי אדיר באוויר. הפעילות הזו הייתה קריטית לביטחון ישראל, כדי להבטיח שתושבי הדרום יוכלו לחזור לבתיהם בביטחון וכדי לעקור את תשתיות הטרור מהשורש. במהלך הפעילות, התרחש אסון נורא. מחבל הצליח לזרוק מטען חבלה לתוך נגמ״ש הפומ״ה שבו שהה רונן. הפיצוץ היה קטלני ומחריד. מעוצמת הפגיעה, נהרגו במקום רונן ושישה לוחמים גיבורים נוספים ששהו עמו בכלי. שבעה עולמות שלמים, שבעה חלומות, שבע משפחות שחייהן התרסקו באותו רגע ארור. השכול אינו מבחין בין דם לדם, ושבעת האחים לנשק האלה עלו בסערה השמימה יחד. רונן היה רק בן תשע-עשרה וחצי בנופלו. גיל שבו החיים רק מתחילים, גיל של תוכניות גדולות לעתיד, של אהבות ראשונות, של טיולים בעולם. הכל נגדע באבחה אחת של אש וברזל.</p><h2>מורשת של אור, גבורה והקרבה</h2><p>רב-טוראי רונן שפירו הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין במושבה מזכרת בתיה, כשהוא מותיר אחריו הורים שבורי לב, מרינה ואיליה, אח ושתי אחיות שיצטרכו כעת ללמוד לחיות עם חור עצום בנשמה. כשאנחנו מלווים גיבור כזה למנוחת עולמים, אנחנו בעצם חותמים על ברית. ברית בינינו, האזרחים, לבין הנופלים ומשפחותיהם. אנחנו לא יכולים להחזיר להם את רונן, אבל רונן הותיר אחריו הרבה יותר מגעגוע צורב. הוא הותיר אחריו מורשת מפוארת. מורשת של נער שסירב לעמוד מנגד כשהמדינה שלו הייתה צריכה אותו. מורשת של מי שהזיע באימונים כדי להיות הכי טוב שאפשר בקרב. מורשת של מי שויתר על שנת השירות שלו כדי ללבוש את מדי החאקי ולצאת להגן על הבית של כולנו. אנחנו, שנשארנו כאן בזכותו, חייבים לזכור את רונן. לא רק כלוחם שנפל, אלא כאדם שחי, שאהב, שחלם ושפעל מתוך ערכים טהורים של אהבת הארץ ומסירות נפש למען עם ישראל.</p><h3>השורה התחתונה</h3><p>סיפורו של רב-טוראי רונן שפירו ז״ל הוא תמצית הסיפור הישראלי של דור הניצחון שלנו. דור של צעירים מופלאים שמוכיחים לנו יום-יום שרוח הגבורה של עם ישראל פועמת בהם בעוז, ממש כפי שפעמה בדורות הקודמים של מגיני הארץ. חובתנו המוסרית, כחברה וכאומה, היא להבטיח שהקורבן העצום של רונן ושל חבריו לא יהיה לשווא. עלינו להמשיך לבנות, להמשיך להילחם על צדקת דרכנו, להיות מאוחדים, ולהיות ראויים באמת לאותם גיבורים שמסרו את נפשם למעננו. יהי זכרו של רונן שפירו ברוך, חקוק בלב האומה לעד.</p>