סבאיה: מהקשר ההיסטורי של שפחות מין ועד לזוועות השבעה באוקטובר

שלום חברים.

אני מתנצל מראש, המאמר הזה הולך לכלול תיאורים קשים וזוואתיים. עד כדי כך שאני מקווה שהרשתות החברתיות לא יצנזרו או יחסמו את התוכן הזה. אבל אני חושב שזה קריטי וחשוב שאנחנו נבין בדיוק מה האויבים שלנו עשו לנו, מה הם מוכנים לעשות לנו, ומה הם יעשו לנו אם לא נעמוד על המשמר.

אנחנו עוד מעט מציינים כבר שלוש שנים לאסון הכי גדול שהיה לנו פה מאז קום המדינה, ועדיין לא ראיתי שאף אחד נחקר באמת או משלם את המחיר – החל מהממשלה, דרך השב"כ והצבא, וכל מי שנשא בתפקיד שהביא אותנו לשבעה באוקטובר. אבל בהקשר של השבעה באוקטובר, אני רוצה שנדבר על הזוועות שנעשו שם ואיך הן קשורות קשר הדוק להיסטוריה שלנו ולדפוסים של האויבים שלנו.

להתעלל מול עיני המשפחה: מאנטיוכוס ועד חמאס

נכון שהיו התעללויות קשות בשבעה באוקטובר, אבל אחד הדברים הנוראים ביותר היה ההתעללות באנשים בפני בני משפחתם, רגע לפני שמוציאים את כולם להורג. הדבר הזה אינו חדש. הוא ידוע לנו מימי קדם.

בואו ניקח לדוגמה את אנטיוכוס הרשע. כולנו מכירים מסיפורי חג החנוכה את אנטיוכוס הרשע ואת יהודה המכבי הגיבור. אבל מה בדיוק הפך את אנטיוכוס לכל כך רשע? נכון, הוא רצה שהיהודים יוותרו על דתם, יפסיקו לשמור שבת ויאכלו חזיר. אבל התשובה האמיתית לרוע שלו נעוצה בספרי המכבים.

ספרי המכבים הם ספרים חיצוניים שלא נכנסו לקאנון היהודי, אבל הם סופר חשובים וכוללים תיעודים היסטוריים וסיפורי מורשת מצמררים. בפרק ז' בספר מקבים ב', מתואר סיפורה של אישה עם שבעת ילדיה. אנטיוכוס בכבודו ובעצמו הגיע עם חייליו ואמר להם: "זה הזמן, תמירו את הדת, תעזבו את היהדות. הנה, יש לכם פה בשר חזיר, תאכלו". הם סירבו בתוקף.

בתגובה, אנטיוכוס לקח את הבן הבכור והתעלל בו קשות לעיני אמו. בספר מתואר כיצד פשט את עורו, הכניס אותו לאש ועינה אותו עד שיצאה נשמתו. לאחר מכן, האם פנתה לבנה הצעיר, ילד בן שלוש, ודיברה אליו בשפת אבותיהם – בעברית. היא אמרה לו: "תקשיב בני, למרות שנשאתי אותך ברחמי תשעה חודשים, זה לא אני שנתתי לך חיים וזה לא אני שמחליטה אם לקחת אותם, זה הקדוש ברוך הוא".

בעודה מדברת, הילד הקטן פונה לאנטיוכוס, קורא לו רשע ומבטיח לו שעוד יקבל את גמולו. אנטיוכוס, באכזריות בלתי נתפסת, הורג גם את הילד הזה בעינויים קשים, ולבסוף מענה והורג גם את האם.

למה אני מזכיר לכם את הזוועות ההיסטוריות האלה? כדי שנזהה את הדפוסים של שונאינו.

המונח ״סבאיה״: משפחות המין של מוחמד ועד לתצפיתניות

באותו שבעה באוקטובר הארור, קרה דבר נורא נוסף. קיים סרטון קשה לצפייה בו רואים את מחבלי הנוחבה חוטפים את התצפיתניות שלנו. אחד המחבלים מצביע על הבנות ואומר: "הנה הסבאיה".

מה זה "סבאיה"? סבאיה זה בעצם שפחות מין, נשים שנלקחות כשלל מלחמה.

מאיפה מחבל הנוחבה הביא את זה? הוא לא המציא את המונח. הדבר הזה מתואר ומעוגן בכתבים האסלאמיים. כדי להבין את זה, בואו נחזור אחורה ונדבר על אשתו היהודייה של מוחמד.

צפייה: היהודייה שהפכה לשלל מלחמה

ידעתם שלמוחמד הייתה אישה יהודייה? קראו לה צפייה (או סופייה). אגב, ייתכן מאוד שהמקור של השם קשור למה שאנחנו קוראים בקידוש בערב שבת, "צוֹפִיָּה הֲלִיכוֹת בֵּיתָהּ". תחשבו שאם אשתו של מוחמד קרויה על שם המזמור הזה, זה פרט היסטורי מרתק.

צפייה הייתה שייכת לשבט יהודי בשם "בנו נדיר", ואביה היה חי בן אחיטוב (חי בן אכטב). מוחמד ואנשיו הטילו מצור קשה וממושך על השבט הזה, עד שהם נכנעו. מוחמד הציב בפניהם אולטימטום: או שאתם מתאסלמים, או שתעופו לי מהעיניים.

בהמשך, מוחמד הגיע לשבט יהודי נוסף, "בנו קוריידה" (בנו קורייט'ה), ושחט אותם אחד אחרי השני. הוא הציב את הגברים בשורה ואמר: מי שלא מתאסלם – אנחנו עורפים את ראשו. הרוב המוחלט של היהודים שם בחרו למות על קידוש השם ולא להתאסלם.

אחד מאותם אנשים היה אביה של צפייה, חי בן אחיטוב. הוא היה איש עשיר ומוצלח, שהגיע לבוש בבגדי משי מפוארים. לפני הוצאתו להורג, הוא קרע את בגדיו כדי שהמוסלמים לא ייקחו אותם כשלל, וכך נערף ראשו.

הקשר השיעי: עלי בן אבי טאלב

מסורת אסלאמית מספרת שאחד האנשים שהיו פעילים מאוד ברצח השיטתי של יהודי בנו קוריידה היה עלי אבן אבו טאלב. עלי היה בן דודו של מוחמד והפך לימים לח'ליף.

למה זה חשוב לנו היום? כי השיעים מאמינים שעלי הוא זה שהיה צריך לרשת את מוחמד. עבורם, עלי הוא הדמות הנערצת ביותר (ולכן השם "עלי" כל כך נפוץ אצלם, כמו עלי ח'אמנאי). אני מזכיר את זה כדי שתזכרו שהאיראנים וחיזבאללה הם שיעים. מושא ההערצה הגדול ביותר שלהם הוא אותו אדם שערף את ראשיהם של יהודי בנו קוריידה.

הזוועות בחייבר ולקיחת ה״סבאיה״

לאחר מכן, מוחמד פנה לכיוון חייבר. כולכם בטח מכירים את הקריאה המאיימת "חייבר חייבר יא יהוד". הוא הגיע לחייבר, הטיל מצור, ותפס את בעלה של צפייה, כנאנה.

מוחמד הורה לחרוש את בשרו של כנאנה עם מסרקות ברזל. תחשבו על הזוועה הזו. רק לאחר שחרשו את כל גופו והקיזו את דמו, ערפו את ראשו.

מכל הנשים היהודיות שנותרו בחייבר, מוחמד היה רשאי לבחור לעצמו איזו "סבאיה" (שפחת מין / שלל) שהוא רוצה. עכשיו כשאתם מבינים את משמעות הביטוי, אתם יכולים לנחש במי הוא בחר. הוא בחר בצפייה, שהייתה ידועה כאישה יפהפייה.

המסורת האסלאמית מנסה לצייר תמונה לפיה צפייה בחרה בשמחה להתאסלם ולהתחתן עם מוחמד. אבל תגידו אתם: כמה זכות בחירה באמת יש לאישה שכרגע רצחו את אביה ועינו למוות את בעלה בעריפת ראשים?

צפייה הפכה מ"סבאיה" לאשתו של מוחמד. לימים, מתואר שנשותיו האחרות של מוחמד התעללו בה והקניטו אותה בקוראן לה "נערה יהודייה". היא הייתה מגיעה למוחמד בוכייה, והוא היה מנחם אותה ואומר לה: "תזכרי מאיפה את מגיעה. את מהשושלת של אהרון הלוי, משה היה דודך. תדעי מה המקורות שלך". מוסלמים אוהבים להשתמש בסיפור הזה כדי להראות כביכול כמה מוחמד העריך את היהדות, אבל המציאות שקדמה לכך הייתה אכזרית ורווית דם. צפייה נחשבה לחלק מ"אימהות האומה המוסלמית", למרות שלא היו להם ילדים.

שורה תחתונה

ארזתי לכם כאן את כל הזוועות האפשריות בהיסטוריה שלנו – החל מאנטיוכוס הרשע, דרך ימי מוחמד נביא האסלאם, ועד לשבעה באוקטובר ולמחבלי הנוחבה.

הדפוסים הם אותם דפוסים. האכזריות היא אותה אכזריות. כשאנחנו מבינים את ההיסטוריה ואת המונחים כמו "סבאיה", אנחנו מבינים בדיוק מול מי אנחנו עומדים, ולמה אסור לנו לעולם להוריד את המשמר.

אם אתם מעריכים תוכן כזה שחושף את האמת ההיסטורית מאחורי החדשות, כתבו לי בתגובות כדי שאדע להכין לכם עוד מאמרים וסרטונים בנושא.