ספרד על הכוונת: למה האסלאם הקיצוני רוצה לכבוש מחדש את אירופה?

מסתבר שגם ספרד, אחרי תקופה ארוכה של הכלה, התחילה למצות את סבלנותה. כשרואים את התמונות ושומעים את הקולות שעולים מהרחובות שם, קשה להתעלם מהתחושה שמשהו עמוק מאוד משתנה ביבשת אירופה. אבל כדי להבין את עומק האירוע, אנחנו חייבים להסתכל מעבר לכותרות החדשותיות ולהבין את השורשים ההיסטוריים והתיאולוגיים של מה שקורה שם.

אם נקשיב היטב להמולה ברחובות, ולפעמים גם נסתכל על האופן שבו תוכנות התמלול מנסות לפענח את הצעקות, נקבל תמונה מטרידה ומרתקת כאחד. בתוך הכאוס, התמלול קולט בליל של מילים קטועות – "ביבר! ביבר! ארה״ב! חסיון! ולא מוסלמי!". מי שמכיר את השטח מבין שהטכנולוגיה כנראה מנסה לעשות סדר בצעקות בערבית שנישאות באוויר (כמו קריאות ה"תכביר"). אבל מתוך הרעש הזה, בוקעות מילים ברורות שאי אפשר לטעות בהן, מילים שחייבות להדליק אצלנו נורה אדומה: "פטיחה!", "ירושלים!", "רבולוציה!".

אלו לא סתם סיסמאות של מפגינים שדורשים זכויות סוציאליות. זהו פסקול של אידיאולוגיה עמוקה ומסוכנת.

פטיחה, ירושלים ורבולוציה: הפסקול של הרחוב

בואו נפרק את המילים הללו. ה"פטיחה" (סורת אל-פאתחה) היא הפרק הראשון והפותח של הקוראן. היא הבסיס, התפילה שנאמרת בכל יום, בכל תפילה מוסלמית. כשהיא נצעקת ברחובות אירופה בהקשר של הפגנות זעם, היא לא רק תפילה אישית – היא הצהרת נוכחות. היא הכרזה של זהות דתית שדורשת את מקומה במרחב הציבורי.

ומה קשורות "ירושלים" ו"רבולוציה" (מהפכה)? כאן בדיוק טמון החיבור שההסברה הישראלית מנסה להסביר לעולם כבר שנים. ירושלים משמשת כסמל, כדגל שסביבו מגייסים את ההמונים. אבל המטרה הסופית, כפי שנצעק בבירור, היא "רבולוציה" – מהפכה. מהפכה של הסדר הקיים, של התרבות המערבית. ירושלים היא אולי התירוץ, אבל המהפכה מכוונת הרבה מעבר אליה.

אל-אנדלוס: למה ספרד היא לא "עוד מדינה" באירופה?

כשאנחנו מדברים על האסלאם הקיצוני באירופה, מעניין לציין שספרד נמצאת בסטטוס שונה לחלוטין מרוב מדינות היבשת. עבורנו, ספרד היא יעד תיירותי, מדינה מערבית שמתמודדת עם גלי הגירה. אבל בעיני האסלאם הקיצוני, ספרד היא קודם כל "אל-אנדלוס".

במשך כמעט 800 שנה, מהמאה ה-8 ועד סוף המאה ה-15 (1492), חלקים נרחבים מחצי האי האיברי היו תחת שלטון מוסלמי. התקופה הזו, המכונה אל-אנדלוס, נחשבת בעיני מוסלמים רבים לתור זהב של תרבות, מדע וכוח צבאי. גירוש ספרד וסיום הרקונקיסטה (הכיבוש מחדש הנוצרי) לא נתפסים באסלאם הקיצוני כסוף פסוק היסטורי, אלא כפצע פתוח, כעוול שחובה לתקן.

דאר אל-אסלאם: החובה הדתית שלא נשכחת

כדי להבין למה הפצע הזה מסרב להגליד, אנחנו צריכים להכיר מושג יסוד בתיאולוגיה האסלאמית: "דאר אל-אסלאם" (בית האסלאם או אדמת האסלאם).

לפי התפיסה המסורתית והקיצונית, העולם מחולק לשניים: "דאר אל-אסלאם" – אזורים שנמצאים תחת שלטון מוסלמי, ו"דאר אל-חרב" (בית המלחמה) – אזורים שעדיין אינם תחת שלטון מוסלמי. הכלל החשוב ביותר כאן הוא שברגע שטריטוריה מסוימת הפכה לחלק מ"דאר אל-אסלאם", היא נשארת כזו לנצח. גם אם כובשים זרים (כמו הנוצרים בספרד, או היהודים בארץ ישראל) השתלטו עליה, האדמה נשארת הקדש מוסלמי (ווקף).

לכן, לפי האסלאם הקיצוני, יש חובה דתית, אקטיבית ובלתי מתפשרת לכבוש בחזרה את ספרד. זו לא שאיפה לאומית או פוליטית רגילה; זו מצווה דתית. כשהמפגינים צועקים "רבולוציה" ברחובות מדריד או ברצלונה, הם לא מבקשים להשתלב בדמוקרטיה הספרדית. בראייתם, הם נמצאים על אדמה מוסלמית כבושה שצריכה לחזור לבעליה החוקיים.

האם מדובר בקרב אבוד?

השאלה שעולה מתוך המציאות הזו היא קשה: האם יש עדיין מה לעשות בנדון, או שמדובר בקרב אבוד?

מצד אחד, הדמוגרפיה והאידיאולוגיה הבלתי מתפשרת מציבות אתגר עצום בפני אירופה. הסובלנות המערבית מנוצלת לא פעם על ידי גורמים קיצוניים כדי לקדם אג'נדה של חוסר סובלנות. הצעקות ברחובות, ה"פטיחה" שמהדהדת בכיכרות אירופה, והקריאות למהפכה, מראות שהאידיאולוגיה הזו חיה, בועטת ומגייסת המונים.

מצד שני, העובדה שספרד ומדינות נוספות באירופה מתחילות לאבד את סבלנותן היא סימן להתעוררות. ההבנה שהאירוע כאן הוא לא סכסוך טריטוריאלי מרוחק במזרח התיכון, אלא התנגשות תרבויות שמתרחשת אצלם בבית, מתחילה לחלחל. כשאירופה מבינה שהקריאות "ירושלים!" מלוות בקריאות ל"רבולוציה!" בתוך ערי הבירה שלה, האסימון מתחיל ליפול.

השורה התחתונה

המאבק שאנחנו רואים ברחובות ספרד הוא תזכורת מהדהדת עבורנו ועבור העולם המערבי כולו. האסלאם הקיצוני לא רואה גבולות מודרניים; הוא רואה מפה היסטורית ותיאולוגית שבה "אל-אנדלוס" וירושלים שייכות לאותו מרחב של "דאר אל-אסלאם". המילים שבוקעות מתוך ההמולה – תפילות, ירושלים ומהפכה – הן לא רעש רקע, הן תוכנית עבודה. הגיע הזמן שהעולם החופשי יפסיק לתרגם את המציאות דרך מסננים מערביים, ויתחיל להקשיב למה שבאמת נאמר ברחובות.