למה קוראים להר הבית Temple Mount? הסוד שמסתתר בשפה

חברים יקרים, ברוכים הבאים. היום אני רוצה לשתף אתכם במחשבה שמלווה אותי לא מעט זמן, ונוגעת לאחד הכלים הכי חזקים והכי פחות מנוצלים שיש לנו בארגז הכלים של ההסברה הישראלית. כשאנחנו מדברים על הסברה, אנחנו מיד חושבים על עובדות היסטוריות, תאריכים, מפות, או ציטוטים של מנהיגים. אבל האמת היא, שהעוצמה הכי חזקה שלנו מסתתרת במקום הרבה יותר יומיומי ופשוט: השפה. המילים שאנחנו – ובעיקר השונאים שלנו – בוחרים להשתמש בהן.

המילים שמוכיחות את צדקתנו

אנחנו נמצאים במלחמה על התודעה, ובמלחמה הזו, גם אנחנו וגם שונאינו משתמשים במילים שכל הזמן, פעם אחר פעם, מוכיחות את צדקתנו. הבעיה היא שחלקנו, ובוודאות רובם המוחלט של אלה שתוקפים אותנו, פשוט לא יודעים את זה. הם חוזרים על סיסמאות ומונחים כמו תוכים, בלי לעצור רגע ולשאול את עצמם: "רגע, מה המילה הזאת בעצם אומרת?".

כדי להמחיש לכם עד כמה הכלי הזה עוצמתי, בואו ניקח דוגמה שאני באופן אישי מאוד אוהב. יצא לי לאחרונה לנהל שיחה עם אדם שתקף את ישראל. כל הטיעון שלו, לאורך כל השיחה, התבסס על הנרטיב השקרי שאנחנו, היהודים, בכלל לא אמורים להיות חלק מהאזור של ירושלים והעיר העתיקה. הוא דיבר בלהט על מסגד אל-אקצא, על רחבת הר הבית, על כיפת הסלע, וטען בנחרצות שאין לנו שום קשר היסטורי או זכות קיום במקום הזה.

אבל אז, תוך כדי שהוא שוטח את משנתו, שמתי לב למונח שהוא משתמש בו באנגלית כדי לתאר את המקום. כמו אמריקאים ואירופאים רבים, הוא קרא למקום הזה Temple Mount.

שאלת המחץ שמפילה כל טיעון

עצרתי אותו. אמרתי לו: "תגיד, רגע אחד. למה אתה משתמש בביטוי Temple Mount? בוא נפרק את המילה הזאת. 'Mount' זה הר. 'Temple' זה מקדש. הר המקדש. על איזה מקדש אתה מדבר? איזה Temple היה שם בדיוק? אתה רוצה להגיד לי שהיה שם בית מקדש? ומי הקים אותו? היהודים?".

השתיקה שהשתררה שם הייתה רועמת. במילה אחת, בביטוי אחד שהוא עצמו בחר להשתמש בו, הוא שמט את הקרקע תחת כל הטיעון שלו. הרי אם קוראים למקום "הר המקדש", אי אפשר לנתק אותו מהמקדש היהודי שעמד שם. המונח הזה לא הגיע משום מקום. הוא משמר בתוכו את הזיכרון ההיסטורי של בית המקדש הראשון והשני, המרכז הרוחני, הלאומי והדתי של העם היהודי במשך אלפי שנים.

תחשבו על זה רגע לעומק. השפה האנגלית, שהיא השפה הבינלאומית המובילה כיום, שומרת בתוכה את האמת ההיסטורית שהפלסטינים ותומכיהם מנסים למחוק. הם מנסים לקרוא למקום "חרם א-שריף" או רק "אל-אקצא", ומנסים להעביר החלטות באו"ם ובאונסק"ו שמתעלמות מהקשר היהודי להר הבית. אבל כשהם מדברים עם העולם המערבי, הם נופלים למלכודת של עצמם. הם נאלצים להשתמש במונח "Temple Mount" כדי שיבינו על איזה מקום הם מדברים. וכשהם עושים את זה, הם בעצם מודים באמת: היה פה מקדש, והוא היה שלנו.

הסברה התקפית: להשתמש בנשק שלהם נגדם

זוהי בדיוק העוצמה האדירה שלנו. הסברה התקפית לא אומרת רק לצעוק חזק יותר, אלא להיות חכמים יותר. זה דורש מאיתנו זיהוי מהיר והקשבה פעילה. כשאנחנו מכירים את ההיסטוריה שלנו, ויודעים לנתח את המילים של הצד השני, אנחנו יכולים להפריך בשניות – פשוט שניות – טיעונים שלוקח להם דקות ארוכות לבנות.

אנחנו לא צריכים להתגונן ולהתחיל להסביר מתי דוד המלך כבש את ירושלים ומתי שלמה בנה את המקדש. אנחנו פשוט צריכים להציב להם מראה מול המילים של עצמם. כשאותו אדם ניסה לגרור אותי לדיון על זכויות, לא התחלתי להתנצל. פשוט שאלתי אותו על המילים שהוא עצמו פלט מהפה. הזיהוי המהיר הזה הוא שריר שאפשר וצריך לאמן.

הפינה החדשה שלנו: המילה שמכשילה?

החוויה הזו גרמה לי לחשוב, ואני שוקל להשיק פינה חדשה. אם זה יקרה או לא יקרה – זה תלוי אך ורק בכם ובתגובות שלכם. אני רוצה לעשות פינה שבועית שמוקדשת בדיוק לזה: הסברה דרך השפה.

בכל פעם ניקח מילה או ביטוי אחר – מילים בערבית, מילים באנגלית, מילים בעברית – ואני אראה לכם איך השפה משרתת אותנו בצורה מצוינת. איך המילים עצמן מספרות את הסיפור ההיסטורי האמיתי, אותו סיפור שלצערנו רוב השונאים שלנו מנסים להשכיח, אך נכשלים בגלל השפה שלהם עצמם.

שורה תחתונה: המילים שאנחנו והם משתמשים בהן הן לא רק כלי תקשורת, הן ארכיון היסטורי חי ונושם. אם אתם חושבים שכדאי שנעשה פינה כזאת שבועית, אני ממש צריך שתכתבו לי בתגובות ואני מבטיח להתייחס. ויותר מזה – אם כן, מה לדעתכם צריך להיות השם של הפינה הזאת? אני חשבתי על משהו כמו "המילה שמכשילה", אבל אם יש לכם רעיון לשם טוב, קליט ועסיסי, תנו לי אותו. מבטיח שניקח את זה קדימה ונהפוך את השפה לנשק ההסברתי הכי חד שלנו.