לצחוק לאמריקאים בפרצוף: האבסורד של זוהרן ממדאני ואירועי ה-11 בספטמבר

שלום לכולם, כאן אריאל אורבוך מאתר 'חרב גדעון'. במסגרת העבודה שלי, אני נחשף מדי יום לעשרות סרטונים, מאמרים ועדויות מרחבי העולם. המטרה שלי היא תמיד להביא לכם את האמת, גם כשהיא קשה לעיכול, ולהציג בפניכם את המציאות כפי שהיא, ללא פילטרים וללא תקינות פוליטית מעוורת. היום, אני הולך להראות ולתאר לכם סרטון באמת לא יאומן. סרטון שגורם לך לשפשף את העיניים ולא להאמין שמה שאתה רואה אכן קורה במציאות, ועוד במרכזה של ארצות הברית של אמריקה.

אנחנו מדברים הרבה על הסברה התקפית, על הצורך לחשוף את פניהם האמיתיות של אלה שמתיימרים לדבר בשם זכויות אדם או צדק חברתי, בעוד שבפועל הם נותנים רוח גבית לטרור. המקרה שאני מביא בפניכם היום הוא דוגמה קלאסית לכך. הוא ממחיש כיצד גורמים רדיקליים מצליחים לחדור לתוך המערכת הפוליטית הממוסדת, ולנצל אותה כדי להעביר מסרים של זלזול והתרסה.

במרכז הסיפור שלנו עומד זוהרן ממדאני, פוליטיקאי מניו יורק. לממדאני יש יועץ משפטי צמוד, אדם בשם רמזי קאסם. אני מבקש מכם – תזכרו היטב את השם הזה, רמזי קאסם, כי הרקע שלו הוא המפתח להבנת גודל האבסורד שאנחנו עדים לו.

מי אתה, רמזי קאסם?

כדי להבין את עוצמת הסטירה שהאמריקאים קיבלו כאן, צריך לחזור אחורה לאחד הימים השחורים ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית והעולם החופשי כולו – ה-11 בספטמבר. כולנו זוכרים איפה היינו כשמטוסי הנוסעים התרסקו אל תוך מגדלי התאומים ובניין הפנטגון, בפעולת טרור רצחנית ומתועבת של ארגון אל-קאעידה.

והנה הפרט המדהים: רמזי קאסם, אותו יועץ משפטי של ממדאני, היה עורך הדין שייצג את אחד מהמחבלים של אל-קאעידה. לא סתם מחבל, אלא כזה שהיה מעורב ישירות בפיגועי ה-11 בספטמבר, ובאופן ספציפי – מחבל שהמטוס שלו התרסק אל תוך בניין הפנטגון בוושינגטון. אותו אדם שהגן בבית המשפט על מי שהיה חלק בלתי נפרד מכל הפיגוע הכולל והמחריד הזה, הוא היום יועצו המשפטי של פוליטיקאי ניו-יורקי.

חתימה על זיכרון – או יריקה בפרצוף?

השבוע, התרחש אירוע שהיה אמור להיות מכובד ומרגש. ממדאני חתם על מסמך רשמי המכיר בכך שאירועי ה-11 בספטמבר יוכרו כיום זיכרון רשמי במדינת ניו יורק. על פניו, צעד ראוי ומכבד כלפי אלפי הקורבנות והמשפחות השכולות.

בפוליטיקה האמריקאית ישנה מסורת ידועה: כאשר אישיות ציבורית חותמת על חוק היסטורי או מסמך בעל חשיבות ציבורית עליונה, נהוג להעניק את העט שבו השתמשו לאדם בעל קשר סמלי עמוק לנושא. הענקת העט היא אות הוקרה, רגע של כבוד שנועד להגיד 'החוק הזה הוא בזכותך ולמענך'.

אבל אז מגיע הרגע שבו נופל האסימון. שימו לב למה שקורה בסרטון המדובר: ממדאני יושב, חותם בחגיגיות על המסמך הרשמי, ואז – למי הוא מעביר את העט שבו חתם זה עתה על ההכרה ביום הזיכרון ל-11 בספטמבר? נכון מאוד. הוא מעביר את העט לרמזי קאסם.

האיש שחתם על הנצחת קורבנות ה-11 בספטמבר, מעניק את עט החתימה לאיש שייצג את המחבל מאל-קאעידה שרצח אותם. קשה לדמיין סיטואציה צינית ומעוותת מזו. זו אינה טעות תמימה או חוסר תשומת לב. זוהי הצהרה פוליטית חדה וברורה. להעניק את העט לאדם שייצג את מחבל אל-קאעידה שהטיס מטוס אל תוך הפנטגון, זהו אקט של התרסה.

לצחוק לאמריקאים בפרצוף

תחשבו על המשפחות השכולות. תחשבו על לוחמי האש של ניו יורק, על השוטרים, על אזרחים תמימים שאיבדו את יקיריהם באותו בוקר נורא. מה הם אמורים להרגיש כשהם רואים את הסרטון הזה? איך אפשר להכיל את העובדה שהאדם שפעל במישור המשפטי כדי להגן על אחד מאדריכלי ומבצעי אותו טבח, מקבל כעת את הכבוד השמור לגיבורים באירוע ההנצחה של אותו טבח ממש?

אני רוצה להגיד לכם בצורה הכי ברורה: הבן אדם הזה כבר בצורה גלויה לחלוטין צוחק על האמריקאים. הוא לא מסתתר, הוא לא מתנצל, הוא פשוט צוחק להם בפרצוף. זהו מפגן כוח של זלזול מוחלט בזיכרון, בקורבנות ובאומה האמריקאית כולה.

ומה שהכי כואב ומקומם בכל הסיפור הזה, הוא התגובה של הסביבה. העולם רואה את זה, המצלמות מתעדות את העברת העט המבזה הזו, ובסוף – במקום זעזוע עמוק, חבר'ה פשוט עומדים שם ומוחאים לו כפיים. מחיאות הכפיים הללו צורמות אפילו יותר מהאקט עצמו. הן מעידות על אובדן דרך, על בלבול מוסרי עמוק שבו איבדנו את היכולת להבחין בין טוב לרע, בין מי שמוקיר את זכר הקורבנות לבין מי שיורק על קברם.

שורה תחתונה: תסתכלו על הדברים הגדולים, אל תתנו לטקסים רשמיים לעוור את עיניכם. המקרה של זוהרן ממדאני ורמזי קאסם הוא תמרור אזהרה בוהק. כשאנחנו מאפשרים לציניות כזו לעבור ללא תגובה הולמת, אנחנו מזמינים את הביזיון הבא. זהו שיעור חשוב עבורנו כאן בישראל, ובעולם כולו – אסור לנו לעצום עיניים מול מי שלועג לערכים שלנו. אנחנו חייבים לעמוד על המשמר, לחשוף את הצביעות, ולא להסכים להיות אלה שעומדים מהצד ומוחאים כפיים למי שצוחק לנו בפרצוף. מה אתם חושבים על זה? תודה רבה.